גם אתם קונים ספרים ולא קוראים אותם...
אני כבר שנים קונה ספרים ולא קוראת אותם. ועדיין ממשיכה. תודה. את האמת, יד על הלב: קראתם את "ביאליק שירים" שמעטר לכם את המדף? כמה פרקים סיימתםב"קיצור תולדות" ומה עם סדרת ספרי הפילוסופיה? מישהו? משהו? כלום? יש אנשים שמשלמים מאות ואלפי שקלים על ספרים בשנה. נגיד הצלם שלנו, יש לו ערימת ספרי עיון בבית שהוא מבטיח לאשתו שהוא עוד רגע יגיע אליהם. והבמאית? היא עוברת עם הספרים שלה דירות כבר עשור שוברת למובילים את הגב, ואחרי כל זה מצליחה להשלים שניים, שלושה ספרים בשנה. ביפן יש אפילו מילה לזה: "טסונדוקו. " זאת מילה שהומצאה במאה ה-19 והיא הלחם של שתי מילים- "טסונדה-אוקו" שפירושה לצבור או לאגור דבריםו"דאוקו" שפירושה "לקרוא. " אבל למה כל-כך הרבה אנשים עושים את זה? נתחיל במקרים הקלים. הקבוצה הראשונה כוללת אנשים שמתייחסים לספרים בתור פריט עיצובי בלבד. חלקם מעדיפים לקנות אותם בהדרגה, בעיקר בשביל העטיפה היפה, וחלקם מעדיפים לעשות קיצורי דרך ולקנות סדרות של ספרים דקורטיביים. כן, אני רוצה לקנות ספרים על כלום ושום דבר עם עטיפות יפות וצבעים מונוכרומטיים. בקבוצה הבאה יש לנו את עושי הרושם: חלקם באמת מלומדים וחכמים, אבל מקפידים להתפאר בסדרות עשירות של ספרי משפט, רפואה, דת, פילוסופיה, שהם לא באמת טורחים לקרוא אותם. לעולם. והנה אני מגיעה לקבוצה הקשה ביותר, למכורים. הסופרת הבריטיתג'נט וינטרסון אמרה פעם שאיסוף ספרים אינו תחביב, הוא אובססיה, עיסוק, מחלה, התמכרות, משיכה, שיגעון... הוא גורל. בספרות הפסיכולוגית, על כל פנים, לא מכירים בהתמכרות קלינית לספרים, אבל ודאי שיש אנשים עם הפרעות כפייתיות שקונים ספרים באופן אובססיבי- הביבליומנים. הביבליומנים נרגעים מהמגע והריח של הספרים. הם לא יכולים להתאפק. לא משנה מה המחיר או אם יש להם מקום בבית. הם חייבים לקנות אותם. ואלו שעושים את זה אינם יכולים להיגמל. אבל מסתמן שהקבוצה הגדולה ביותר של אטסונדוקואים הםחבר'ה כמו הצלם והבמאית שלנו שבאמת אוהבים ספרים, רוצים לקרוא אותם, אבל הם לא באמת יקראו אותם בסוף, כי הם באמת עסוקים. או כי הם דחיינים, אבל זה כבר לפרק אחר.
