×

Мы используем cookie-файлы, чтобы сделать работу LingQ лучше. Находясь на нашем сайте, вы соглашаетесь на наши правила обработки файлов «cookie».


image

ארוחות שעשו היסטוריה, ארוחות שעשו היסטוריה: קזימיר הגדול בקרקוב

ארוחות שעשו היסטוריה: קזימיר הגדול בקרקוב

בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה"

אנחנו בקרקוב שבפולין.

הארוחה של קזימיר הגדול, המלך שהייתה לו מאהבת יהודייה,

המלך שהזמין אורחים והניח להם כל כך הרבה זהב על השולחנות,

עד שהשולחנות התמוטטו. הישארו אתנו.

שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק של "ארוחות שעשו היסטוריה".

הפעם אנחנו בארמון של מלכת אסתר,

המלכה שבזכות יחסיה... החמים עם המלך

ניצלו יהודי ארצה לא פעם וזכו בכבוד ויקר.

האם אנחנו בפרס? לא. אנחנו בקרקוב, בירת פולין,

בשנים 1038 עד 1596.

אבל עם כל הכבוד לאסתרק'ה, אנחנו נתמקד היום במלך קזימיר,

או ליתר דיוק, קזימיר הגדול.

המלך שעליו אומרים שקיבל לידו פולין מעץ,

והותיר אחריו פולין מאבן.

קזימיר הוא גם המלך שערך את משתה וייז'ינק בן שלושת השבועות,

אחד המשתאות החשובים ביותר בהיסטוריה של פולין

ושל אירופה כולה.

מי היו המלכים שהגיעו למשתה הזה, מה הגישו להם ולמה הם באו?

כל זה מיד.

שלום לד"ר רפי ואגו מהחוג להיסטוריה כללית

באוניברסיטת תל אביב. -שלום שלום.

אנחנו נמצאים בפולין, בקרקוב, למען האמת,

ואני רוצה לשאול אותך, קזימיר הגדול מוקף בהמון אצילים.

יש הרגשה שפולין מייצרת עוד ועוד ועוד אצילים.

האם אני טועה בקביעה שלי ששכבת האצולה בפולין

היא הדשנה ביותר באירופה?

אני חושב שהתשובה היא גם וגם. מה שכן נכון,

שהאצולה הפולנית מבחינה כמותית,

כרגע לא נדבר על איכותית,

אבל מבחינה כמותית

הייתה הגדולה ביותר באירופה,

עד כדי כך שכ-12 עד 14 אחוז מתושבי פולין

בסוף המאה ה-17, אחר כך גם ה-18,

יכלו לציין שהם ממוצא של אצולה.

כל מי שלא היה חקלאי, איכר, וכל מי שלא היה פועל עירוני

או עובד עירוני, בורגני-זעיר, נאמר,

הוא בעצם יכול היה לשייך את עצמו לאצולה.

עכשיו, לשאלה הקשה, מדוע האצולה כל כך שמנה.

המדינה הזאת, החברה הזאת, הממלכה הזאת

הייתה תמיד תחת מתקפה או מהצד הגרמני מצד מערב,

או מהצד היותר... כיוון רוסי מזרחי,

או גם מהשוודים מכיוון צפון.

למעשה, לא היה אזור שלא התקיף את האזור הפולני.

לכן המלוכה הפולנית, שבדרך כלל הייתה חלשה,

המלוכה הזאת הייתה זקוקה לשכבה שכפי שהגדרת אותה הפכה לשמנה,

אשר הגנה על המלוכה עד כדי כך, שבמשך תקופות ארוכות מאוד

למעשה המלך היה נתון לחסדים של אותה אצולה.

עכשיו, דבר מאוד חשוב לגבי אותה אצולה.

הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו פעם הגדיר שהפולנים מחולקים

לשלוש קבוצות: האצולה - שהם הכול,

העירוניים - שהם כלום, והאיכרים - שהם עוד פחות מכלום.

עכשיו, גם אם יש כאן איזו שהיא הגזמה פילוסופית

כמו שהפילוסופים נוהגים לעשות, היה בזה גם משהו.

עכשיו, בתוך אותה אצולה שאנחנו מדברים עליה,

שהתפתחה ושמנה

במשך מאות שנים,

היו שכבות רבות בתוכה,

עד כדי כך שהייתה שכבה

שנקראה בצורה מאוד לעגנית, כמובן, "אצולת המדרכות".

בשפה מודרנית, הומלסים שלמעשה לא היו להם שום נכסים,

לעומת אותם המגנאטים הגדולים בעלי אחוזות ענקיות,

והתוצאה הייתה שלקראת המאה העשרים,

כאשר הוקמה המדינה הפולנית אחרי מלחמת העולם הראשונה,

היו מאות אלפי פולנים שהשתייכו למשפחות האצולה,

אבל למעשה לא היו להם נכסים. -לא היה להם שום דבר. -שום דבר.

ד"ר ואגו, הבחור התימני הזה מאוד מודה לך. -אני מודה לך.

תודה רבה.

בשנת 1364 עורך קזימיר הגדול נשף

לכבוד נישואי בתו אליזבת פומוז'נקה

לקיסר קארל הרביעי מלוקסמבורג.

הכלה תוארה ככלילת השלמות. לא בהכרח יפהפייה גדולה,

אבל כזו שיכולה לנפץ במכת אגרוף שריון של אביר

ולמעוך ביד חשופה פרסת ברזל של סוס.

במקרה יש לי כמה חברים באצולת השרירים המקומית,

וגם הבאתי אתי פרסה מישראל.

בואו נראה אם הם מצליחים לעשות מה שאליזבת הצליחה.

חבר'ה, בואו הנה. יש לכם עבודה.

