מאסטר בגימטריה, אישה שמדברת הפוך וקרדיולוג שיודע לנגן כל שיר שתרצו | כאן לא מאמינים - פרק 1
אדם שראשו מתפקד כמו מחשבון, אישה שחושבת ומדברת מילים הפוך,
וקרדיולוג יודע לנגן כאן ועכשיו כל שיר שיש בעולם.
בישראל חיים אנשים כישרוניים במיוחד, ואת כולם אנחנו הולכים לפגוש.
Oh my god!
"ספר השיאים של גינס" היה ה-מתנה בשנות ה-90.
כל נער שחגג בר מצווה, כל סבתא שסגרה 75,
קיבלו את האיש בעל השפם הארוך בעולם באריזת מתנה.
והיו עוד שלל שיאים מופרכים יותר או פחות.
אז אמרנו, למה שלא ניצור מאגר משלנו?
ישראלים מיוחדים, כישרוניים,
שמסוגלים לעשות דברים שלאו דווקא תורמים לאנושות,
אבל בהחלט גורמים לה להיות קצת יותר כיפית.
לא יצא לי לעשות גוגל ולראות אם יש שם לתופעה,
אבל הייתי שמח לשמוע שיש עוד מישהו שעושה את זה.
עכשיו, בהתחלה זה כיף. אתה נהנה, וואו, יש לי כישרון.
לאט לאט אתה מתחיל להבין שיש לך הפרעה.
את יודעת, זה... זה לעייף את המוח. אתה לא מפסיק לחשב.
אני יושב לאכול, ואני אוכל ספגטי - 162. אני אוכל שניצל - 480.
אני אומר, בוא'נה, מה זה הדבר הזה? כאילו, תן לי ליהנות מהאוכל.
אני נתן, בן 24 מאשדוד, ויש לי כישרון לגימטריה.
מעניין שגם היום שהוא נולד הוא יום מספרי. 9.6.96.
זה היה בגיל 10, 11 בערך.
אני הייתי חוזר מהלימודים, הייתי רואה אותו שוכב על המיטה, על הגב,
ופשוט מסתכל על כל הדברים בחדר, ואומר: "תמונה..." -501.
אני לא יודע, הנה, הוא מתחיל להגיד. זה - ככה.
ואני פשוט הייתי משתגע.
הייתי בא, אומר לו: "תשמע, נתן, אתה מטורף, מה יש לך?"
הוא אומר לי: "לא יודע, אני לא יכול, אני מתחיל להשתגע מזה",
ממש, כאילו, השתגע.
כל דבר שאני רואה, שומע, מדבר, מדברים אליי, אני פשוט מחשב.
הכול התחיל בגיל שבע. יושב בשיעור, בתלמוד תורה.
המלמד, המורה, היה מעביר אותנו שיעור בחומש,
שזה איזה ספר שהיינו לומדים.
ויש שם בעל הטורים, בתוך החומש, שהוא פרשן, שרואים אותו בקטן.
ודווקא בגלל שזה היה קטן זה עניין אותי.
הייתי אוהב להסתכל על הפרטים הקטנים,
והיו שם כל מיני גימטריות, פשוט התחלתי לחשב.
ואני מוצא את עצמי במקום להקשיב לשיעורים, אני מחשב גימטריות.
אנחנו עכשיו, אני...
אני אעשה לך ככה בוחן לבדוק את הנושא הזה. -תרגיש חופשי.
כי אנחנו לא... לא מאמינים בקלות. זה, שומעים אותי? -כן.
אחלה. -44.
מוכן? -מוכן.
שולחן. -394.
צידנית. -564.
מקרר. -540.
טרמפולינה. -430.
קורונה. -367. עם שני ו', כן?
סטטיק. -188.
בן אל. -83.
אין פה זיכרון, כי זה גם מילים שאני לא מכיר אני יכול לחשב.
זה לא משנה מה יגידו לי, אני יודע לחשב באותו רגע.
נחל. -88.
שיחה. -323.
ישבתי עם עצמי פעם אחת וניסיתי להבין למה זה משתלט עליי.
והבנתי שזו בעצם הייתה בריחה בשבילי.
אם, למשל, בן אדם היה אומר לי משהו פוגעני,
או סתם, תקופה רעה שהייתי חווה,
אז הייתי פשוט בורח לעולם המספרים.
עד שהבנתי שאני חייב לשלוט בזה, כי... אני מרחף.
אני חייב לחיות את המציאות, את הרגע.
ולמדתי, פשוט, כשזה נכון לי אז אני משתמש בזה,
ומעבר לזה, את יודעת, זה גם תחביב, אז תמיד טוב לשמור על הראש צלול.
טוב, שמע, נתן... סטטיק, כמה אמרת? -נו, אבל סטטיק זה 188.
