image

High level language (history, science), חדשות מהעבר - חנה סנש

חדשות מהעבר - חנה סנש

שלום לכולם. ברוכים הבאים לעוד תכנית

של "חדשות מהעבר" בחינוכית. היום ננסה להבין מה קרה בארץ

בשעה שפרצה מלחמה נוראית באירופה,

מלחמת העולם השנייה, שבה התרחשה שואת העם היהודי.

אבל תחילה - הכותרות.

צנחנית, לוחמת וציונית אמיתית:

סיפור חייה של חנה סנש.

אירופה בוערת,

והיהודים משוועים לעזרה.

מה עשו החברים בארץ ישראל

כדי לצאת לעזרתם?

וכוח צבאי כשר - הבריגדה היהודית.

החבר'ה הטובים מארץ ישראל

שנלחמו בנאצים.

שוב שלום, ותודה שהצטרפתם אלינו.

היום לא נעסוק בתקופות רחוקות

של סבא של סבא של סבא של סבתא שלנו

אלא באישה מיוחדת במינה ובחבריה הגיבורים שפעלו ממש כאן

כשכבר היו עיתונים ורדיו, ואפילו טלפונים.

נכון. שלום, אני עידן,

כתב "חדשות מהעבר" לענייני...

כל מיני דברים. היום אנחנו נדבר על משהו חשוב.

עידן, עידן, אני הייתי באמצע משפט. אני בדיוק עמדתי לומר

שבמלחמת העולם השנייה...

היו עצים. -זה לא קשור, אבל נכון.

היו גם עצים. -את רואה? אני יודע דברים.

ואת מוזמנת להפסיק להפריע לי

ולתת לי לעשות את העבודה שלי.

ובכן, היום נדבר על חנה סנש, אישה צעירה ואמיצה

שראתה את העצים מלמעלה,

כי היא הייתה צנחנית שקפצה ממטוסים,

וממטוס רואים את הכול מלמעלה.

חנה סנש נולדה ב-1921 בהונגריה.

הנה, בתמונה הזאת כאן באלבום. תראו איזו ילדה מתוקה.

כשהייתה בת שש אביה בלה סנש, שהיה סופר ומחזאי, נפטר,

והיא עברה לבית ספר נוצרי לבנות,

אבל כשהיא רצתה לעמוד בראש

המועצה הספרותית של בית הספר

לא הרשו לה כי היא הייתה יהודייה.

זה השפיע מאוד על חנה הצעירה,

שהבינה את החשיבות של בית

שיהיה שייך ליהודים,

והיא מפרסמת את הסטטוס הזה.

וזהו, מכאן לא הייתה דרך חזרה.

כמה שנים אחר כך, כשהייתה בת 18 בסך הכול,

חנה עזבה הכול מאחוריה,

עזבה את הונגריה,

ועברה לארץ ישראל לגמרי לבדה.

קבלו סטטוס היישר ממסיבת יום ההולדת שלה.

היא התחילה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל,

ושם המשיכה לכתוב ביומן שלה, שבו היא כותבת מגיל 13.

הנה קטע ממנו.

למרות האושר שהציף את לבה, תראו את חנה שלנו.

היא אישה עם רגליים על הקרקע של ארץ הקודש.

חנה יודעת שמצפים לה ימים קשים. היה לה ברור שעלייה לארץ ישראל

זה לא סתם קשקוש שעושים בשביל הכיף. לא ולא.

זה ייעוד, זו מטרה, זה חשוב. והיא כותבת:

גם אני? -אפילו אתה, עידן. -טוב, לא ידעתי את זה.

עכשיו אנחנו מגיעים לאקשן.

אחרי שחנה סיימה לעבוד,

היא הקימה ביחד עם קבוצת צעירים את קיבוץ שדות ים,

שם התאמן הפלמ"ח, ראשי תיבות

של "פלוגות המחץ", הכוח הצבאי

של היהודים בארץ בזמן הזה.

ליתר דיוק, זה היה הפלי"ם, חיל הים של הארגון.