אליזבת פומוז'נקה יכלה למעוך את זה בידיים חשופות.

בואו נראה אם אתם גברים אמיתיים. -כמובן.

כמובן? -כן. -אין בעיה. אחת, שתיים, שלוש.

פיטר, נסה אתה.

אולי יחד. -כן, אולי. -אולי...

אחת, שתיים, שלוש. קדימה, צא!

אנחנו עוד נחזור לחתונה של אליזבת פומוז'נקה בהמשך,

אבל קודם כול, עוד כמה מילים על סבא קזימיר.

אבל קרקוב היא לא רק מקום של פולנים בריונים ותאבי כוח

שמועכים פרסות.

קרקוב היא גם ערש ההשכלה הגבוהה בפולין,

ואחד המרכזים האוניברסיטאיים החשובים באירופה.

תכירו בבקשה את קונרד מישליש, בן האוניברסיטה הזאת,

שהפכה מאוחר יותר כבר למוזאון.

שלום, מר מישליש. -שלום.

אני מבין שהקולג' הזה, האוניברסיטה הזו,

היה הבסיס להפיכתה של פולין

למרכז מדעי באירופה.

מתי התחיל הכול? אני מבין שזה היה בתקופתו של קזימיר,

של המלך קזימיר... -בדיוק. -או מעט מאוחר יותר?

זה היה רעיון של המלך קזימיר,

אוניברסיטה כמרכז לימודים כללי.

היא הוקמה ב-1364,

ואנחנו מדברים פה על ההתחלה.

אז הוא האמין בהשכלה גבוהה?

אנו יכולים לומר שזו הייתה האוניברסיטה הראשונה,

מיד לאחר אוניברסיטת פראג.

אבל עלינו לזכור שפראג הייתה אז בירת אימפריה.

וקרקוב הייתה בירת פולין. פולין לא הייתה אימפריה, ברוך השם.

ואני מבין שהיו לכם סטודנטים מפורסמים מאוד באוניברסיטה הזו.

המקום הזה משך הרבה סטודנטים שונים זה מזה.

קודם כול, ניקולאוס קופרניקוס.

ניקולאוס קופרניקוס נולד בצפון פולין,

בא קודם הנה, ואז המשיך לשתי אוניברסיטאות באיטליה.

אז כשפולנים חושבים על קרקוב הם חושבים בגאווה רבה

על האוניברסיטה הזו או על מרכז הידע הזה של פולין?

אפשר לומר שעד היום קרקוב מסמלת במידה רבה את פולין,

וזו עובדה מאותה תקופה, תור הזהב.

ואתה, כפולני, כשאתה חושב על קזימיר, אתה גאה בו?

אפשר לומר, כן. אנו מכנים אותו "קזימיר הגדול",

כי מדובר בקזימיר השלישי, ואנו מכנים אותו "קזימיר הגדול",

אנו אומרים גם שעלה לשלטון בפולין שהייתה ארץ של עץ,

והותיר אחריו ארץ של לבנים.

כן. טוב.

"מלון קופרניקוס"

טוב, טוב, אבל בואו לא ניסחף. תנו לי לשים לכם קצת פרופורציות.

אנחנו בכל זאת בימי הביניים באירופה.

קזימיר שלנו, לפני שהפך למלך, נסע לבקר את אחותו,

שהייתה נשואה למלך הונגריה.

כנראה שהייתה לו איזו אפרה עם אשת חצר,

ויש האומרים שהוא אפילו אנס אותה.

אבא של הבחורה התנפל על המלך של הונגריה

כי הוא חשב שהוא עשה את זה, דקר אותו,

ולאחותו של קזימיר הוא כרת ארבע אצבעות.

מלך הונגריה בתמורה רצח את האבא,

רצח את כל בני משפחתו, לקח את אשת החצר,

גדע לה את האף, הוריד לה את השפתיים,

גילח לה את שתי כפות הרגליים וככה סובב אותה ברחבי הונגריה

להראות לנתינים מה עושים למי שמסתבכת עם מלכים.

אחר כך נמאס להם ממנה אז הרגו אותה.

אבל עם כל הכבוד, קזימיר הגדול אינו המלך שבנה את קרקוב.

אתם יודעים מה, הנה חידה: יודעים מי בנה את קרקוב,

איך קראו לו, ומעל מה הוא בנה את העיר?

יודעים את התשובה?

שלחו אותה לכתובת האינטרנט

שמופיעה בתחתית המרקע,

ואני מזכיר לכם,

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.

אבל כל הסיפורים האלה הם נחלת העבר.

אחרי שקזימיר שלנו עלה לשלטון הוא התמקד בעיקר בניסיונות

לבסס את שלטונו. ואיך? דרך קשרי נישואים,

כמקובל באירופה של אותם זמנים.

הוא התחתן והתגרש לא פחות מארבע פעמים,

וניסה לשווא להוליד בן זכר, יורש חוקי.

בסופו של דבר הוא עורך כאן, בכיכר השוק של קרקוב

את נשף וייז'ינק, אחד הנשפים המפורסמים ביותר בתולדות אירופה,

שבו הוא משיא את אליזבת בתו לאישה

למלך הקיסרות הרומית הקדושה.

מי היו האורחים בנשף הזה? הבאתי רשימה.

היו המון אנשים מפורסמים: היה מלך הונגריה, מלך דנמרק,

מלך קפריסין, דוכס אוסטריה, דוכס פומרניה, דוכס בוואריה,

ועוד שפע של "מי ומי" שהגיעו כדי לתת צ'ק,

אבל גם כדי לנהל את אירופה.

