קופה ראשית עונה 1 | מהפכה בסופר חלק א'
ביי, האני, ביי. לא, את.
לא, את, את. ביי, ביי.
סתומה. לא יכול לשמוע אותה יותר.
תגידי, בתור אישה, מה אתן רוצות ליום הולדת?
זה מאוד תלוי איזו אישה.
מה היא אוהבת, מה מרגש אותה.
את יודעת, אישה.
שופינג, ציפורניים, כרטיסי אשראי - אישה.
או-קיי.
למה שלא תתרום בשמה סכום נכבד לנזקקים?
ואז תקבל מעין מגן לב
שהוא גם תכשיט והוא גם מזכרת...
עזבי, עזבי, עזבי, אני אשאל כבר את כוכבה.
טוב, לענייננו.
מוחרתיים מגיע הבעלים והמנכ"ל של הרשת,
מר יששכר שקדי. -נכון.
איך את הולכת לבייש אותי?
מצחיק. אני ממש לא הולכת לבייש אותך.
אנחנו כבר חודשיים בטרפת לקראת הביקור שלו,
ואני רוצה להראות לך דברים שהכנו ולהתחיל מהבייבי שלי.
משהו שלא נראה מסוגו בארץ ישראל.
שירותים ללקוחות?
תא ההעצמה הראשון מסוגו בישראל.
אני אסביר לך מה זה.
או-קיי, אז סטיב... סטיב...
ג'ובס, במשרדים שלו ב"אפל",
הוא עשה פטנט מדהים.
הוא הקים מעין תא העצמה
שבו כשעובד באמצע יום עבודה מרגיש פתאום נפילת מתח,
או איזה שהוא לחץ,
הוא פשוט נכנס אל תא ההעצמה,
נטען בכוחות מחודשים, ויוצא חדש לעבודה.
אני חושבת שיששכר שקדי
מאוד יאהב את זה, בלשון המעטה.
בוא תנסה.
סליחה, רגע, אביחי.
או-קיי.
נסה.
"אתה יחיד ומיוחד. חבק את עצמך."
מעצים, לא?
"אהוב את עצמך."
והאהוב עליי: "רק דגים מתים שוחים עם הזרם."
איזה יופי...
אז מה אתה אומר?
שאם את רוצה לנהל קייטנה, עדיף תלכי תעבדי במתנ"ס.
את יששכר שקדי מה שמעניין זה שלושה דברים:
ניקיון, ניקיון, ניקיון!
פחות חבק את עצמך, יותר חבק את הסמרטוט! ברור?
תא העצמה עאלק...
סליחה, רגע, אני צריכה להתעצם.
גבירותיי ורבותיי, מהפך!
ואו, הסתפרת!
לא. סתם הייתה לי נשירה מדורגת.
ואז ציפור שאכלה סלק הורידה עליי פישה.
ברור שהסתפרתי!
אתה לא מבין איזה תגובות.
תתחדשי. -בבקשה!
מה זה? אני רואה שהחליפו לך את הקערה של העודף.
מה "הקערה של העודף"? תגיד לי, אתה מפגר? השיער!
אה! נחמד.
מוחרתיים מגיע לפה המנכ"ל של הרשת, יששכר שקדי.
אמרתי לעצמי, "כוכבה,
"זו ההזדמנות שלך לתפוס לו את העין."
פעם אחרונה הוא היה פה לפני עשור,
והיה לנו קליק.
הוא הסתכל עליי כזה,
ואז...
הוא הסתכל עליי עוד פעם.
ואז הוא הסתכל עליי,
ואז הוא אמר לי,
אני זוכרת את זה כאילו זה עכשיו,
"תמשיכי ככה."
מה אתה אומר, יפה?
חבל על הזמן. -ואללה.
יפה או יפה-יפה? -יפה-יפה.
מאחת עד עשר, כמה היית נותן?
12.
היית זורם איתי?
סתם, צוחקים איתך.
טוב. -אבל היית?
