"אין לנו יום ואין לנו לילה" - כך נראות ההפגנות בבלפור מהצד של תושבי השכונה | כאן דעה
באתי לדבר בשמי ובשם השכנים שלי, במיוחד בשם אלו שעדיין לא מעזים לדבר.
אני רוצה לספר לכם מה מתרחש ברחביה בתקופה האחרונה.
מאז ומעולם היו הפגנות ליד בית ראש הממשלה,
זה לא נושא חדש לתושבי רחביה,
אבל מה שמתרחש עכשיו בשכונה לא היה בעבר, והוא בלתי נסבל.
ההפגנות היומיומיות האלה השתלטו לנו על המרחב הציבורי,
כל היום וכל הלילה.
בהתחלה סבלנו בשקט, כי תמיד היו הפגנות.
אבל בזמן האחרון, ההפגנות האלו איבדו שליטה.
הן בתדירות ההפגנות שמגיעות לארבע וחמש הפגנות בשבוע,
והן במשך ההפגנות המתארכות.
מזה שמונה שבועות, מדי יום ויומו, ישנים מפגינים ליד בית ראש הממשלה.
המאהל המאולתר שלהם חוסם את כל המדרכה
ולא מאפשר לתושבי השכונה הליכה בטוחה.
אי אפשר לעבור שם מבלי להתקהל ולהסתכן בקורונה.
האזור שם נהיה צפוף ולא כל המפגינים מקפידים לעטות מסכות בצורה תקנית,
עקב כך, תושבים נאלצים לסכן את עצמם במעבר בכביש.
סובלים מכך נשים עם עגלות, זקנים וזקנות,
ואנשים שנאלצים להתנייד עם כיסא גלגלים על הכביש!
לצערנו, גם בשעות הלילה המאוחרות ההפגנות הללו ממשיכות.
ב-23:00 בלילה הרעש ממשיך עד 1:00 או 2:00 לפנות בוקר.
המשטרה מתעמתת עם גרעין המפגינים שלא מעוניין להתפנות
וזה זמן רב לאחר מועד שאושר להם לסיים את ההפגנה על פי חוק.
כשהגעתי לשאול שוטרים מדוע הם נותנים לרעש הזה להתרחש ומתי הוא ייפסק,
הם אמרו לי שנשאל את מפקד המחוז, הם לא יודעים מתי.
ההתרחשות הזאת קורית ארבע פעמים בשבוע:
שלישי, חמישי, שישי ושבת.
אין לנו יום ואין לנו לילה!
ההפגנות האלו מביאות מפגינים מכל רחבי הארץ.
הם תופסים כל פיסת חניה, זו שמותרת בחוק וזו שאינה מותרת בחוק.
הם חונים גם על אדום לבן וחוסמים מעברים חיוניים לאנשים מבוגרים.
למה אני מתקשרת לעירייה
ובמשך שלוש שעות לא באים להזיז רכב שחוסם כניסה לבניין,
שאנשים מבוגרים לא יכולים לצאת ממנו?
הסבל של המבוגרים בשכונה מתעצם
כאשר נחסמים הכבישים והאוטובוסים משנים את מסלולם.
אישה מבוגרת מהשכונה סיפרה לי
שהיא עלתה את כל דרך עזה מעמק המצלבה
כי האוטובוס שינה את המסלול וגם מוניות לא עברו. הכול נחסם.
היא נאלצה לעלות את כל הדרך לבדה.
אבל הכי כאב לי לשמוע שאישה מבוגרת סיפרה שבמשך חסימות הכבישים,
הנכדים שלה אפילו לא יכלו להגיע לראות אותה מרחוק.
המשפחה שלה לא הצליחה להעביר אליה את התרופות.
היא נשארה לבד בבית, נצורה.
וכן איש מבוגר נאלץ להמתין 40 דקות לאמבולנס שיבוא לפנות אותו לבית החולים,
וכיום בית החולים לא מאפשר המשך טיפול ביתי עקב המצב.
רחביה היא שכונה עם קשישים רבים,
חסימת כבישים בתדירות כזו ולאורך זמן זו רולטה שמחירה חיים -
חיים שקופים שלא המפגינים ולא הרשויות רואים.
זה חוסר נוחות לתושבי רחביה, אבל הם לא המון אנשים, עם כל הכבוד...
אז אני אומרת לך שאם אימא שלך, אדוני, הייתה מתקשרת אליך ובוכה,
אתה היית מדבר אחרת.
ולא הספקתי להזכיר עוד את הצואה שמשאירים בחצרות,
את הרעש של גרירת הגדרות שנמשך הרבה לאחר שנגמרות ההפגנות
ואת הזמבורות שאנחנו מכניסים איתן את השבת.
וכבר שעה וחצי לפני יציאת השבת אנחנו שומעים רעש של זמבורות.
אנחנו בעד זכות המחאה,
אבל גם המחאה חייבת להישמר בתוך החוק.
מה שקורה עכשיו ברחביה יצא משליטה.
הרעש הזה בכל שעות היממה לא יכול להמשיך ככה
והשכנים לא יכולים להיות אלו שימשיכו לשלם את המחיר.