כאן סקרנים | למה רוב הישראלים גרים בין גדרה לחדרה?
כ-40% מתושבי המדינה מתגוררים במישור החוף,
אזור גרוע לחקלאות שהקשר בינו ובין סיפורי התנ"ך רופף ביותר.
אבל זה לא תמיד היה ככה.
אז למה רוב אוכלוסיית ישראל מרוכזת בין גדרה לחדרה?
זה הסולטן בייברס.
באמצע המאה ה-13 הוא מקים אימפריה חדשה במזרח התיכון
שמשתרעת מסוריה ועד לוב.
המטרה שלו הייתה אחת:
לסלק מכאן את הצלבנים שהגיעו מאירופה במסעות הצלב.
בייברס כבש את הערים והמבצרים של הצלבנים שהיו במישור החוף ובגליל,
וכדי למנוע מסעות צלב נוספים, הוא משמיד אותם עד היסוד.
זו גם הסיבה לכך שבניגוד למקומות רבים במזרח התיכון,
אצלנו בארץ כל המבצרים הצלבניים הרוסים.
ההרס האדיר הפך את מישור החוף לאזור שומם וביצתי,
והוא נשאר ככה במשך מאות שנים.
גם כשהגיעו לכאן העותמאנים,
אוכלוסיית הארץ התרכזה בעיקר ביישובי ההר.
מישור החוף והעמקים נשארו פרוצים ומוזנחים,
והיה מי שניצל זאת לטובתו.
שבטים בדואים מהנגב ומסיני ומסוריה שבצפון
החלו לפלוש לתוך אותם אזורים, לבזוז את הכפרים המעטים שהיו שם
ולגרום להרבה מהפלאחים לנטוש את אדמותיהם.
יישובים חדשים לא הוקמו בעמק ובמישור, וערים לאורך החוף, כמו יפו או חיפה,
לא עלו בגודלן על כפר דייגים קטן.
עם השנים האימפריה העותמאנית נחלשת,
וכדי לשרוד הם בחרו להידמות למערב החזק.
הם אימצו רעיונות כמו שוויון זכויות לנתיני האימפריה
וחוקה ברוח מערבית, וגם חוקקו חוק קרקעות חדש,
שעל הדרך פתח את הדלת לארץ בפני יהודים.
החוק החדש חייב את רישום הקרקעות באימפריה.
מה זה אומר?
שכל קרקע הייתה צריכה להיות רשומה אצל השלטונות על שם מישהו.
הפלאחים המקומיים בארץ לא בדיוק רצו לבוא במגע
עם השלטונות העותמאנים.
הם חששו מעוד מיסים או מגיוס לצבא.
הם גם לא כל כך רצו להתעסק עם הבירוקרטיה של חוק הקרקעות החדש.
אז הם איפשרו לעשירים מקומיים שונים לרשום את הקרקעות על שמם.
וכך נוצר מצב שקרקעות רבות בארץ עברו לידיים פרטיות,
שיכלו לעשות איתן מה שהם רצו.
בסוף המאה ה19, כשהציונים הראשונים מגיעים לארץ,
כמו שכולנו למדנו בשיעורי היסטוריה בתיכון,
הם רוצים לקנות אדמות.
אילו אדמות מוכנים למכור להם אותם בעלי אדמות עשירים?
את אדמות הפריפריה הגרועות,
עם הביצות, היתושים והמלריה, כאלה שלא ראויות לחקלאות.
שם החלוצים היהודים חוללו את הנס הציוני
והקימו את המושבות והקיבוצים הראשונים.
כך נולד לו רצף ההתיישבות שזכה לכינוי ה-N ההתיישבותי
על שם צורתו, ובו התרכז רוב היישוב היהודי.
בעמקים הוקמו בעיקר יישובים חקלאיים, המושבים והקיבוצים,
במישור החוף, לעומת זאת, צמחו ערים כמו תל אביב למשל.
בשנות ה-20 וה-30 גדלה האוכלוסייה היהודית ב80%,
אבל רק רבע מהעולים בחרו לגור בעמקים. למה?
קודם כול, העולים הגיעו לחופי הארץ בספינות,
ואיפה יבחרו לגור אם לא ביישובים העירוניים הסמוכים לחוף?
ממש כמו ערי חוף נוספות בעולם, כמו ניו יורק, למשל
שבה בחרו להשתקע מהגרים רבים שעגנו בנמליה,
אבל הסיבה העיקרית נעוצה באופי העולים של אותן שנים.
הם היו עירוניים ועשירים יותר, ולא היה להם עניין לעסוק בחקלאות.
הם בחרו להישאר בערים של מישור החוף,
איפה שהפוטנציאל העסקי אטרקטיבי יותר.
הניסיון להקים עיר מחוץ לגוש העירוני של מישור החוף, עפולה,
נכשל על ההתחלה.
באזור תל אביב היו אפשרויות התעסוקה,
בתל אביב חיו מרבית מנהיגי היישוב ואנשי התרבות,
ושם גם מוקמו מוסדות המדינה שבדרך.
העמקים כבר הפכו לפריפריה ולא היה להם סיכוי מול מישור החוף.
גם בעשרות השנים הבאות ולאחר הקמת המדינה,
תוכניות ממשלתיות כמו עיירות הפיתוח,
ההתיישבות ביהודה ושומרון, ייהוד הגליל,
לא הצליחו לשנות את המגמה.
אזורי הביקוש נשארו מגדרה עד חדרה.
בעלי הדירות באקירוב חייבים כנראה את ערך הנכס שלהם
לסולטן הממלוקי בייברס,
ולפנאטים הנוצריים שמהם הוא כל כך פחד.