לשדות ים הגיעה ספינת המעפילים הראשונה.

אולי שמעתם את השיר "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם",

אז כן, חנה סנש כתבה את השיר המפורסם והמרגש הזה

על חולות שדות ים, באמת אחד החופים היפים.

"אלי,

"אלי,

"שלא ייגמר לעולם..."

ב-1943, ארבע שנים אחר כך,

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה,

היא התנדבה לצבא הבריטי.

אל תשכחו שהבריטים שלטו

בארץ ישראל באותה תקופה.

הנה, רואים את החיילים שלהם

כאן בסרטון הזה ברשת.

וחנה נשלחה להונגריה ארץ מולדתה

כדי להילחם בגרמניה הנאצית.

תראו מה היא כותבת.

היא התגעגעה לאימא שלה, שנשארה בהונגריה.

ההסכם עם הצבא הבריטי היה שהיישוב יספק את החיילים,

והבריטים - את האימון הצבאי.

וחנה אכן עוברת קורס צניחה של צבא הוד מלכותה.

חנה יוצאת לשליחות כקצינה במודיעין הבריטי.

היא צונחת בגבול הונגריה-קרואטיה

ומצטרפת לפרטיזנים,

שהיו קבוצות מחתרתיות שלחמו בנאצים ביערות

בלוחמת גרילה.

שלושה חודשים היא מתחבאת איתם ביערות,

עד שהיא חוצה את הגבול להונגריה עם מכשיר קשר בידה,

ובאותו היום היא נתפסת על ידי המשטרה ההונגרית.

לצערנו, המשימה של חנה לא הייתה מוצלחת.

היא מועברת לבודפשט לחקירה,

אך היא מסרבת למסור מידע ומואשמת בריגול ובבגידה במולדתה.

במהלך כל המשפט חנה דבקה בגרסתה,

שהיא רק רצתה להציל יהודים ושהיא אינה בוגדת, אך ללא הועיל.

כשהייתה חנה בת 23 בלבד היא הוצאה להורג בהונגריה.

כמה עצוב. והיא כבר הגיעה לארץ וגם הקימה כאן קיבוץ,

אבל אז היא נסעה להילחם באירופה ולא שבה יותר.

מזל שיש לנו את היומנים שלה, שנשארו אחריה

ביחד עם שירים רבים שכתבה והוצאו לאור לאחר מותה.

עד היום ידועה חנה סנש כסמל לאישה ציונית

אמיצה, חזקה ונאמנה.

ואני אנסה לעודד אותך. לכבוד מה שהיה אמור להיות

יום ההולדת התשעים של חנה סנש,

קבוצה של ישראלים צנחה לכבודה

ממש באותו המקום בו חנה צנחה.

תראה את הקטע הזה.

אנחנו הולכים להיכנס לאיזה...

סמל ענק של מה שגדלנו.

כל הצנחנים, על זה גדלנו.

זה פשוט כבוד כל כך גדול

להשתתף בזה

ולהיות זו שמסמלת את חנה.

צניחה היסטורית לזכרה של חנה סנש.

למקומות, היכון, צאו!

כמה צפיות. -לגמרי.

היא בטח הייתה מאושרת מזה,

והייתה עושה לזה הרבה לייקים.

חנה סנש לא הייתה היחידה להתנדב לשרת במלחמה.

הרבה מהחברים שלה כאן בארץ נסעו לאירופה כדי להילחם.

אבל תכף ניכנס לעומק העניין ונגלה בדיוק מה קרה אז.

בהמשך המהדורה:

מה גרם לצעירים יהודים רבים כל כך

לעזוב הכול ולהילחם בשטח האויב הנאצי?

איך התקבלה הבריגדה היהודית בא"י

בצמרת השלטון הבריטי?

והחידה היומית: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

שוב שלום ותודה שחזרתם אלינו לחינוכית.

אז סיפור הגבורה של חנה סנש הוא אמנם מרגש במיוחד,

אבל הוא בהחלט לא היחיד.

