×

Мы используем cookie-файлы, чтобы сделать работу LingQ лучше. Находясь на нашем сайте, вы соглашаетесь на наши правила обработки файлов «cookie».


image

כאן דעה, זה שאני ערבייה לא אומר שאני אוהבת כנאפה | כאן דעה

זה שאני ערבייה לא אומר שאני אוהבת כנאפה | כאן דעה

‫חנאן, חנאן. ח...חנאן!

‫החומוס כאן, אכלת אותו? ‫לא טעים, נכון?

‫חנאן, תקשיבי, הקאחווה, עם הל, ‫הכי אסלי שיש.

‫וואלה. אסלי.

‫אבל הכנאפה שאת מכינה ‫הרבה יותר טעים מהקנוי.

‫אני לא אוהבת כנאפה ‫וגם אני לא יודעת להכין.

‫את לא יודעת להכין כנאפה? ‫איזו מין ערב...

‫היא לא יודעת להכין כנאפה. ‫איזו מוזרה.

‫אני חיה עם זה כבר שנים, ‫ואני יודעת שהכוונות טובות.

‫הרי אוכל זה דבר מחבר.

‫אבל חבר'ה, איך להגיד את זה... ‫לפעמים זה קצת מציק, ואפילו מביך.

‫כסטודנטית ערבייה יחידה בין יהודים, ‫לא משנה איזה ציון קיבלתי,

‫תמיד הוכתרתי כמומחית מספר אחת ‫של הקמפוס... לחומוס.

‫לא רק, הייתי הסמכות ‫להמלצות על שווארמה,

‫נציבת תלונות הציבור לפלאפלים מאכזבים ‫ובקרית איכות של בקלאוות.

‫כן, אני ערבייה ויש לי קצת מבטא, ‫גדלתי בכפר קטן בצפון.

‫אבל זה לא אומר שאני מבשלת ‫כל יום אוכל מסורתי.

‫אני לא מתביישת במנהגים ובמסורת שלי, ‫להפך.

‫אבל כנראה שאני לא מה שאתם מדמיינים ‫כשאתם חושבים על ערבייה.

‫כי בדרך כלל, ערבים מוזכרים בישראל ‫בהקשרים פליליים או ביטחוניים.

‫כשהם לא מופיעים באופן שלילי, ‫הם מוצגים באור כמעט רומנטי.

‫בעיקר בהקשרים תרבותיים או קולינריים.

‫אתם יודעים, ‫החומוסייה שמנגבים בה בדו קיום מופתי

‫את המשאוושה של אבו מישהו,

‫תחרות החומוס המנצח בכפר כלשהו,

‫או הטבח הערבי, השמנמן ונחמד ‫ולא מאיים שמפרסם חומוס.

‫או היהודייה שעושה חיקוי גרוע ומביך ‫של ערבייה וכמובן מפרסמת - חומוס.

‫אז למה אתם מצפים ממני להיות ‫המארחת נחמדה שפותחת שולחן?

‫כשאני הולכת לחברה האשכנזייה שלי

‫אני לא מצפה שתביא לי ‫איזה גפילטעפיש לנשנש.

‫שתביא בקלאווה, יותר טעים.

‫אני יכולה לדמיין לעצמי למה היהודים ‫נוח להם לחבר בין אוכל מסורתי לערבים.

‫זה קל ופשוט.

‫וזה לא קשור רק לייצוג בתקשורת, ‫זה גם בלט בסדרות טלוויזיה,

‫למי שזוכר את "המסעדה הגדולה" ‫ששודרה בשנות ה-80.

‫בניגוד ל"עבודה ערבית" ‫שטחנו שם רק סושי,

‫בשביל להתרחק מהסטיגמות האלה.

‫חלק חושבים שזה בסך הכול דימוי, ‫אז מה הבעיה?

‫מפריע לי מאוד שהסממן החיובי ‫היחיד שלנו הוא האוכל המסורתי.

‫משתמשים בו כדי להגדיר את כולנו ‫ואפילו להקטין אותנו.

‫וכך נבנית תדמית ‫על סמך היכרות שטחית

‫עם חברה שהיא במציאות ‫הטרוגנית מאוד.

‫בארצות הברית למשל ‫ממש נזהרים משימוש גזעני כזה באוכל,

‫במיוחד בכל מה שקשור לקהילה השחורה.

‫נסו היום לעשות פרסומת לעוף מטוגן ‫עם דמות שחורה,

‫או להתבדח על חיבתם לכאורה ‫של שחורים לאבטיח.

‫ותראו מה קורה למותגים ותיקים ‫כמו "Aunt Jamima",

‫שעשו שימוש בדמות של מטפלת שחורה ‫בתקופת העבדות.

‫אנחנו לא באמריקה, ‫וייתכן שהמציאות וההקשר קצת שונים.

‫אבל בכל זאת, יש קווי דמיון בין ‫ערבים בישראל לשחורים בארצות הברית.

‫אז בפעם הבאה שאתם נפגשים ‫עם חבר ערבי,

‫תפתחו שיחה ספונטנית, ‫שימו בצד את כל הסטיגמות.

‫אפשר לדבר על הכול.

‫אפשר לדבר על מזג האוויר, על הים,

‫אפשר לדבר על סדרות בטלוויזיה ‫מבלי לדבר על פאודה,

‫אפשר להגיד שהחולצה שלי יפה,

‫אבל לא חייבים להגיד לי ‫שאני לא נראית ערבייה.