באתי הכי פתוחה הפעם,
אמרתי לז'ורז', הספר שלי,
"עליך, האחריות שלך, תעשה מה שאתה מבין.
"אני סומכת עליך בעיניים עצומות.
"אבל אם לא יוצא טוב, אני שוברת לך את שתי הידיים."
אבל יצא יפה בסוף, נכון?
אה, כן.
יפה או יפה-יפה? -יפה-יפה.
מאחת עד עשר? -עשר.
תגיד את האמת, לא כי אני הכוכבת של הסרט.
הכי באמת.
היית זורם איתי?
תראו, איך נהיה לבן.
בוקר אור, כוכבה. מה שלומך?
בסדר, בסדר.
יופי. איך היה הסוף שבוע?
יואו, איך התגעגעתי אלייך...
כן? אליי? -את יודעת שאני חולה עלייך.
כן, גם אני מרגישה, האמת, לאחרונה שסוף סוף התקרבנו...
מאמי, את לא רואה שאני מדברת? -אוי, סליחה...
לא, לא, יש פה איזו מישהי, יושבת עליי.
לא, אני אדבר איתך אחר כך, טוב, מאמי?
ביי, בובי. לאב יו טו. מה? מה את רוצה?
או-קיי, אז ככה,
יש לי חדשות טובות, ויש לי חדשות רעות.
ואני אתחיל מהרעות. -טוב.
לקוחה החזירה גבינה בולגרית שהיא רכשה אצלנו,
כי היא מצאה עליה שערות.
נו, מה הבעיה? תגידי לה שזה שערות של קדאיף.
אני לא אגיד לה את זה, אבל... -למה?!
ואני אעבור לחדשות הטובות, ברשותך. -נו?
אז ככה, החדשות הטובות הן...
את מתפטרת? את מפוטרת?
את מתפוטרת? מה?!
שמעכשיו כל העובדים,
כולם, כולל כולם, בזמן משמרת...
יחבשו כובע.
באמת, אביחי ככה יותר חידד לי
את נושא הניקיון,
אז החלטתי לעשות
כמה רפורמות בזק
לפני ביקור המנכ"ל,
ואחת הרפורמות היא כאן לפניכם.
שלום!
אני לא הוצאתי שלוש וחצי אלף שקל
על תסרוקת של נלי פורטדו,
בשביל לשים עליה כובע של "שפע יששכר".
בבקשה, חבשי לך.
זה בסדר, חבשתי בבית.
אני לא צריכה, אני לא... אין לי נשירה.
או-קיי, כוכבה, ליתר ביטחון.
השערות שלי הן ברזל.
מה ברזל? הספר אומר שיש לי נשירה הפוכה
מרוב שזה חזק, את מבינה?
אני שלוש מספריים כבר שברתי לו.
אה, כוכבה, בחיאת, מצאתי פה שלוש שערות בתוך הבורקסים.
אני הולך להחליף.
אוי, כוכבה...
בבקשה.
זה לא שלי. -זה בורדו.
כן, זה... נו, החתול של אנטולי.
הוא בדיוק בגוון הזה,
בורדו... אפור, אפרפר-בורדו.
מעצבנת.
תקשיבי, זה נראה מקסים. את סתם סקפטית.
תישארי ככה, זה מחמיא לך.
מה שנקרא, "שפע יששכר,
"המחיר זול, הלקוח..."
"יקר." -כן.
אויש, אתם עדיין פה?
אני שונאת להגיע ככה לסופר.
מה זה ככה?
אתה יודע, ככה.
זה לא ממש נעים להגיע לעובדים פה עם "פיס"
שעולה יותר מכל המשכורות שלהם ביחד.
אז מה את עושה פה באמת?
מה? אני... ממש לקטנה.
אני בדרך לסדנת הקואצ'ינג שלי,
"ג'י-פי-אס לאושר". בטח שמעתם עליה.
לא.
טוב, לא נורא.
קונה קצת גוג'י ברי לאדרנלין ואני עפה.
אני מרגישה הכי "אובר-דרסד".