רבים מצעירי ארץ ישראל הצטרפו ללחימה נגד הנאצים

במלחמת העולם השנייה.

לפרטים נעבור לכתבנו לענייני מלחמות עולם, עידן.

פשש... מלחמות עולם. תדעי לך שאני עדיין קצת המום

מסיפורה של חנה סנש. איזו בחורה.

זה היה כל כך אמיץ מצדה, לנסות ולהציל ככה אנשים.

אין ספק. כמו שאמרתי לך קודם, עידן,

היא גם לא הייתה היחידה.

מלחמת העולם השנייה פרצה,

ויהודים רבים התגייסו כדי להילחם באויב הנאצי.

הנאצים חוקקו חוקים נגד היהודים, ריכזו אותם בגטאות ובמחנות ריכוז,

וניסו להשמיד אותם בשיטתיות, אבל היהודים אחים הם.

בשנת 1939 כשפרצה המלחמה היו בעולם 16 מיליון וחצי יהודים,

ובערך שני מיליון מתוכם התגייסו למלחמה בנאצים

יחד עם בריטניה, ארצות הברית, רוסיה, פולין ועוד כמה מדינות.

תראה אותם כאן, בפתח של לשכת גיוס.

ורק מארץ ישראל הגיעו לאירופה הבוערת 30 אלף לוחמים יהודים.

או במילים אחרות ויותר מעניינות, מירי,

היו המון חבר'ה שנולדו באירופה, ברחו לארצות הברית,

שם הם התגייסו לצבא וחזרו לאירופה בתור חיילים.

ואת יודעת מה זה לחזור לעיירה שבה גדלת

ולהילחם באנשים שיש מצב שלמדו אתך בגן או בכיתה?

תראי את הסטטוס הזה של בחור בשם מקסוול קלוגר.

יש גם כמה דמויות מוכרות שהשתתפו במלחמה.

עזר ויצמן, למשל, הנשיא השביעי של מדינת ישראל.

הוא השתתף בה כטייס קרב.

חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי של צה"ל,

היה מפקד פלוגה בקרבות באיטליה.

אבל הקצין היהודי הבכיר ביותר היה מוריס רוז.

מוריס רוז. הוא נראה כמו שחקן קולנוע בכיר.

בשביל מה להיות קצין?

ככה מפספסים קריירה אמיתית?

מוריס רוז היה גנרל בצבא ארצות הברית,

ובמקרה, מה לעשות, הוא היה גם יהודי.

ותשמעי, מירי, הבחור הזה

לא היה פראייר. הוא השתתף

גם במלחמת העולם הראשונה

וגם בשנייה. -ואו...

הוא היה המפקד הראשון שלקח בשבי יחידה גרמנית שלמה.

אבל ב-1945 הוא נתקל בכמה טנקים גרמניים,

שלף את האקדח, וכמו בסצנה מ"אינדיאנה ג'ונס",

הם ירו בו והרגו אותו. למה זה תמיד נגמר ככה?

אבל זה לא תמיד נגמר ככה, עידן.

אבל מלחמת עולם זה לא דבר פשוט.

אז בואי נניח לרגע למלחמות האלה ונחזור הביתה.

אתה בטוח? כי גם בישראל המצב לא היה פשוט.

גם כשלא היה פשוט פה, ולא תמיד פשוט פה,

אין כמו בבית. -צודק במאה אחוז.

אז אמרנו שחוזרים הביתה. תראה את הווידאו הזה.

ישראל בשנת 1939.

כמו שאתם רואים, בארץ ישראל

החיים נמשכים, אבל שלושה ימים

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה,

ב-29 באוגוסט 1939,

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית,

מסר לראש ממשלת בריטניה שהוא יכול לסמוך עלינו,

החבר'ה מארץ ישראל, ושאנחנו נעמוד לצדו בכל דבר שהוא יצטרך.

תראו מה הוא כתב בדף שלו.

אבל הבריטים האלה היו קצת חשדנים, תאמינו לי.