‫אין בעיה לדבר גם על אוכל, ‫אבל שחררו מחומוס וכנאפה.


זה שאני ערבייה לא אומר שאני אוהבת כנאפה | כאן דעה

‫חנאן, חנאן. ח...חנאן!

‫החומוס כאן, אכלת אותו? ‫לא טעים, נכון?

‫חנאן, תקשיבי, הקאחווה, עם הל, ‫הכי אסלי שיש.

‫וואלה. אסלי.

‫אבל הכנאפה שאת מכינה ‫הרבה יותר טעים מהקנוי.

‫אני לא אוהבת כנאפה ‫וגם אני לא יודעת להכין.

‫את לא יודעת להכין כנאפה? ‫איזו מין ערב...

‫היא לא יודעת להכין כנאפה. ‫איזו מוזרה.

‫אני חיה עם זה כבר שנים, ‫ואני יודעת שהכוונות טובות.

‫הרי אוכל זה דבר מחבר.

‫אבל חבר'ה, איך להגיד את זה... ‫לפעמים זה קצת מציק, ואפילו מביך.

‫כסטודנטית ערבייה יחידה בין יהודים, ‫לא משנה איזה ציון קיבלתי,

‫תמיד הוכתרתי כמומחית מספר אחת ‫של הקמפוס... לחומוס.

‫לא רק, הייתי הסמכות ‫להמלצות על שווארמה,

‫נציבת תלונות הציבור לפלאפלים מאכזבים ‫ובקרית איכות של בקלאוות.

‫כן, אני ערבייה ויש לי קצת מבטא, ‫גדלתי בכפר קטן בצפון.

‫אבל זה לא אומר שאני מבשלת ‫כל יום אוכל מסורתי.

‫אני לא מתביישת במנהגים ובמסורת שלי, ‫להפך.

‫אבל כנראה שאני לא מה שאתם מדמיינים ‫כשאתם חושבים על ערבייה.

‫כי בדרך כלל, ערבים מוזכרים בישראל ‫בהקשרים פליליים או ביטחוניים.

‫כשהם לא מופיעים באופן שלילי, ‫הם מוצגים באור כמעט רומנטי.

‫בעיקר בהקשרים תרבותיים או קולינריים.

‫אתם יודעים, ‫החומוסייה שמנגבים בה בדו קיום מופתי

‫את המשאוושה של אבו מישהו,

‫תחרות החומוס המנצח בכפר כלשהו,

‫או הטבח הערבי, השמנמן ונחמד ‫ולא מאיים שמפרסם חומוס.

‫או היהודייה שעושה חיקוי גרוע ומביך ‫של ערבייה וכמובן מפרסמת - חומוס.

‫אז למה אתם מצפים ממני להיות ‫המארחת נחמדה שפותחת שולחן?

‫כשאני הולכת לחברה האשכנזייה שלי

‫אני לא מצפה שתביא לי ‫איזה גפילטעפיש לנשנש.

‫שתביא בקלאווה, יותר טעים.

‫אני יכולה לדמיין לעצמי למה היהודים ‫נוח להם לחבר בין אוכל מסורתי לערבים.

‫זה קל ופשוט.

‫וזה לא קשור רק לייצוג בתקשורת, ‫זה גם בלט בסדרות טלוויזיה,

‫למי שזוכר את "המסעדה הגדולה" ‫ששודרה בשנות ה-80.

‫בניגוד ל"עבודה ערבית" ‫שטחנו שם רק סושי,

‫בשביל להתרחק מהסטיגמות האלה.

‫חלק חושבים שזה בסך הכול דימוי, ‫אז מה הבעיה?

‫מפריע לי מאוד שהסממן החיובי ‫היחיד שלנו הוא האוכל המסורתי.

‫משתמשים בו כדי להגדיר את כולנו ‫ואפילו להקטין אותנו.

‫וכך נבנית תדמית ‫על סמך היכרות שטחית

‫עם חברה שהיא במציאות ‫הטרוגנית מאוד.

‫בארצות הברית למשל ‫ממש נזהרים משימוש גזעני כזה באוכל,

‫במיוחד בכל מה שקשור לקהילה השחורה.

‫נסו היום לעשות פרסומת לעוף מטוגן ‫עם דמות שחורה,

‫או להתבדח על חיבתם לכאורה ‫של שחורים לאבטיח.

‫ותראו מה קורה למותגים ותיקים ‫כמו "Aunt Jamima",

‫שעשו שימוש בדמות של מטפלת שחורה ‫בתקופת העבדות.

‫אנחנו לא באמריקה, ‫וייתכן שהמציאות וההקשר קצת שונים.

‫אבל בכל זאת, יש קווי דמיון בין ‫ערבים בישראל לשחורים בארצות הברית.

‫אז בפעם הבאה שאתם נפגשים ‫עם חבר ערבי,

‫תפתחו שיחה ספונטנית, ‫שימו בצד את כל הסטיגמות.

‫אפשר לדבר על הכול.

‫אפשר לדבר על מזג האוויר, על הים,

‫אפשר לדבר על סדרות בטלוויזיה ‫מבלי לדבר על פאודה,

‫אפשר להגיד שהחולצה שלי יפה,

‫אבל לא חייבים להגיד לי ‫שאני לא נראית ערבייה.

‫אין בעיה לדבר גם על אוכל, ‫אבל שחררו מחומוס וכנאפה.