סליחה.
נשאר לכם שעועית אדומה? -סליחה?
את לא עובדת פה?
לא, ממש ממש לא.
אני עובדת בסופר?! אני?!
זה פשוט נפלא. היא ממש...
היא ממש חשבה...
פוסטמה.
או, היי.
החלפת, אני רואה.
מה? אה, כן.
פשוט הרגשתי קצת "אובר-דרסד" להרצאה של 200 איש.
אולי בהרצאה של ה-500 איש בשבוע הבא
אני אלבש אותה שוב.
זה בגלל מה שהגברת אמרה או ש...? -מה?
מצחיק. אם לא היית אומר, לא הייתי זוכרת.
לא, אני מחשבת מסלול לאושר מחדש.
סליחה?
זה מהשיטה שלי.
"ג'י-פי-אס לאושר". לא שמעת?
חבל, דווקא היה יכול להועיל לך.
בכל מקרה, אף אחד לא יכתיב לשוני סטרטינר מה ללבוש.
אימא, אפשר עוד חטיף?
אוי, חמוד, אתה חשבת שאני אימא שלך?
כן. -כן? נבהלת?
בוא, חמוד, בוא. אני אעזור לך. בוא נמצא את אימא.
מתוק! איפה...? או, הינה אימא, נכון?
לא? זאת לא אימא? אז איפה אימא?
בנצ'וק, בוא, חמודי, בוא לאימא.
פלומת אווזים, אה? -ממש.
בורדו. -עכשיו תמשוך, תראה איזה חזק.
נו, תמשוך, מה...?
ככה, עם שתי ידיים?
כן, אל תהיה בחורה.
מה, אף פעם לא משכת לאף אחת אף פעם?
כוכבה.
תן "פול"! -כוכבה.
לא, אנחנו באמצע משהו. יאללה.
כוכבה.
טוב...
מעצבנת.
הרבה יותר טוב. קנייה נעימה. -תודה.
נו, אז מה קבענו, אתה אוסף אותי לריקודי עם היום?
אני נזכרתי שפתאום אני קבעתי עם מישהי להיום בערב.
פרח מראשי. סורי.
אין, היא תגמור לי את החיים, הפצלוחה הזאת.
כל הכוח שלי זה בשיער, והיא באה ולוקחת לי אותו.
זה בול כמו הסיפור הזה מהתנ"ך, של שמשון ודלילה,
והיא באמת דלילה.
ואללה, אני פתאום קולטת!
שמשון ודלילה, כי היא דלילה.
באמת שהיא דלילה, שירה.
בעיקר פה, באזור הזה. תעשה לה קלוז-אפ.
גם יש לה ראש גדול, אבל את זה רואים כולם.
בגלל זה היא רוצה שנלבש את הכובעים. פתאום אני קולטת.
היא רוצה להסתיר גם את הדלילות וגם את ה...
ראש בוראס הזה שלה.
כוכבה. מה קרה?
אני לא יודעת, משהו מעקצץ לי.
תורידי רגע את הכובע.
אוי ויי, מה זה? כולך פריחה.
ויי ויי... באמת? כנראה אני אלרגית למשהו.
לא נורא.
לא, לא, לא, זה מהבד של הכובע, כוכבה.
פפריקה הונגרית חריפה. חשוב שזה יהיה חריף.
נגיעה של בהרט, ככה בשביל הגוון.
כמון, אני שמה בשביל הריח. תמיד.
"אול אובר", אני מאוד אוהבת את הריח של כמון.
חווייג'. זה של המרק שאני עושה היום. בלי קשר.
והופ, יש לך פריחה איפה שאת רוצה.
מתכון של סבתא בלומה.
זה עבר אצלנו במשפחה,
כל פעם שמישהו לא היה רוצה לבוא לאן שהוא וזה, אז...
מה פתאום? מה, אמרת שזה חשוב, אני מכבדת את דעתך. מה פתאום?
זה מקסים, אבל אני לא מוכנה שתקריבי את עצמך בשביל הסופר.