הם בטח אמרו לעצמם ככה: "יהודים ארורים.

"הם רק רוצים לעזור לנו, היהודים האלה,

"אבל הם יקימו צבא בשביל עצמם ויילחמו בנו."

ואחרי שהם סיימו להתעצבן ולצעוק ולנזוף בכולם,

הם נזכרו שבעצם יש מלחמה בחוץ והם צריכים כל עזרה אפשרית.

מה את אומרת על זה, מירי?

תראה, עידן, בסופו של דבר 40 אלף יהודים התגייסו

לשורותיו של הצבא הבריטי במלחמה באויב הגרמני.

תראה את התמונה בפוסט הזה.

כמו שאתה יודע מסיפורה של חנה סנש,

הם גייסו גם בנות.

משה שרת, כאן בתמונה, שלימים

היה ראש ממשלת ישראל השני,

ובאותה תקופה שימש כראש

המחלקה המדינית בסוכנות היהודית,

הוא שיזם את התכנית

לגיוס המוני לצבא הבריטי. הוא הבין

שצריך להניח בצד את המחלוקות עם הבריטים

ולשלב כוחות במלחמה נגד הצורר הנאצי.

טוב, אז זה אמנם לקח כמה שנים, אבל בסוף זה קרה.

הבריטים אישרו את הקמת הבריגדה היהודית -

יחידה בצבא הבריטי שכל חייליה יהודים מארץ ישראל.

תראי, היה לה דגל, לבריגדה,

שמאוד מזכיר את דגל המדינה של היום.

המפקד של הבריגדה היה לוי בנימין, קצין בריטי יהודי

שקבע שהחיילים ישמרו על השבת

ועל מטבח כשר.

מהסטטוס שלו אפשר להבין

שהוא רצה שהחיילים היהודים

ישמשו אור ליהודים. הנה.

וככה, מ-2,500 חיילים הבריגדה הלכה וגדלה.

תראה כאן באלבום של הבריגדה,

אפילו עשו בשביל זה מצעדי גיוס,

ובסוף היו בה 5,000 חיילים יהודים.

חיפשתי וחיפשתי,

ומצאתי אפילו קליפ.

תחשבו על זה. זה המון חבר'ה צעירים מישראל

שגרו כאן בנוח, בכיף,

כמו חברתנו חנה סנש,

ולמרות כל זאת הם יצאו להתאמן.

וגם לאכול בין האימונים כשר.

לא נורא, מותר להם.

אחר כך יצאו להילחם באירופה.

לא סתם גיבורים. גיבורי-על.

אמנם הבריגדה הוקמה רשמית רק בסוף המלחמה,

אבל היא הספיקה להילחם בכמה קרבות

וספגה כ-800 הרוגים.

כשנגמרה המלחמה הם לא אמרו פשוט:

"סבבה, שימו אותנו על איזו טיסה בחזרה לארץ."

לא. תראי איך הם עזרו לפליטים היהודים באירופה,

אלה ששרדו את השואה. הם עזרו להם לעלות לארץ.

בשנת 1946 התפרקה הבריגדה,

אבל החיילים ששירתו בה,

שעכשיו כבר היה להם הרבה ניסיון,

התגייסו ישר לצה"ל

ולחמו גם במלחמת העצמאות.

למרות שהייתה זו תקופה קשה,

תקופה של מלחמת העולם השנייה

ושואת העם היהודי בגרמניה,

טוב לדעת שהיו כל כך הרבה יהודים

שהתייצבו להילחם למען אחיהם

באירופה. -אקשן לא חסר פה.

וכעת, לפתרון החידה

מתחילת התכנית.

תודה לכולכם שהייתם אתנו.

נשמח אם תצטרפו אלינו

בתכנית הבאה. ובינתיים,

חפשו אותנו באתר החינוכית.

וזכרו, אחים אנחנו. אחים.

להתראות, אח שלי.

אחותי, מה קורה? -אני בסדר.

ומה עם האחים שלנו האחרים?