מה אכלו בנשף כזה? תשמעו, יש מעט מאוד תיעוד,

אבל אם יש מישהי שיכולה לדעת זוהי אווה וחוביץ',

היסטוריונית מזון פולנייה שחקרה ממש את הנושא הזה.

אווה וחוביץ', שלום. -שלום.

תודה רבה שהצטרפת אלינו. לכבוד הוא לי.

תהיתי, מה בדיוק הם אכלו? אם אנחנו מדברים על האצולה,

האריסטוקרטיה של פולין בימי הביניים, מה הם אכלו?

בימי הביניים היו להם 192 ימי צום.

באמת? -כן.

באותם ימים לא אכלו בשר. -כלל לא? -כלל לא. כלל לא.

אכלו הרבה כרוב, אכלו הרבה מלפפונים,

אכלו הרבה דגן. -כשאנחנו חושבים על המטבח הפולני,

אנחנו חושבים מיד על תפוחי אדמה.

אבל לא היו להם תפוחי אדמה בימי הביניים, נכון?

אין תפוחי אדמה. -לא? -אין תפוחי אדמה בתקופה זו,

אבל הם אכלו בשר ציד ואכלו גם עופות בר,

והרבה דגים מן הנהר.

נניח שאני המלך קזימיר הגדול.

אתה דומה לו. אתה דומה לו. אני זוכרת אותו.

אתה נראה בדיוק כמוהו. -כן.

נניח שאני קזימיר הגדול ואני רוצה לערוך משתה

למלכים החשובים ביותר באירופה. מה אגיש?

הרבה בשר, הרבה... שולחן עצום של בשר.

עופות בר ודגים. הם לא שתו מים כלל,

מפני שחשבו שהמים אינם בריאים לגוף.

זה לא היה בריא. -כן, וכמו כן, המים הם לחוואים, לאיכרים.

אם אתה אציל, אתה שותה יין או בירה...

לא יין, הם שתו בירה. הרבה בירה. אבל לא עם אחוז אלכוהול גבוה.

וגם... -תמד. זה אותו משקה דבש, נכון?

כן, כן. -זה טעים מאוד.

זה פולני מאוד וטעים מאוד.

את משתמשת בתמד במטבח שלך? -כן, לתבשילים טעימים...

אם את שותה את זה, גם אני רוצה לשתות את זה.

כי ברור שאת עושה משהו כמו שצריך.

תודה רבה לך.

ועכשיו למטבח שלי.

המרק הפולני האותנטי והמפחיד ביותר נקרא צ'רנינה.

צריך לסחוט לתוכו דם טרי מתוך ברווז.

אנחנו לא נעשה את זה היום. אנחנו נכין בורשט.

אדום לא פחות, פולני לא פחות, וטעים הרבה יותר.

זה מתחיל בחמישים גרם חמאה לתוך קלחת חמה.

ולתוך החמאה הזאת אני מוסיף בצל קצוץ דק.

כשהבצל שלי רחוץ בחמאה אני מוסיף עוד ירקות. מה הם?

גזר.

כרשה וענף אחד של סלרי.

שימו לב שהירקות האלה קצוצים הרבה הרבה הרבה פחות דק.

ולירקות האלה אנחנו ניתן להתרחץ בחמאה משהו כמו עשר דקות.

בינתיים אני רוצה להזכיר לכם שאני אוסף מתכונים מפחידים היסטוריים.

אם יש לכם איזה שהוא מתכון שהוא ממש ממש מיוחד,

שלחו אותו אליי. בין השולחים יוגרל פרס.

אמרנו בורשט, אמרנו סלק. יש לי כאן שני סלקים טריים,

קלופים וקצוצים לקוביות. לתוך הסיר.

ועכשיו נותנים לירקות להתאדות כך איזה עשר דקות.

אם אתם מרגישים שהם טיפונת מתייבשים,

כי ירקות שורש לא מפרישים הרבה מים,

אפשר להוסיף מעט ציר בשר.

לא הרבה. את הכמות הרצינית נוסיף בהמשך.

תראו איזה עסיס סמיך הסלק מפריש.

פולניה זה הכול לאט ובסבלנות. נתנו לירקות להתרכך,

ועכשיו נוסיף לסיר עוד ירקות שצריכים להתרכך,

אבל זה שלב נפרד.

שני תפוחי אדמה קלופים וקצוצים לקוביות.

עלי דפנה.

בחישה קטנה.

ומעל כל זה ציר בשר. בורשט הוא מרק בשרי.

אנחנו רוחצים אותו בציר בשר סמיך וטוב.

עכשיו מחכים שהמרק שלנו יגיע לרתיחה, ואז... תנחשו מה.

נוסיף לו עוד ירקות.

הירקות הנוספים הם נשמת אפה של פולין.

חצי כרוב קצוץ. מה זה פולין בלי כרוב?

זה כמו תימן בלי פחמימונדס.

וגם עוד סלק.

הפעם מגורר. למה מגורר ולא קצוץ?

כדי שהוא יוציא עוד יותר צבע. אז סלק אחד מגורר גס, ולערבב.

ולסיום, תיבול. תתפלאו, פולנים דווקא מתבלים.

אז קודם כול מלח.

פלפל שחור.

פלפל אנגלי.

תבלין שמי הכי אוהבים אותו? הפולנים והערבים.

וגם סוכר.

שיהיה מתוק כמו החיים של החמות של כולנו.

ולסיום, חומץ. שתי כפות של חומץ לבן.

ערבוב.

אנחנו נותנים למרק שלנו להתאדות כך,

מכוסה או לא מכוסה - תבחרו אתם, משהו כמו ארבעים דקות,

ואז מגישים אותו עם לחם פולני שחור,

קצת שמאלץ, מלח וא-מחייה.

איפה התרחש נשף וייז'ינק?

