כאן | דרעקולה 💉 - חטיף חירום - פרק 2

וואו, מה זה החום הזה? למה אתה לא מדליק מזגן?

די, חאלס, נגמר. חורף.

איזה חורף יש לך פה בארץ?

תגיד לי, אתה מוכן לסגור את הדלת בבקשה?

אנחנו כבר מאחרים. -שנייה, זה עוד על חום.

רגע,

שנייה, מתקרר.

יאללה, סע.

איזה קור, אתה לא נורמלי.

תגיד, הבאת משהו לאכול?

לא.

טוב, אז נעצור בדרך באיזו תחנת דלק

למה אני חייב לאכול, לא אכלתי כלום כל היום.

אין, אי אפשר, אמרתי לך שאסור לי לאחר.

מה כזה אכפת לך מהחתונה הזאת פתאום?

היא של אחותי.

ולמה הזמנתם אותי לחרא הזה?

לא הזמנו אותך, אתה התעקשת לבוא.

אתה אמרת לי שאתה רוצה לבוא.

אני מתחיל להיות רעב.

כמה זה לשם, חצי שעה?

לפי הווייז יותר קרוב לשעתיים.

מה?! מה שעתיים?

מה אני אעשה פה שעתיים עכשיו בלי לאכול?

אין לך פה איזה חטיף חירום? איזה סניקרס? איזה ממתק?

מי משאיר באוטו שלו ממתקים, תגיד לי?

מלא אנשים...

חולי סוכרת,

יצרני ממתקים בדרך לפגישה חשובה,

פדופילים.

ואנשים שמתחשבים בחברים שלהם.

אז כנראה שאני לא אחד מהם, בסדר? -כנראה.

פשוט, תירגע, תשב, תשחק עם הטלפון שלך,

ולא יודע, תאכל ראשונות כשנגיע.

וואי, ראשונות...

אין על הראשונות בחתונה. זה הרבה יותר טוב מהעיקרית.

אמרתי לך פעם? צריך להחליף ביניהן.

צריך להחליף ביניהן. כן, אמרת לי.

אוף... איזה רעב פתחת לי.

עזוב, תנהג.

תירגע, תכף תשבור לי את האוטו.

יאללה, אפשר לחשוב. אז אני אשבור את הטרנטה.

אל תרד לי על האוטו!

אוטו פח.

זהו, חאלס, שיגעת אותי! די!

נגמר.

אני לא יורד פה, זה אמצע שום מקום.

אני לא רוצה שתרד, אני רוצה שתאכל.

אז יש לך חטיף חירום?

אין דבר כזה חטיף חירום, וואי! פשוט תאכל ממני,

תעשה את זה זריז ונמשיך, אחרת אני לא נוסע.

מה?

אתה בלתי נסבל כשאתה רעב, אתה יודע את זה?

אני לא עושה את זה. נו, זה לא...

אני גם מלא זמן לא עשיתי את זה.

אוי, נו באמת, מה הבעיה?

מה, עשית את זה 300 שנה, מה קרה? פתאום שכחת?

זה כמו לרכוב על אופניים.

אז א', אני לא יודע לרכוב על אופניים,

וב', איך תנהג אחרי זה? אני אנהג?

בסדר, תאכל קצת, זה כולה ליטר, אתה יודע, לא יקרה לי כלום.

ליטרה. -אה?

לא משנה. זה דם, אומרים ליטרה.

לא. אומרים ליטר, דם זה נוזל.

כן, אבל יש לו צמיגיות, זה לא נוזל רגיל.

מה? לא נראה לי.

אתה יודע מה, בסדר, לא משנה, זה לא...

מה אתה עושה עכשיו? -בודק.

מה אתה בודק?

צודק, אומרים ליטר. -וואי, ליטר, ליטרה,

לא מעניין לי את הביצה, שיגעת אותי,

רק תאכל כבר כדי שנוכל להמשיך לנסוע.

טוב, נו, בסדר.

אבל זה יהיה מוזר. -זה לא יהיה מוזר.

תזכור. -סע.

לא, רגע, חכה. חכה, חכה, חכה. חכה.

מה, אבל הוצאתי כבר שיניים.

לא, אבל אתה לא יכול מהצוואר שלי.

כולם יראו את זה, כל המשפחה שלי,

הם יתחילו לשאול אותי שאלות.

אתה חייב לאכול במקום שלא רואים.

אז איפה?

ברגל.

לא, ברגל זה ייקח שעות, צריך מקום עם עורק ראשי.

עורק ראשי...

מה עם הירך? יש שם עורק, לא?

כן, אבל אתה יודע, זה...

קרוב מדי ל... -אוי, נו, מה זה משנה?

לי לא אכפת. אני לא יכול לנסוע איתך עוד שעה ככה, באמת.

טוב, נו, אבל זה יהיה מוזר.

זה לא יהיה מוזר.

מבטיח לך, זה לא יהיה מוזר.

בסדר.

שנייה.

הנה. רגע, שנייה, שנייה. -תעשה לי מקום.

יאללה, תעשה את זה מהר ונסיים עם זה.

ת.. תזוז. -ככה.

יופי, ככה זה טוב. -מעולה.

אתה שם לי יד על הראש, אני הורג אותך.

זה היה מוזר.