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language {0} is not supported by LingQ

חדשות מהעבר - חנה סנש

שלום לכולם. ברוכים הבאים לעוד תכנית

של "חדשות מהעבר" בחינוכית. היום ננסה להבין מה קרה בארץ

בשעה שפרצה מלחמה נוראית באירופה,

מלחמת העולם השנייה, שבה התרחשה שואת העם היהודי.

אבל תחילה - הכותרות.

צנחנית, לוחמת וציונית אמיתית:

סיפור חייה של חנה סנש.

אירופה בוערת,

והיהודים משוועים לעזרה.

מה עשו החברים בארץ ישראל

כדי לצאת לעזרתם?

וכוח צבאי כשר - הבריגדה היהודית.

החבר'ה הטובים מארץ ישראל

שנלחמו בנאצים.

שוב שלום, ותודה שהצטרפתם אלינו.

היום לא נעסוק בתקופות רחוקות

של סבא של סבא של סבא של סבתא שלנו

אלא באישה מיוחדת במינה ובחבריה הגיבורים שפעלו ממש כאן

כשכבר היו עיתונים ורדיו, ואפילו טלפונים.

נכון. שלום, אני עידן,

כתב "חדשות מהעבר" לענייני...

כל מיני דברים. היום אנחנו נדבר על משהו חשוב.

עידן, עידן, אני הייתי באמצע משפט. אני בדיוק עמדתי לומר

שבמלחמת העולם השנייה...

היו עצים. -זה לא קשור, אבל נכון.

היו גם עצים. -את רואה? אני יודע דברים.

ואת מוזמנת להפסיק להפריע לי

ולתת לי לעשות את העבודה שלי.

ובכן, היום נדבר על חנה סנש, אישה צעירה ואמיצה

שראתה את העצים מלמעלה,

כי היא הייתה צנחנית שקפצה ממטוסים,

וממטוס רואים את הכול מלמעלה.

חנה סנש נולדה ב-1921 בהונגריה.

הנה, בתמונה הזאת כאן באלבום. תראו איזו ילדה מתוקה.

כשהייתה בת שש אביה בלה סנש, שהיה סופר ומחזאי, נפטר,

והיא עברה לבית ספר נוצרי לבנות,

אבל כשהיא רצתה לעמוד בראש

המועצה הספרותית של בית הספר

לא הרשו לה כי היא הייתה יהודייה.

זה השפיע מאוד על חנה הצעירה,

שהבינה את החשיבות של בית

שיהיה שייך ליהודים,

והיא מפרסמת את הסטטוס הזה.

וזהו, מכאן לא הייתה דרך חזרה.

כמה שנים אחר כך, כשהייתה בת 18 בסך הכול,

חנה עזבה הכול מאחוריה,

עזבה את הונגריה,

ועברה לארץ ישראל לגמרי לבדה.

קבלו סטטוס היישר ממסיבת יום ההולדת שלה.

היא התחילה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל,

ושם המשיכה לכתוב ביומן שלה, שבו היא כותבת מגיל 13.

הנה קטע ממנו.

למרות האושר שהציף את לבה, תראו את חנה שלנו.

היא אישה עם רגליים על הקרקע של ארץ הקודש.

חנה יודעת שמצפים לה ימים קשים. היה לה ברור שעלייה לארץ ישראל

זה לא סתם קשקוש שעושים בשביל הכיף. לא ולא.

זה ייעוד, זו מטרה, זה חשוב. והיא כותבת:

גם אני? -אפילו אתה, עידן. -טוב, לא ידעתי את זה.

עכשיו אנחנו מגיעים לאקשן.

אחרי שחנה סיימה לעבוד,

היא הקימה ביחד עם קבוצת צעירים את קיבוץ שדות ים,

שם התאמן הפלמ"ח, ראשי תיבות

של "פלוגות המחץ", הכוח הצבאי

של היהודים בארץ בזמן הזה.

ליתר דיוק, זה היה הפלי"ם, חיל הים של הארגון.