אז ס', כמה זה ס'? -ס' זה 60. -אוקיי.
כמה זה... -יש לנו ט', זה תשע, ויש לנו פעמיים את ט'.
נכון. -18.
ואז יש לנו י'. -י', 10. -ואז יש לנו... -ק' זה 100.
188. -בבקשה. -188.
אני רואה את זה כמתנה, כי איפשהו לקחתי את זה עם עצמי לחיים.
למשל, אם אני מגיע לעבודה מסוימת, אז אני יודע...
אני מבין את הקטע של העבודה, ואז אני יודע מה לפני מה,
מה ראשון מה אחרון,
איך אני בעצם עושה את זה בצורה הכי מהירה והכי יעילה.
עכשיו, דווקא בגלל שיש לי ראש כזה, אז אני שואל את עצמי:
"מה אני עושה עם זה לעזאזל?"
זרוק לי איזו מילה שאתה רוצה.
איזו מילה? -איזו מילה.
גדר. -207.
זרוק עוד מילה, מה, איך קוראים לך? -מילה. -85, איך קוראים לך?
שמעון. -466. -קוצים. -קסדה 169.
קוצים 246. -פלאפון. -247.
עץ. -160.
דמקה. -149. -לבן. -82.
שמש. -640.
בוא'נה, תשמעי, אני בשוק, אני לא מאמין. -איזה אלוף.
בוא'נה, אחי, איזה אלוף אתה. -הוא אלוף בלזרוק.
האם אני מגדיר את עצמי כגאון?
תשמעי, אני חושב שגאון זו מילה גדולה מדי.
אין גאון בלי שיגעון, כן? 439 זה שיגעון, אגב.
אתה רוצה לשחק איתי משחק?
אף אחד אף פעם לא רוצה לשחק את זה איתי, אבל אולי אתה תסכים.
ברור, כן. מחבואים? -אוקיי, לא, מצטערת.
קוראים לזה Backwards Word Bombs, וזה פשוט:
אתה תגיד לי כל מילה או משפט שעולה לך לראש בחצי דקה ואני אהפוך אותן.
כמה שיותר מילים? -כמה שיותר מילים.
כן. בוא נעשה את זה. -אוקיי.
תפוח. בננה. ארון. אור. רצפה.
חטיף. מקרר. כותונת. שמלה. זמר. -עכשיו משפט.
יש לי תסביך אב! -מצטערת לשמוע...
מלכתחילה את היית מוכשרת במילים... -כן.
אבל אז, אחרי האירוע שלך, המוח שלך מין הלך כזה... -כן.
מין כזה... -כמו, בהילוך מהיר בגדול.
את מרגישה שהתנועה הזאת משקפת את מה שאת עברת? -כן.
פה? בתוך הראש? -אני חושבת.
אני מיכל, אני בת 27, אני גרה בירושלים, והכישרון שלי הוא שאני יכולה לדבר הפוך.
אז הכישרון שאני הולכת להראות לך הוא משהו
שהיית יכולה לראות ב"אנטומיה של גריי". אני קוראת לזה "סידרקאב".
זה לא מינוח רפואי, אבל אין מילה לתופעה הזו.
"סידרקאב" זו המילה Backwards מאויתת הפוך.
גדלתי בקווינס, ניו יורק,
וכשהייתי בת עשר המשפחה שלי עברה ללונג איילנד.
לפני עשר שנים, באוקטובר 2010,
אני זוכרת את הבוקר הזה כאילו זה קרה אתמול.
זה היה בוקר רגיל לגמרי, קמתי, אכלתי ארוחת בוקר, הלכתי לבית הספר.
כל התלמידים והמורים התקבצו באודיטוריום.
והדבר האחרון שאני זוכרת מאותו הבוקר הוא שישבתי בקדמת החדר
וסימנתי למנהלת עם העיניים שלי, וזה הדבר האחרון שאני ממש זוכרת.
מהנקודה הזאת, כל מה שאני יודעת על המשך הבוקר הזה
נסמך על עדויות של חברים שלי.
מה שהבנתי שקרה הוא שפתאום נעמדתי עם מבט אטום בעיניים,
ואז פשוט התמוטטתי.
כל החדר שמע את החבטה כשהראש שלי פגע ברצפה.
היה לי זעזוע מוח, והתחלתי לפרכס במשך שתיים או שלוש דקות.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני פותחת את העיניים שלי,
יש לי כאב ראש איום, אין אף אחד בחדר,
אני תוהה למה אף אחד לא נמצא שם, ולמה הטקס לא קורה.
ויש שם חובש, ששם לי את הראש על אלונקה.
גם אימא שלי שם, ואין לי שמץ של מושג מה קרה.
היה לי סוג של שבץ.
הרופאים לא ידעו למה זה קרה, לא נתנו שום תשובה.