תורידי.
אמרת - אמרת. את הבוסית.
טוב, אני אתן לך את שלי.
אני הזמנתי במיוחד מוויסקוזה, כי גם לי יש עור רגיש.
כל החלק הזה נושם ואנטי-אלרגני.
כן, לא, מאמי, אני לא רוצה, אני לא רוצה,
ואז תהיה לך פריחה כמו שלי. -מה פתאום!
לא, את אחראית פה על כל הסופר.
לא, לא, כוכבה, לי יש ספייר. בבקשה.
אני גם שמה משחה.
את מורחת לך כאן משחה ושמה את זה על הראש.
יופי.
מה זה? יש לזה ריח של בהרט.
הו, תתחדשי! -על מה?
אה, זה? שטויות.
התחשק לי שינוי לפני ההרצאה. אני כבר באיחור.
אז זה לא קשור לילד שחשב שאת אימא שלו?
מי? אה, הוא?
אם לא היית אומר, לא הייתי זוכרת.
לא, התחשק לי משהו יותר מחמם.
גל גדות לבשה כזה לאוסקר.
אח שלו, אפשר עוד מהטעים הזה?
סליחה?
איזה קטע, הייתי בטוח שאת...
יואו, ענק!
אתם צריכים לעשות סלפי ביחד.
תרנגולת? עכשיו אני תרנגולת?
זה מצחיק אתכם? אתם שלחתם אותו?
ככה את הולכת להרצאה בסוף?
אין הרצאה. ביטלתי.
למה? -למה?
כי מסתבר שאני תרנגול שמן ומכוער, זה למה.
תחשבי מסלול לאושר מחדש.
תפסיק לבלבל את המוח, טוב?
אין קפה, אין כלום, איזה יובש.
שבו, בבקשה.
שקט!
אני כינסתי אתכם היום כאן
בעקבות גזרת השמד האחרונה - גזרת הכובעים.
כולנו מסכימים שהכובעים האלה מציקים, מגרדים...
מעוררי גאווה, סופר-קולים.
טוב, ראמזי. -כן?
עם כל הכבוד לכמה שערות שנשרו על גבינה,
אף אחד לא יגיד לנו מה לשים על הראש.
נכון או לא נכון? אני רוצה לשמוע.
אני דווקא אוהב. זה סולידי.
אנטולי, זה בגלל שיש לך מפרצים.
יש לך את הסמל של באטמן.
ניסים, בוא נשמור על רצינות. למרות שאהבתי.
אני אתן זמן לעלבונות גם אחר כך, בסדר? יש לי כמה.
רגע, רגע, כוכבה. לא הבנתי מה הבעיה עם הכובע.
סליחה, את קיבלת רשות דיבור? מה את מתערבת?
אתם לא רואים מה הולך פה?
הכובע הזה הופך את כולנו
לעבדים חסרי אישיות!
חבורה של שימפנזות עם כובע על הראש!
זה מה שאתם רוצים, להיות הקופים של שירה?
מה רע? תני לי כל היום לשבת על צמיג,
להתנדנד, לאכול בננות. הלוואי.
באמת, האמת...
אני לא רציתי לפתוח את זה איתכם.
קיוויתי שתבינו לבד.
אתם חבורה של עאמות כנראה. -סליחה?
בוקר טוב. -לא, אני כל הזמן פה.
כן, אז אני אגיד לכם, דוגרי, את האמת בפנים.
נו, תגידי.
קחי את הזמן. -זה...
זה, כן? -כן.
זה...
אנטולי.
כדור בראש?
מה אמרנו לגבי עבודה בלי כובע, אנטולי?
הלך באיבוד כובע.
נו, אז למה אתה לא אומר לי?
בבקשה, חדש-דנדש.
ספסיבה.
אנטולי, מה קורה? -הכול בסדר, את יודעת.
איך את? -אנטולי, אל תתחצף,
אנחנו דיברנו על זה כבר, סליחה.
המנכ"ל מגיע, ואני רוצה שכולכם תחבשו כובעים.