איפה קרתה הארוחה שכל אירופה דיברה עליה

ושארכה שלושה שבועות,

ושמספרים שהשולחנות קרסו תחת משקל כלי הזהב שהונחו עליהם?

ההיסטוריה לא ממש ברורה.

יכול להיות שבבניין שמאחוריי, שעדיין נושא את השם וייז'ינק.

אבל לפני שאנחנו הולכים לאכול, מה לובשים?

שלום למוני מדניק, מרצה בכיר במגמה לעיצוב אופנה

במכללת שנקר. -היי, גיל.

אני מלך פולני, למקרה שלא שמת לב.

עכשיו, המלכים האלה, כל הבגדים שהם לבשו

תמיד לא נוחים, צמודים, מטורזנים, מפונפנים.

למה בעצם? הרי הם החליטו מה הם רוצים ללבוש.

קודם כול, מלכים לאורך ההיסטוריה,

אני חושב,

יותר הולבשו מאשר התלבשו.

אבל מלך בעצם הוא בתפקיד,

והוא מתלבש לעבודה.

כשאתה מלך אתה מן הסתם מייצג הרבה מאוד דברים.

אתה מייצג כוח, אתה מייצג שלטון, אתה מייצג עוצמה,

אתה מייצג מגוון של דעות פוליטיות, חברתיות, דתיות, מה שלא יהיה,

ובהופעות הציבוריות שלך...

דרך ההופעות הציבוריות שלהם אנחנו מכירים אותם,

כי אנחנו הלוא פשוטי העם.

אנחנו רואים אותם רק כשהם יוצאים... -דבר בשם עצמך.

סבבה. נדבר אחר כך.

הם יוצאים לעבודה. ואם הוא רוצה להעביר את עמדת הכוח,

את עמדת השלטון, את עמדת המלוכה,

מן הסתם הדברים שיעשו את זה בצורה הכי טובה מבחינה ויזואלית

הם הדברים שנראים הכי טוב.

בגדים בכלל הם אחד הכלים המרכזיים, אם לא ה-מרכזי בעצם

להעביר איזה שהוא מסר שאתה רוצה להעביר דרכך במובן הוויזואלי,

כי הם בונים את איך שאתה נראה.

נוחות זה לא הפרמטר הראשון שמנחה אותם בבחירת הבגדים.

אז אני מבין, או-קיי, זהב אמור להראות שפע ושררה וכבוד,

ומה שיש לי ואין לעם, אבל מה עם צבעים?

מלך יכול ללבוש אדום, ורוד, כל צבע שבא לו,

או שהוא צריך להיות בכחולים וירוקים של מדים?

אם המלוכה שלך נובעת מאיזה שהוא שלטון צבאי או משהו כזה,

מן הסתם הסממנים גם בביגוד יהיו יותר צבאיים.

יש הרבה מלכים, אפשר לראות את זה גם היום,

שהם עוברים איזה שהוא שירות, ובטקסים רשמיים הם לובשים מדים.

מבחינת חומרים, מבחינת צבעוניות, זה כמובן תלוי איפה ומתי בהיסטוריה

אבל בעיקרון המלוכה, חצר המלוכה, בדרך כלל המלכה

הם שהכתיבו גם את המראה,

ומשם זה ירד למטה לאנשי החצר, לאצולה, וכולי וכולי.

זאת אומרת, אם למלכה מסוימת היה טעם מסוים אישי,

זה מה שהכתיב את המראה של כל חצר המלוכה

וכל מי שנמצא מסביבה.

זאת אומרת, בהחלט יש גם מקום לטעם אישי

מעבר לתפקוד ההיסטורי, החברתי, הטקסי של הדגם.

הדברים בהחלט בהחלט מעורבים.

אני מניח שאם ייצא לך להיכנס לחדרה של המלכה, מלכת בריטניה,

באישון לילה לחדר השינה שלה, אני חושב שלא תמצא אותה

חבושה בכובע עם תיק ומנופפת לך לשלום,

למרות שאי אפשר לדעת. זאת עוד יכולה להפתיע.

טרנינה.

לסיום, כל כך הרבה מלכים היו לנו בפרק הזה,

לפחות מלכה אחת, קלאופטרה,

התאבדה.

לא רצתה להשחית את יופייה,

ולכן, חס וחלילה,

לא בלחתוך את הצוואר,

לתלות את עצמה.

הביאה נחש, גוזאנו, שיכיש אותה

והיא תישאר יפה.

מה אכלה לפני מותה?

שבע תאנים.

להתראות בפרק הבא.

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


ארוחות שעשו היסטוריה: קזימיר הגדול בקרקוב Meals that made history: Casimir the Great in Krakow

בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה" In the upcoming episode of "Meals That Made History"

אנחנו בקרקוב שבפולין. We are in Krakow, Poland.

הארוחה של קזימיר הגדול, המלך שהייתה לו מאהבת יהודייה, The meal of the great Casimir, the king who had a Jewish lover,

המלך שהזמין אורחים והניח להם כל כך הרבה זהב על השולחנות,

עד שהשולחנות התמוטטו. הישארו אתנו.

שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק של "ארוחות שעשו היסטוריה".

הפעם אנחנו בארמון של מלכת אסתר,

המלכה שבזכות יחסיה... החמים עם המלך

ניצלו יהודי ארצה לא פעם וזכו בכבוד ויקר.

האם אנחנו בפרס? לא. אנחנו בקרקוב, בירת פולין, Are we in the prize? No. We are in Krakow, the capital of Poland,

בשנים 1038 עד 1596.

אבל עם כל הכבוד לאסתרק'ה, אנחנו נתמקד היום במלך קזימיר,

או ליתר דיוק, קזימיר הגדול.