לשדות ים הגיעה ספינת המעפילים הראשונה.

אולי שמעתם את השיר "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם",

אז כן, חנה סנש כתבה את השיר המפורסם והמרגש הזה

על חולות שדות ים, באמת אחד החופים היפים.

"אלי,

"אלי,

"שלא ייגמר לעולם..."

ב-1943, ארבע שנים אחר כך,

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה,

היא התנדבה לצבא הבריטי.

אל תשכחו שהבריטים שלטו

בארץ ישראל באותה תקופה.

הנה, רואים את החיילים שלהם

כאן בסרטון הזה ברשת.

וחנה נשלחה להונגריה ארץ מולדתה

כדי להילחם בגרמניה הנאצית.

תראו מה היא כותבת.

היא התגעגעה לאימא שלה, שנשארה בהונגריה.

ההסכם עם הצבא הבריטי היה שהיישוב יספק את החיילים,

והבריטים - את האימון הצבאי.

וחנה אכן עוברת קורס צניחה של צבא הוד מלכותה.

חנה יוצאת לשליחות כקצינה במודיעין הבריטי.

היא צונחת בגבול הונגריה-קרואטיה

ומצטרפת לפרטיזנים,

שהיו קבוצות מחתרתיות שלחמו בנאצים ביערות

בלוחמת גרילה.

שלושה חודשים היא מתחבאת איתם ביערות,

עד שהיא חוצה את הגבול להונגריה עם מכשיר קשר בידה,

ובאותו היום היא נתפסת על ידי המשטרה ההונגרית.

לצערנו, המשימה של חנה לא הייתה מוצלחת.

היא מועברת לבודפשט לחקירה,

אך היא מסרבת למסור מידע ומואשמת בריגול ובבגידה במולדתה.

במהלך כל המשפט חנה דבקה בגרסתה,

שהיא רק רצתה להציל יהודים ושהיא אינה בוגדת, אך ללא הועיל.

כשהייתה חנה בת 23 בלבד היא הוצאה להורג בהונגריה.

כמה עצוב. והיא כבר הגיעה לארץ וגם הקימה כאן קיבוץ,

אבל אז היא נסעה להילחם באירופה ולא שבה יותר.

מזל שיש לנו את היומנים שלה, שנשארו אחריה

ביחד עם שירים רבים שכתבה והוצאו לאור לאחר מותה.

עד היום ידועה חנה סנש כסמל לאישה ציונית

אמיצה, חזקה ונאמנה.

ואני אנסה לעודד אותך. לכבוד מה שהיה אמור להיות

יום ההולדת התשעים של חנה סנש,

קבוצה של ישראלים צנחה לכבודה

ממש באותו המקום בו חנה צנחה.

תראה את הקטע הזה.

אנחנו הולכים להיכנס לאיזה...

סמל ענק של מה שגדלנו.

כל הצנחנים, על זה גדלנו.

זה פשוט כבוד כל כך גדול

להשתתף בזה

ולהיות זו שמסמלת את חנה.

צניחה היסטורית לזכרה של חנה סנש.

למקומות, היכון, צאו!

כמה צפיות. -לגמרי.

היא בטח הייתה מאושרת מזה,

והייתה עושה לזה הרבה לייקים.

חנה סנש לא הייתה היחידה להתנדב לשרת במלחמה.

הרבה מהחברים שלה כאן בארץ נסעו לאירופה כדי להילחם.

אבל תכף ניכנס לעומק העניין ונגלה בדיוק מה קרה אז.

בהמשך המהדורה:

מה גרם לצעירים יהודים רבים כל כך

לעזוב הכול ולהילחם בשטח האויב הנאצי?

איך התקבלה הבריגדה היהודית בא"י

בצמרת השלטון הבריטי?

והחידה היומית: "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

שוב שלום ותודה שחזרתם אלינו לחינוכית.

אז סיפור הגבורה של חנה סנש הוא אמנם מרגש במיוחד,

אבל הוא בהחלט לא היחיד.