לא נמצא שום דבר בבדיקות שהיה חד משמעי ומסביר את מה שקרה.
ברוך השם, זה היה חד פעמי, אבל דבר אחד מוזר נשאר איתי מאז.
ביום האחרון שלי בבית החולים שמתי לב שאני מפרשת את מה שהרופאים אומרים...
אבל ברברס. בשבועיים שאחרי, זה קרה יותר ויותר.
אני מתעוררת בבוקר,
ובמקום שיהיה לי בראש שיר של טיילור סוויפט כמו שהוא אמור להישמע,
אני שומעת אותו ברברס.
זה התחיל לקרות כל הזמן,
בזמן שאנשים היו מדברים איתי הייתי שומעת אותם בשפה שלי.
הייתי חייבת לספר למישהו.
הלכתי לחברה הכי טובה שלי מבית הספר, ואמרתי לה:
"דניאלה, אני ממש חייבת לספר לך משהו".
ואז פשוט לחשתי לה: "יש לי מין כוח על מוזר.
"אני יכולה לדבר הפוך ואין לי מושג איך או למה".
ותוך רגע כבר הייתי מדברת הפוך במסדרונות.
זה היה פשוט משהו שאני יודעת לעשות, "מיכל שמדברת הפוך".
אבל זה עדיין הלחיץ אותי,
כי עדיין לא היה לי מושג איך אני יודעת לעשות את זה.
באחת מהפגישות שלי אצל הנוירולוג, לקראת סוף הפגישה,
התחלתי להילחץ, איך אני אעלה את העניין הזה בעדינות?
פשוט אמרתי לה: "משהו ממש מוזר קרה לי".
הסברתי לה שאני יודעת לדבר הפוך והיא לא ייחסה לזה יותר מדי חשיבות.
היא חשבה שזה עניין סתמי,
אז לקחתי נייר מהשולחן שלה והתחלתי להקריא אותו הפוך,
במהירות, כדי להראות לה את היכולות שלי
ולהראות לה מה אני מסוגלת לעשות, שלא תחשוב שזה משהו רגיל.
התגובה שלה הייתה: "אוקיי, אני אכתוב את זה".
אז כן, הרגשתי שלא ממש קיבלתי יחס מצד הרופאים בזמנו.
אבל עכשיו - אני המחקר הרפואי.
"אני גנטיקאי באוניברסיטת אוקספורד-ברוקס
"ואנחנו לומדים את הגנטיקה של דיבור-הופכי.
"בשנה שעברה ריצפנו את ה-DNA של אישה שיכולה לדבר הפוך,
"וגילינו שהיו לה שינויים בגן שאחראי על עיבוד המידע במוח.
"אנחנו מחפשים אנשים נוספים שיכולים לדבר הפוך,
"על מנת לראות אם הם משתמשים באותו מנגנון,
"והאם יש להם שוני גנטי זהה לאותה אישה".
יש 20 אנשים שמדברים הפוך שמעורבים בפרויקט הזה,
והחלום שלי זה לערוך ארוחת ערב עם כולם.
שמעת על עוד איזה סיפור של מישהו שנפל על הראש
ופתאום משהו במוח שלו השתנה מן הקצה אל הקצה?
האמת, כן. יש משהו שקוראים לו Induced Savant.
שמעתי על מישהו שלא ידע מילה בצרפתית.
מעולם לא דיבר את השפה, לא היה בצרפת.
חווה טראומה נוירולוגית, די כמו שהייתה לי, ועכשיו הוא דובר צרפתית שוטף.
ויש אנשים שיכלו פתאום לנגן בפסנתר ועכשיו הם גאונים מוזיקליים,
למרות שהם מעולם לא ניגנו או למדו.
תראי, אני מאמין לך. -תודה. -אבל יש לנו צופים סקפטיים.
איך הם אמורים לדעת שאת לא קוראת מתוך איזשהו לוח שיש מאחוריי,
או שלא התאמנו על זה ביחד?
אני יכולה ללבוש כיסוי עיניים, או משהו. -אוקיי, זה מעניין.
כן? אוקיי. בדיוק יש לי אחד בכיס.
אוקיי, ועדיין יכולים להגיד, עברנו על אותן מילים,
התאמנו ביחד. -אני אלבש את זה,
אתה יכול סתם להקריא מאיזה ספר, ובוא נראה מה קורה.
מאיזה ספר? -מאיזה ספר.
כל ספר? לך על זה.
כל עמוד? -כל עמוד, לך על זה. -סטופ.
איזו שירה נהדרת. -שירה נהדרת.
ג'יי קיי רולינג, אגב היא תומכת נלהבת של ישראל. -טוב לדעת.
כן. -אפשר להוריד את זה עכשיו?