המלך שעליו אומרים שקיבל לידו פולין מעץ, The king about whom it is said that he received Poland from a tree,

והותיר אחריו פולין מאבן.

קזימיר הוא גם המלך שערך את משתה וייז'ינק בן שלושת השבועות, Casimir is also the king who hosted the three-week-old Wizink banquet,

אחד המשתאות החשובים ביותר בהיסטוריה של פולין

ושל אירופה כולה.

מי היו המלכים שהגיעו למשתה הזה, מה הגישו להם ולמה הם באו?

כל זה מיד.

שלום לד"ר רפי ואגו מהחוג להיסטוריה כללית

באוניברסיטת תל אביב. -שלום שלום.

אנחנו נמצאים בפולין, בקרקוב, למען האמת,

ואני רוצה לשאול אותך, קזימיר הגדול מוקף בהמון אצילים.

יש הרגשה שפולין מייצרת עוד ועוד ועוד אצילים. There is a feeling that Poland is producing more and more and more nobles.

האם אני טועה בקביעה שלי ששכבת האצולה בפולין Am I wrong in stating that the nobility is in Poland

היא הדשנה ביותר באירופה?

אני חושב שהתשובה היא גם וגם. מה שכן נכון,

שהאצולה הפולנית מבחינה כמותית,

כרגע לא נדבר על איכותית,

אבל מבחינה כמותית

הייתה הגדולה ביותר באירופה,

עד כדי כך שכ-12 עד 14 אחוז מתושבי פולין

בסוף המאה ה-17, אחר כך גם ה-18,

יכלו לציין שהם ממוצא של אצולה.

כל מי שלא היה חקלאי, איכר, וכל מי שלא היה פועל עירוני

או עובד עירוני, בורגני-זעיר, נאמר,

הוא בעצם יכול היה לשייך את עצמו לאצולה. He could actually associate himself with the nobility.

עכשיו, לשאלה הקשה, מדוע האצולה כל כך שמנה.

המדינה הזאת, החברה הזאת, הממלכה הזאת

הייתה תמיד תחת מתקפה או מהצד הגרמני מצד מערב,

או מהצד היותר... כיוון רוסי מזרחי,

או גם מהשוודים מכיוון צפון.

למעשה, לא היה אזור שלא התקיף את האזור הפולני.

לכן המלוכה הפולנית, שבדרך כלל הייתה חלשה,

המלוכה הזאת הייתה זקוקה לשכבה שכפי שהגדרת אותה הפכה לשמנה, This monarchy needed a layer that, as you defined it, became fat,

אשר הגנה על המלוכה עד כדי כך, שבמשך תקופות ארוכות מאוד

למעשה המלך היה נתון לחסדים של אותה אצולה. In fact the king was at the mercy of that nobility.

עכשיו, דבר מאוד חשוב לגבי אותה אצולה.

הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו פעם הגדיר שהפולנים מחולקים The French philosopher Jean-Jacques Rousseau once defined the Poles as divided

לשלוש קבוצות: האצולה - שהם הכול,

העירוניים - שהם כלום, והאיכרים - שהם עוד פחות מכלום.

עכשיו, גם אם יש כאן איזו שהיא הגזמה פילוסופית Now, even if there is some philosophical exaggeration here

כמו שהפילוסופים נוהגים לעשות, היה בזה גם משהו.

עכשיו, בתוך אותה אצולה שאנחנו מדברים עליה,

שהתפתחה ושמנה Who developed and gained weight

במשך מאות שנים,

היו שכבות רבות בתוכה,

עד כדי כך שהייתה שכבה

שנקראה בצורה מאוד לעגנית, כמובן, "אצולת המדרכות". Which was very mockingly called, of course, the "sidewalk aristocracy."

בשפה מודרנית, הומלסים שלמעשה לא היו להם שום נכסים,

לעומת אותם המגנאטים הגדולים בעלי אחוזות ענקיות,

והתוצאה הייתה שלקראת המאה העשרים, And the result was that towards the twentieth century,

כאשר הוקמה המדינה הפולנית אחרי מלחמת העולם הראשונה, When the Polish state was established after the First World War,

היו מאות אלפי פולנים שהשתייכו למשפחות האצולה,

אבל למעשה לא היו להם נכסים. -לא היה להם שום דבר. -שום דבר.

ד"ר ואגו, הבחור התימני הזה מאוד מודה לך. -אני מודה לך. Dr. Vago, this Yemeni guy is very grateful to you. - I thank you.

תודה רבה.

בשנת 1364 עורך קזימיר הגדול נשף In 1364 the editor of Casimir the Great blew

לכבוד נישואי בתו אליזבת פומוז'נקה

לקיסר קארל הרביעי מלוקסמבורג. To Emperor Charles IV of Luxembourg.

הכלה תוארה ככלילת השלמות. לא בהכרח יפהפייה גדולה, The bride was described as a perfectionist. Not necessarily a great beauty,

אבל כזו שיכולה לנפץ במכת אגרוף שריון של אביר But one that can shatter a knight's armor punch

ולמעוך ביד חשופה פרסת ברזל של סוס. And crush with an open hand the iron hoof of a horse.

במקרה יש לי כמה חברים באצולת השרירים המקומית, I happen to have some friends in the local muscle aristocracy,

וגם הבאתי אתי פרסה מישראל.

בואו נראה אם הם מצליחים לעשות מה שאליזבת הצליחה.

חבר'ה, בואו הנה. יש לכם עבודה.

אליזבת פומוז'נקה יכלה למעוך את זה בידיים חשופות.

בואו נראה אם אתם גברים אמיתיים. -כמובן.