רבים מצעירי ארץ ישראל הצטרפו ללחימה נגד הנאצים

במלחמת העולם השנייה.

לפרטים נעבור לכתבנו לענייני מלחמות עולם, עידן.

פשש... מלחמות עולם. תדעי לך שאני עדיין קצת המום

מסיפורה של חנה סנש. איזו בחורה.

זה היה כל כך אמיץ מצדה, לנסות ולהציל ככה אנשים.

אין ספק. כמו שאמרתי לך קודם, עידן,

היא גם לא הייתה היחידה.

מלחמת העולם השנייה פרצה,

ויהודים רבים התגייסו כדי להילחם באויב הנאצי.

הנאצים חוקקו חוקים נגד היהודים, ריכזו אותם בגטאות ובמחנות ריכוז,

וניסו להשמיד אותם בשיטתיות, אבל היהודים אחים הם.

בשנת 1939 כשפרצה המלחמה היו בעולם 16 מיליון וחצי יהודים,

ובערך שני מיליון מתוכם התגייסו למלחמה בנאצים

יחד עם בריטניה, ארצות הברית, רוסיה, פולין ועוד כמה מדינות.

תראה אותם כאן, בפתח של לשכת גיוס.

ורק מארץ ישראל הגיעו לאירופה הבוערת 30 אלף לוחמים יהודים.

או במילים אחרות ויותר מעניינות, מירי,

היו המון חבר'ה שנולדו באירופה, ברחו לארצות הברית,

שם הם התגייסו לצבא וחזרו לאירופה בתור חיילים.

ואת יודעת מה זה לחזור לעיירה שבה גדלת

ולהילחם באנשים שיש מצב שלמדו אתך בגן או בכיתה?

תראי את הסטטוס הזה של בחור בשם מקסוול קלוגר.

יש גם כמה דמויות מוכרות שהשתתפו במלחמה.

עזר ויצמן, למשל, הנשיא השביעי של מדינת ישראל.

הוא השתתף בה כטייס קרב.

חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי של צה"ל,

היה מפקד פלוגה בקרבות באיטליה.

אבל הקצין היהודי הבכיר ביותר היה מוריס רוז.

מוריס רוז. הוא נראה כמו שחקן קולנוע בכיר.

בשביל מה להיות קצין?

ככה מפספסים קריירה אמיתית?

מוריס רוז היה גנרל בצבא ארצות הברית,

ובמקרה, מה לעשות, הוא היה גם יהודי.

ותשמעי, מירי, הבחור הזה

לא היה פראייר. הוא השתתף

גם במלחמת העולם הראשונה

וגם בשנייה. -ואו...

הוא היה המפקד הראשון שלקח בשבי יחידה גרמנית שלמה.

אבל ב-1945 הוא נתקל בכמה טנקים גרמניים,

שלף את האקדח, וכמו בסצנה מ"אינדיאנה ג'ונס",

הם ירו בו והרגו אותו. למה זה תמיד נגמר ככה?

אבל זה לא תמיד נגמר ככה, עידן.

אבל מלחמת עולם זה לא דבר פשוט.

אז בואי נניח לרגע למלחמות האלה ונחזור הביתה.

אתה בטוח? כי גם בישראל המצב לא היה פשוט.

גם כשלא היה פשוט פה, ולא תמיד פשוט פה,

אין כמו בבית. -צודק במאה אחוז.

אז אמרנו שחוזרים הביתה. תראה את הווידאו הזה.

ישראל בשנת 1939.

כמו שאתם רואים, בארץ ישראל

החיים נמשכים, אבל שלושה ימים

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה,

ב-29 באוגוסט 1939,

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית,

מסר לראש ממשלת בריטניה שהוא יכול לסמוך עלינו,

החבר'ה מארץ ישראל, ושאנחנו נעמוד לצדו בכל דבר שהוא יצטרך.

תראו מה הוא כתב בדף שלו.

אבל הבריטים האלה היו קצת חשדנים, תאמינו לי.