אז אתה אומר לי שאתה יכול לנגן לי כל שיר בעולם.
אה, כן. עקרונית כן.
"ים השיבולים שמסביב על גליו לשוט יצא הרוח..."
אתה מכיר את השיר הזה? -לא.
מגיל קטן, מגיל שלוש, ארבע, אני יכולתי לנגן מלודיות של הרדיו.
הייתי יושב בפסנתר ומנגן אותן.
ואני למדתי קריאה של מוזיקה לפני שלמדתי קריאה של אותיות.
לימדו אותי קריאה של מוזיקה עם צבעים.
נגיד, דו, אני זוכר שהיה אדום, ורה היה ירוק.
נגיד, אני זוכר שבתור ילד אני טיילתי עם אימא שלי
והייתי שומע אמבולנס והייתי אומר לה: "כן, זה דו, לה",
הייתי אומר לה איזה פיץ' זה.
שמי אילן מרקושמר מרמת גן, אני בן 35, ואני בעל שמיעה אבסולוטית.
אה, אשכרה בית קברות.
חזון איש קבור פה. -החזון איש?
שזה, זה הרחוב שלו. -כן.
בדיוק סיפרתי לו, אחד הצלמים לא הכיר את החזון איש,
איזו בורות, מערכת החינוך החילונית, לא מדברים על החזון איש...
זה מכניס לפרופורציות.
אני חושב שיכולתי לחיות ליד בית קברות, זה היה עוזר לי, אפילו.
בית קברות קטן, לא גדול מדי. מצבות כאלה אירופאיות.
זה בני ברק, פה.
אתה מזהה צלילים של בני ברק? צלילים עירוניים?
נגיד אתה שומע סירנה ברחוב,
אתה יודע להגיד לי איזה צליל זה? -כן, בוודאי.
זה תלוי איזו סירנה, אם זו סירנה של משטרה, של כבאית.
יש סירנות שונות, אתה אומר. -בוודאי. -לי זה נשמע אותו דבר.
יש שמיעה אבסולוטית ויש שמיעה רלטיבית.
השמיעה הרלטיבית זו שמיעה שיכולה לדמות שמיעה אבסולוטית,
אבל אחרי שעושים המון המון המון תרגולים,
הם עם הזמן יכולים לפתח את זה.
ויש שמיעה אבסולוטית, שקורית באופן טבעי מהילדות.
אני תמיד זוכר שאני נדהמתי מהסירנות
כי הרי זה משהו שבא מרחוק,
ואתה שומע את זה, והוא מתקרב... וכשהוא עובר, הוא משתנה.
הטון יורד או עולה. -כן.
חצי טון, רבע טון, וזה שונה.
אמבולנס, נגיד? דו, לה, דו, לה...
משטרה? נגיד, אפשר מסי למי,
ונמרח כזה, ועולה ויורד, ועולה ויורד.
אני נולדתי במקסיקו סיטי, שם גדלתי.
למדתי בבית ספר יהודי, מאוד ציוני.
בגיל 10, 11, עברתי לקונסרבטוריון של מוזיקה.
אני בעצם תמיד רציתי להיות רופא, אז החלטתי להמשיך ללימודי רפואה.
ואחרי לימודי רפואה החלטתי לעלות לישראל
וקיבלו אותי במרכז רפואי רבין, שזה מרכז של מצוינות.
עברתי להיות חלק מהמחלקה של מומי הלב במבוגרים,
וזו ההכשרה שאני עושה כרגע.
עכשיו אני הולך להשמיע לך משהו שלא שמעת אי פעם. וגם אני לא.
ההמנון הלאומי של יפן.
אני חושב שהחוש שמפתחים במוזיקה
עוזר לאבחון של רעשים של הגוף, עם הסטטוסקופ.
רעשים שונים של הלב.
הבנה של המוזיקה עוזרת להבין את הקצב הטבעי שקורה בגוף.
בהחלט יש קשר בין מוזיקה בכלל לרפואה.
שמע, זה מדהים.
זה מדהים. אני לא מבין למה לא בחרת במוזיקה,
אבל אתה יודע, אולי בגלגול הבא. אתה מאמין בגלגול נשמות, אגב?
מכירים אנשים שחייבים להיות ב"לא מאמינים"?
כתבו לנו בתגובות או תייגו אותם.
מה, צריכים דוגמאות? האישה עם השיער הכי ארוך שהכרתם.
כזה שמגיע עד הרצפה.
או שאולי שמעתם על אדם שהתגרש 15 פעמים?
או שאולי בכלל יש לכם אחיינית בת שנתיים שיודעת את כל לוח הכפל בעל פה?
אתם חייבים להביא לנו את הסיפורים שלכם.
כדאי לכם. אני אשלם לכם.
יצחק, אי אפשר לשלם להם.