כמובן? -כן. -אין בעיה. אחת, שתיים, שלוש.

פיטר, נסה אתה. Peter, give it a try.

אולי יחד. -כן, אולי. -אולי...

אחת, שתיים, שלוש. קדימה, צא!

אנחנו עוד נחזור לחתונה של אליזבת פומוז'נקה בהמשך,

אבל קודם כול, עוד כמה מילים על סבא קזימיר.

אבל קרקוב היא לא רק מקום של פולנים בריונים ותאבי כוח But Krakow is not just a place of thugs and greedy Poles

שמועכים פרסות. Horseshoes are crushed.

קרקוב היא גם ערש ההשכלה הגבוהה בפולין, Krakow is also the cradle of higher education in Poland,

ואחד המרכזים האוניברסיטאיים החשובים באירופה.

תכירו בבקשה את קונרד מישליש, בן האוניברסיטה הזאת, Please meet Conrad Mishlish, from this university,

שהפכה מאוחר יותר כבר למוזאון. Which later became a museum.

שלום, מר מישליש. -שלום.

אני מבין שהקולג' הזה, האוניברסיטה הזו,

היה הבסיס להפיכתה של פולין Was the basis for the transformation of Poland

למרכז מדעי באירופה.

מתי התחיל הכול? אני מבין שזה היה בתקופתו של קזימיר,

של המלך קזימיר... -בדיוק. -או מעט מאוחר יותר?

זה היה רעיון של המלך קזימיר,

אוניברסיטה כמרכז לימודים כללי.

היא הוקמה ב-1364,

ואנחנו מדברים פה על ההתחלה.

אז הוא האמין בהשכלה גבוהה?

אנו יכולים לומר שזו הייתה האוניברסיטה הראשונה,

מיד לאחר אוניברסיטת פראג.

אבל עלינו לזכור שפראג הייתה אז בירת אימפריה.

וקרקוב הייתה בירת פולין. פולין לא הייתה אימפריה, ברוך השם.

ואני מבין שהיו לכם סטודנטים מפורסמים מאוד באוניברסיטה הזו.

המקום הזה משך הרבה סטודנטים שונים זה מזה.

קודם כול, ניקולאוס קופרניקוס.

ניקולאוס קופרניקוס נולד בצפון פולין,

בא קודם הנה, ואז המשיך לשתי אוניברסיטאות באיטליה.

אז כשפולנים חושבים על קרקוב הם חושבים בגאווה רבה

על האוניברסיטה הזו או על מרכז הידע הזה של פולין?

אפשר לומר שעד היום קרקוב מסמלת במידה רבה את פולין,

וזו עובדה מאותה תקופה, תור הזהב.

ואתה, כפולני, כשאתה חושב על קזימיר, אתה גאה בו?

אפשר לומר, כן. אנו מכנים אותו "קזימיר הגדול",

כי מדובר בקזימיר השלישי, ואנו מכנים אותו "קזימיר הגדול",

אנו אומרים גם שעלה לשלטון בפולין שהייתה ארץ של עץ,

והותיר אחריו ארץ של לבנים.

כן. טוב.

"מלון קופרניקוס" Copernicus Hotel

טוב, טוב, אבל בואו לא ניסחף. תנו לי לשים לכם קצת פרופורציות.

אנחנו בכל זאת בימי הביניים באירופה.

קזימיר שלנו, לפני שהפך למלך, נסע לבקר את אחותו,

שהייתה נשואה למלך הונגריה. Who was married to the King of Hungary.

כנראה שהייתה לו איזו אפרה עם אשת חצר, Apparently he had some ash with a yard woman,

ויש האומרים שהוא אפילו אנס אותה.

אבא של הבחורה התנפל על המלך של הונגריה

כי הוא חשב שהוא עשה את זה, דקר אותו,

ולאחותו של קזימיר הוא כרת ארבע אצבעות.

מלך הונגריה בתמורה רצח את האבא,

רצח את כל בני משפחתו, לקח את אשת החצר, Murdered all his family, took the yard woman,

גדע לה את האף, הוריד לה את השפתיים,

גילח לה את שתי כפות הרגליים וככה סובב אותה ברחבי הונגריה Shaved her two feet and thus circled her throughout Hungary

להראות לנתינים מה עושים למי שמסתבכת עם מלכים.

אחר כך נמאס להם ממנה אז הרגו אותה. Then they got tired of her so they killed her.

אבל עם כל הכבוד, קזימיר הגדול אינו המלך שבנה את קרקוב.

אתם יודעים מה, הנה חידה: יודעים מי בנה את קרקוב,

איך קראו לו, ומעל מה הוא בנה את העיר?

יודעים את התשובה?

שלחו אותה לכתובת האינטרנט

שמופיעה בתחתית המרקע,

ואני מזכיר לכם,

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.

אבל כל הסיפורים האלה הם נחלת העבר.

אחרי שקזימיר שלנו עלה לשלטון הוא התמקד בעיקר בניסיונות

לבסס את שלטונו. ואיך? דרך קשרי נישואים, To establish his rule. And how? Through marriage,

כמקובל באירופה של אותם זמנים.

הוא התחתן והתגרש לא פחות מארבע פעמים,

וניסה לשווא להוליד בן זכר, יורש חוקי.

בסופו של דבר הוא עורך כאן, בכיכר השוק של קרקוב

את נשף וייז'ינק, אחד הנשפים המפורסמים ביותר בתולדות אירופה,

שבו הוא משיא את אליזבת בתו לאישה

למלך הקיסרות הרומית הקדושה.

מי היו האורחים בנשף הזה? הבאתי רשימה.