הם בטח אמרו לעצמם ככה: "יהודים ארורים.

"הם רק רוצים לעזור לנו, היהודים האלה,

"אבל הם יקימו צבא בשביל עצמם ויילחמו בנו."

ואחרי שהם סיימו להתעצבן ולצעוק ולנזוף בכולם,

הם נזכרו שבעצם יש מלחמה בחוץ והם צריכים כל עזרה אפשרית.

מה את אומרת על זה, מירי?

תראה, עידן, בסופו של דבר 40 אלף יהודים התגייסו

לשורותיו של הצבא הבריטי במלחמה באויב הגרמני.

תראה את התמונה בפוסט הזה.

כמו שאתה יודע מסיפורה של חנה סנש,

הם גייסו גם בנות.

משה שרת, כאן בתמונה, שלימים

היה ראש ממשלת ישראל השני,

ובאותה תקופה שימש כראש

המחלקה המדינית בסוכנות היהודית,

הוא שיזם את התכנית

לגיוס המוני לצבא הבריטי. הוא הבין

שצריך להניח בצד את המחלוקות עם הבריטים

ולשלב כוחות במלחמה נגד הצורר הנאצי.

טוב, אז זה אמנם לקח כמה שנים, אבל בסוף זה קרה.

הבריטים אישרו את הקמת הבריגדה היהודית -

יחידה בצבא הבריטי שכל חייליה יהודים מארץ ישראל.

תראי, היה לה דגל, לבריגדה,

שמאוד מזכיר את דגל המדינה של היום.

המפקד של הבריגדה היה לוי בנימין, קצין בריטי יהודי

שקבע שהחיילים ישמרו על השבת

ועל מטבח כשר.

מהסטטוס שלו אפשר להבין

שהוא רצה שהחיילים היהודים

ישמשו אור ליהודים. הנה.

וככה, מ-2,500 חיילים הבריגדה הלכה וגדלה.

תראה כאן באלבום של הבריגדה,

אפילו עשו בשביל זה מצעדי גיוס,

ובסוף היו בה 5,000 חיילים יהודים.

חיפשתי וחיפשתי,

ומצאתי אפילו קליפ.

תחשבו על זה. זה המון חבר'ה צעירים מישראל

שגרו כאן בנוח, בכיף,

כמו חברתנו חנה סנש,

ולמרות כל זאת הם יצאו להתאמן.

וגם לאכול בין האימונים כשר.

לא נורא, מותר להם.

אחר כך יצאו להילחם באירופה.

לא סתם גיבורים. גיבורי-על.

אמנם הבריגדה הוקמה רשמית רק בסוף המלחמה,

אבל היא הספיקה להילחם בכמה קרבות

וספגה כ-800 הרוגים.

כשנגמרה המלחמה הם לא אמרו פשוט:

"סבבה, שימו אותנו על איזו טיסה בחזרה לארץ."

לא. תראי איך הם עזרו לפליטים היהודים באירופה,

אלה ששרדו את השואה. הם עזרו להם לעלות לארץ.

בשנת 1946 התפרקה הבריגדה,

אבל החיילים ששירתו בה,

שעכשיו כבר היה להם הרבה ניסיון,

התגייסו ישר לצה"ל

ולחמו גם במלחמת העצמאות.

למרות שהייתה זו תקופה קשה,

תקופה של מלחמת העולם השנייה

ושואת העם היהודי בגרמניה,

טוב לדעת שהיו כל כך הרבה יהודים

שהתייצבו להילחם למען אחיהם

באירופה. -אקשן לא חסר פה.

וכעת, לפתרון החידה

מתחילת התכנית.

תודה לכולכם שהייתם אתנו.

נשמח אם תצטרפו אלינו

בתכנית הבאה. ובינתיים,

חפשו אותנו באתר החינוכית.

וזכרו, אחים אנחנו. אחים.

להתראות, אח שלי.

אחותי, מה קורה? -אני בסדר.

ומה עם האחים שלנו האחרים?

תמלול: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.