לא זוכר איך שמים.
ניסים! גם אתה? -מה?
איפה הכובע?
לא זה, ניסים. הכובעים שחילקתי לכם.
אה, הוא, לא. הוא עושה לי תחת.
או-קיי, טוב, סטופ, כיבוי, אישור.
אני רוצה להבין בדיוק מה הבעיה.
מה הבעיה? -כן, מה הבעיה?
הבעיה שאני...
גם אני, כן?
לא אוהב שעוקבים אחריי לשירותים.
מי עוקב אחריך לשירותים?
קג"ב, פאנימייט.
תגידי, מה את חושבת, שאנחנו עאמות?
זה שאת רוצה לדעת שהעובדים שלך עובדים, זה סבבה,
אבל לשים לנו שבב של ג'י-פי-אס בכובע, זה כבר גועל נפש.
אצלנו פה דמוקרטיה, גברת.
תסלחו לי שאני אומרת לכם את זה, וסליחה על הביטוי,
אבל אתם פשוט החלקתם על השכל.
איזה שבב? מי עוקב אחריכם? על מה אתם מדברים?
טאק, בוא...
אני שם כובע שלך, את שמה כובע שלי.
אני לא יכולה, לי יש עור עדין כאן.
זה עושה לי אלרגיה.
עדין. -לא, באמת.
נו, כן. -הבנתי, בסדר.
אנטולי, תן לי, בבקשה, את המספריים.
תן לי את זה.
בוא נמצא שבב של ג'י-פי-אס בתוך הכובע.
הרי אני בדרך כלל מצמידה שבבים.
אני לא מבינה אפילו מאיפה אתם ממציאים את הדברים האלה.
כאילו, גם אם הייתי רוצה לשים שבב,
היה לי כסף להזמין שבבים
ולשים אותם בכובעים?
תקציב לנייר טואלט בקושי נותנים לי פה.
הלו? הלו? מי בשירותים עכשיו, כוכבה?
אולי כאן יש שבב של ג'י-פי-אס.
חכו, אני לא יודעת, אולי אפשר למצוא...
אולי אם נורא נתאמץ...
אולי פה. הינה. יש פה איזה שבב?
אולי מתחת ל"שפע" הטמנתי פה
ג'י-פי-אס עם צ'יבוטרו בפנים,
שיבדוק לאן אתם הולכים.
יש פה שבב של ג'י-פי-אס? לא נראה לי!
עכשיו, בבקשה, שימו כובעים.
עכשיו!
משמרת נעימה.
אני לא מבינה, כוכבה, אני נראית לכם שוטר?
אני לא יודעת באמת, משהו עם השפם.
כוכבה, בבקשה, כובע.
למה, כדי שתוכלי לעקוב אחרינו לשירותים?
אני לא מבינה את זה... עוד פעם השמועה ההזויה הזאת?
קודם כול, היא לא הזויה.
שנית, היא בנויה לעילא ולעילא.
זה שטויות במיץ!
ואני הסברתי את זה מקודם לשאר העובדים.
די, אני מבקשת,
כל העובדים עם כובע על הראש כל הזמן.
מר שקדי מגיע מחר, ואני רוצה שניראה במיטבנו.
גם אני. -אז, בבקשה, כוכבה.
שירה, אני לא חובשת.
מה זאת אומרת, "אני לא חובשת"?
זאת אומרת, אני לא חובשת. מה כל כך מסובך להבין את זה?
זה כמו "כן חובשת", רק "לא" במקום ה"כן".
אני לא צוחקת, כוכבה.
זה שלך לא אכפת איך את נראית, זה בעיה שלך, לא שלי.
אויש, כוכבה, באמת, את הולכת על חבל כזה דק.
חמודה, את לא תגידי לי על איזה חבלים ללכת,
ובאיזה עובי הם יהיו. מה תעשי, תפטרי אותי?
כן.
אם את לא חובשת כובע על הראש עכשיו,
את מפוטרת.