היו המון אנשים מפורסמים: היה מלך הונגריה, מלך דנמרק,

מלך קפריסין, דוכס אוסטריה, דוכס פומרניה, דוכס בוואריה,

ועוד שפע של "מי ומי" שהגיעו כדי לתת צ'ק,

אבל גם כדי לנהל את אירופה.

מה אכלו בנשף כזה? תשמעו, יש מעט מאוד תיעוד,

אבל אם יש מישהי שיכולה לדעת זוהי אווה וחוביץ',

היסטוריונית מזון פולנייה שחקרה ממש את הנושא הזה.

אווה וחוביץ', שלום. -שלום.

תודה רבה שהצטרפת אלינו. לכבוד הוא לי.

תהיתי, מה בדיוק הם אכלו? אם אנחנו מדברים על האצולה,

האריסטוקרטיה של פולין בימי הביניים, מה הם אכלו?

בימי הביניים היו להם 192 ימי צום.

באמת? -כן.

באותם ימים לא אכלו בשר. -כלל לא? -כלל לא. כלל לא.

אכלו הרבה כרוב, אכלו הרבה מלפפונים,

אכלו הרבה דגן. -כשאנחנו חושבים על המטבח הפולני,

אנחנו חושבים מיד על תפוחי אדמה.

אבל לא היו להם תפוחי אדמה בימי הביניים, נכון?

אין תפוחי אדמה. -לא? -אין תפוחי אדמה בתקופה זו,

אבל הם אכלו בשר ציד ואכלו גם עופות בר,

והרבה דגים מן הנהר.

נניח שאני המלך קזימיר הגדול.

אתה דומה לו. אתה דומה לו. אני זוכרת אותו.

אתה נראה בדיוק כמוהו. -כן.

נניח שאני קזימיר הגדול ואני רוצה לערוך משתה

למלכים החשובים ביותר באירופה. מה אגיש?

הרבה בשר, הרבה... שולחן עצום של בשר.

עופות בר ודגים. הם לא שתו מים כלל,

מפני שחשבו שהמים אינם בריאים לגוף.

זה לא היה בריא. -כן, וכמו כן, המים הם לחוואים, לאיכרים.

אם אתה אציל, אתה שותה יין או בירה...

לא יין, הם שתו בירה. הרבה בירה. אבל לא עם אחוז אלכוהול גבוה.

וגם... -תמד. זה אותו משקה דבש, נכון?

כן, כן. -זה טעים מאוד.

זה פולני מאוד וטעים מאוד.

את משתמשת בתמד במטבח שלך? -כן, לתבשילים טעימים... Do you constantly use your kitchen? -Yes, for delicious dishes ...

אם את שותה את זה, גם אני רוצה לשתות את זה.

כי ברור שאת עושה משהו כמו שצריך.

תודה רבה לך.

ועכשיו למטבח שלי.

המרק הפולני האותנטי והמפחיד ביותר נקרא צ'רנינה. The most authentic and frightening Polish soup is called Czernina.

צריך לסחוט לתוכו דם טרי מתוך ברווז.

אנחנו לא נעשה את זה היום. אנחנו נכין בורשט.

אדום לא פחות, פולני לא פחות, וטעים הרבה יותר. No less red, no less Polish, and much tastier.

זה מתחיל בחמישים גרם חמאה לתוך קלחת חמה. It starts with fifty grams of butter into a hot cauldron.

ולתוך החמאה הזאת אני מוסיף בצל קצוץ דק. And into this butter I add finely chopped onion.

כשהבצל שלי רחוץ בחמאה אני מוסיף עוד ירקות. מה הם?

גזר.

כרשה וענף אחד של סלרי.

שימו לב שהירקות האלה קצוצים הרבה הרבה הרבה פחות דק. Note that these vegetables are chopped much much much less thinly.

ולירקות האלה אנחנו ניתן להתרחץ בחמאה משהו כמו עשר דקות.

בינתיים אני רוצה להזכיר לכם שאני אוסף מתכונים מפחידים היסטוריים.

אם יש לכם איזה שהוא מתכון שהוא ממש ממש מיוחד,

שלחו אותו אליי. בין השולחים יוגרל פרס.

אמרנו בורשט, אמרנו סלק. יש לי כאן שני סלקים טריים,

קלופים וקצוצים לקוביות. לתוך הסיר.

ועכשיו נותנים לירקות להתאדות כך איזה עשר דקות.

אם אתם מרגישים שהם טיפונת מתייבשים, If you feel they are dripping,

כי ירקות שורש לא מפרישים הרבה מים, Because root vegetables do not excrete much water,

אפשר להוסיף מעט ציר בשר.

לא הרבה. את הכמות הרצינית נוסיף בהמשך.

תראו איזה עסיס סמיך הסלק מפריש.

פולניה זה הכול לאט ובסבלנות. נתנו לירקות להתרכך,

ועכשיו נוסיף לסיר עוד ירקות שצריכים להתרכך,

אבל זה שלב נפרד. But this is a separate stage.

שני תפוחי אדמה קלופים וקצוצים לקוביות.

עלי דפנה.

בחישה קטנה.

ומעל כל זה ציר בשר. בורשט הוא מרק בשרי. And above all it is a meat axis. Borscht is a meat soup.

אנחנו רוחצים אותו בציר בשר סמיך וטוב.

עכשיו מחכים שהמרק שלנו יגיע לרתיחה, ואז... תנחשו מה.

נוסיף לו עוד ירקות.

הירקות הנוספים הם נשמת אפה של פולין. The other vegetables are the nasal soul of Poland.

חצי כרוב קצוץ. מה זה פולין בלי כרוב?

זה כמו תימן בלי פחמימונדס.

וגם עוד סלק.

הפעם מגורר. למה מגורר ולא קצוץ?

