Dod Arye 4

תנלי הורידה אותי מהמדף ותפסה את הראש שלי. השתדלתי לא לרעוד, אבל ברגע שתנלי התחילה למשוך את הראש, קראתי בבהלה, "לא! אל תורידי לי את הראש! אני לא צעצוע! אי אפשר לנתק את הראש שלי!" " תנלי הביטה בי במבט המום. היא הייתה מופתעת. היא חשבה שאני בובה של בן אדם, ועכשיו גילתה שאני בן אדם אמיתי. " אמרתי מיד, "תנלי, אני לא בובה. אל תורידי לי את הראש, אני אמות. בבקשה אל תעשי את זה!" "אמא! אבא! קראה תנלי. "תנלי, תנלי," ביקשתי ממנה. "בבקשה, אל תגלי לאף אחד שאני לא בובה! " לא רציתי שיבשלו אותי. אבל תנלי לא הפסיקה לקרוא, "אמא! אבא! בואו מהר!" אמא ואבא של תנלי נכנסו לחדר. " אמא, אבא, הוא באמת לא בובה. הוא בן אדם אמיתי," אמרה להם תנלי. " את בטוחה? " שאל אבא של תנלי. "אני בטוחה," אמרה תנלי. אבא ואמא של תנלי הביטו בי. אני רעדתי מרוב פחד. הם ראו שאני לא בובה. הם ראו שאני בן אדם. אמא של תנלי אמרה, "בן אדם אמיתי? איזה יופי! מעולה! אני אבשל ממנו מרק נהדר! אני אשים אותו במים רותחים, אני אוסיף בצל, אני אוסיף גזר וקצת שורשים ואולי אפילו איטריות, מה אתם אומרים? שאלה אמא את הבת ואת האבא. " אולי עדיף שניצל? " אמר אבא של תנלי. "אני כמובן אוהב את המרקים שלך, אשתי היקרה. אבל…" "לא! אל תגעו בו! הוא שלי ורק שלי! צעקה תנלי. " אבל, מפלצובה שלי, הוא בן אדם אמיתי. את לא רוצה שאני אכין לך ממנו שניצל? את אוהבת מאוד שניצל, לא?" תנלי חשבה לרגע וחשבה עוד קצת ואז אמרה, "בסדר, כן, אני רוצה שניצל!" " נכין יחד!" קרא האבא-מפלצת. "כן!" קראה תנלי בהתלהבות. "בבקשה! הקשיבו לי! קראתי אני. "בבקשה אל תכינו ממני לא שניצל ולא מרק! " זעקתי. אבל משפחת המפלצות לא הקשיבה לי. האבא-מפלצת הרים אותי ולקח אותי למטבח. שם שמו אותי בכלוב. תנלי התיישבה לשולחן וחיכתה לשניצל. האמא-מפלצת שפכה פירורי לחם לי קערה ענקית. האבא-מפלצת הניח מחבת על הכיריים, שפך לתוכה שמן והדליק את האש מתחתיה. השמן התחיל להתחמם. לא ידעתי מה לעשות. עוד רגע יכסו אותי בפירורי לחם ואחר כך יטגנו אותי במחבת, ואני אהפוך לשניצל! דוד אריה הביט בנו ושתק. הוא קיפל את הממחטה שלו והכניס אותה לכיס. "דוד אריה," אמר ינון בדאגה. "הם לא טיגנו אותך, נכון?"