תזכרו שכל עוד...
אני מנהלת הסניף הזה,
כולם, כולל כולם,
שמים כובע על הראש כל הזמן, נקודה.
העימות עם כוכבה הזכיר לי
מקרה דומה שהיה לי בצבא כשהייתי מפקדת.
הייתה לי חיילת מאוד בעייתית.
קראו לה ליבת חליבה.
באיזה שהוא שלב אני החלטתי שאני חייבת לשים לזה סוף,
ואני ניגשתי אליה ואמרתי לה:
"תחת פיקודי את עושה מה שאני אומרת,
"כי אני המפקדת."
מה היא עשתה?
נגחה לי בפנים.
שתי השיניים שלי הקדמיות, זה...
במר"מ עשו לי...
חרסינות. על חשבון צה"ל, כמובן.
ואם תשים לב, כל העובדים שלנו חובשים כובע.
יפה מאוד. של מי היה הרעיון?
הרעיון שלי.
הביצוע... גם שלי.
כל הכבוד, אביחי!
אני מקווה שאת לומדת ממנו משהו,
לא רק מתלהבת מהפרצוף היפה שלו.
מצחיק.
עם כובע, בלי כובע -
אני בטוחה שיששכר שקדי יצליח לזהות את אהבת חייו
גם מתחת לחתיכת בד.
מכוערת ככל שתהיה.
יאללה, הלכנו. היינו.
איפה זה הכיוון?
שלום לאדוני. מה שלומך?
מה?!
סליחה.
אני פשוט... בגלל הכובע אני התבלבלתי.
זאת כוכבה. היא קופאית.
תמשיכי, תמשיכי.
אני מוכרח להגיד שזה אחד הסניפים
היותר מתוקתקים שראיתי בזמן האחרון.
ככה זה, כשעובדים קשה יש תוצאות.
והגענו לתחנה האחרונה בסיור שלנו,
המחלקה שאני אישית הכי גאה בה,
הקצבייה שלנו, או כמו שאני קוראת לה,
השרקוטרייה.
מה זה? מה זה?!
שירה, הוא שאל אותך, תעני לו.
דווקא היום ברח לי החתול.
בדיוק כשיששכר שקדי בא לבקר.
את! את! את!
תגידי, מה ביקשתי ממך?
מיליון דולר? עגלות מעופפות?
כולה ניקיון! ומה קיבלתי?
חתולה על פסטרמה?
את יודעת איזה נזק עשית לי? את מבינה את זה?
אביחי, אני ממש מתנצלת...
אני... פשוט יש לי רעיון איך אפשר לתקן.
אה, ואללה? גם לי יש רעיון.
או-קיי, אז בוא נשמע את שלך.
את מפוטרת.
אתה רוצה לשמוע את הרעיון שלי?
ש-לום!
הביתה.
לחזור לעבוד! -בטח.
שירה.
אימאל'ה, בחיי, הפרצוף שלה...
ממש כאב לה... ממש ממש הייתה...
רציתי עוד להגיד לה משהו,
אבל לא מצאתי את המילים, והיא הלכה.
אני הייתי רוצה לנצל את המצלמה ולהגיד לה את זה עכשיו,
ברשותך, ברשותכם.
שירה, אם את צופה בנו מהבית או מלשכת האבטלה,
רציתי להגיד, שחבל לי שאת לא פה...
לראות איזו תספורת מגניבה! איזו פצצה אני!
טוב, כפי שאתם יודעים,
היא... -שירה.
שירה לא תמשיך איתנו יותר כאן.
תעשו הרבה כבוד
למנהלת החדשה שלכם,
אווה בראון.
בוקר טוב. -בוקר טוב.
אתה רואה, מותק של דבר.
סתם נכנסת למרה שחורה.
אמרתי "בוקר טוב"!
לקום. מאבטח לא יושב.
בוקר טוב.
בוקר טוב.
בוקר טוב.
בוקר טוב.
אני ידעתי שזה יקרה.
קיבלנו את פרעה.
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