כדי שהוא יוציא עוד יותר צבע. אז סלק אחד מגורר גס, ולערבב.

ולסיום, תיבול. תתפלאו, פולנים דווקא מתבלים. And finally, seasoning. You'd be surprised, Poles are actually seasoning.

אז קודם כול מלח.

פלפל שחור.

פלפל אנגלי.

תבלין שמי הכי אוהבים אותו? הפולנים והערבים. A spice whose name is my favorite? Poles and Arabs.

וגם סוכר.

שיהיה מתוק כמו החיים של החמות של כולנו.

ולסיום, חומץ. שתי כפות של חומץ לבן.

ערבוב.

אנחנו נותנים למרק שלנו להתאדות כך,

מכוסה או לא מכוסה - תבחרו אתם, משהו כמו ארבעים דקות,

ואז מגישים אותו עם לחם פולני שחור,

קצת שמאלץ, מלח וא-מחייה. A little schmaltz, salt and non-life.

איפה התרחש נשף וייז'ינק?

איפה קרתה הארוחה שכל אירופה דיברה עליה

ושארכה שלושה שבועות, And lasted three weeks,

ושמספרים שהשולחנות קרסו תחת משקל כלי הזהב שהונחו עליהם? And that numbers that the tables collapsed under the weight of the golden vessels placed on them?

ההיסטוריה לא ממש ברורה.

יכול להיות שבבניין שמאחוריי, שעדיין נושא את השם וייז'ינק.

אבל לפני שאנחנו הולכים לאכול, מה לובשים?

שלום למוני מדניק, מרצה בכיר במגמה לעיצוב אופנה

במכללת שנקר. -היי, גיל.

אני מלך פולני, למקרה שלא שמת לב. I'm a Polish king, in case you did not notice.

עכשיו, המלכים האלה, כל הבגדים שהם לבשו

תמיד לא נוחים, צמודים, מטורזנים, מפונפנים.

למה בעצם? הרי הם החליטו מה הם רוצים ללבוש.

קודם כול, מלכים לאורך ההיסטוריה,

אני חושב,

יותר הולבשו מאשר התלבשו.

אבל מלך בעצם הוא בתפקיד,

והוא מתלבש לעבודה.

כשאתה מלך אתה מן הסתם מייצג הרבה מאוד דברים.

אתה מייצג כוח, אתה מייצג שלטון, אתה מייצג עוצמה,

אתה מייצג מגוון של דעות פוליטיות, חברתיות, דתיות, מה שלא יהיה,

ובהופעות הציבוריות שלך...

דרך ההופעות הציבוריות שלהם אנחנו מכירים אותם,

כי אנחנו הלוא פשוטי העם.

אנחנו רואים אותם רק כשהם יוצאים... -דבר בשם עצמך.

סבבה. נדבר אחר כך.

הם יוצאים לעבודה. ואם הוא רוצה להעביר את עמדת הכוח, They go to work. And if he wants to transfer the position of power,

את עמדת השלטון, את עמדת המלוכה,

מן הסתם הדברים שיעשו את זה בצורה הכי טובה מבחינה ויזואלית

הם הדברים שנראים הכי טוב.

בגדים בכלל הם אחד הכלים המרכזיים, אם לא ה-מרכזי בעצם

להעביר איזה שהוא מסר שאתה רוצה להעביר דרכך במובן הוויזואלי,

כי הם בונים את איך שאתה נראה.

נוחות זה לא הפרמטר הראשון שמנחה אותם בבחירת הבגדים.

אז אני מבין, או-קיי, זהב אמור להראות שפע ושררה וכבוד,

ומה שיש לי ואין לעם, אבל מה עם צבעים?

מלך יכול ללבוש אדום, ורוד, כל צבע שבא לו,

או שהוא צריך להיות בכחולים וירוקים של מדים?

אם המלוכה שלך נובעת מאיזה שהוא שלטון צבאי או משהו כזה,

מן הסתם הסממנים גם בביגוד יהיו יותר צבאיים.

יש הרבה מלכים, אפשר לראות את זה גם היום,

שהם עוברים איזה שהוא שירות, ובטקסים רשמיים הם לובשים מדים.

מבחינת חומרים, מבחינת צבעוניות, זה כמובן תלוי איפה ומתי בהיסטוריה

אבל בעיקרון המלוכה, חצר המלוכה, בדרך כלל המלכה

הם שהכתיבו גם את המראה,

ומשם זה ירד למטה לאנשי החצר, לאצולה, וכולי וכולי.

זאת אומרת, אם למלכה מסוימת היה טעם מסוים אישי,

זה מה שהכתיב את המראה של כל חצר המלוכה

וכל מי שנמצא מסביבה.

זאת אומרת, בהחלט יש גם מקום לטעם אישי

מעבר לתפקוד ההיסטורי, החברתי, הטקסי של הדגם.

הדברים בהחלט בהחלט מעורבים.

אני מניח שאם ייצא לך להיכנס לחדרה של המלכה, מלכת בריטניה,

באישון לילה לחדר השינה שלה, אני חושב שלא תמצא אותה

חבושה בכובע עם תיק ומנופפת לך לשלום,

למרות שאי אפשר לדעת. זאת עוד יכולה להפתיע.

טרנינה. Ternina.

לסיום, כל כך הרבה מלכים היו לנו בפרק הזה,

לפחות מלכה אחת, קלאופטרה,

התאבדה.

לא רצתה להשחית את יופייה,

ולכן, חס וחלילה,

לא בלחתוך את הצוואר,

לתלות את עצמה.

הביאה נחש, גוזאנו, שיכיש אותה

והיא תישאר יפה.

מה אכלה לפני מותה?

שבע תאנים.

להתראות בפרק הבא.

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום