×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

כאן לא מאמינים, ללעוס קקטוס, לאזן סולם על הסנטר ולתקשר עם חיות | כאן לא מאמינים - פרק 2

ללעוס קקטוס, לאזן סולם על הסנטר ולתקשר עם חיות | כאן לא מאמינים - פרק 2

‫לאכול זכוכיות וקקטוסים.

‫להרים שולחן על האף.

‫למצוא כלב שהלך לאיבוד ‫באמצעות טלפתיה.

‫בישראל חיים אנשים עם יכולות מיוחדות, ‫בואו נפגוש אותם.

‫אסף הוא בחור סך הכול שיגרתי. ‫אבל לאסף יש פטיש מוזר במיוחד:

‫הוא נורא אוהב לאכול דברים ‫מסוכנים ודוקרים.

‫מה אני אוכל מסוכן?

‫לצלוח את הכול?

‫נתחיל מחריף, קקטוסים, זכוכיות, ‫מקל בוער באש...

‫כולם חשבו שזה כל הזמן מזויף, מזויף, ‫כל מה שאתה עושה זה כאילו מזויף.

‫אין לי קו אדום לכלום. ‫חציתי את קו הפחד בחיים כנראה.

‫אני זוכר בגיל שבע שאימא שלי ‫מלא פעמים נעלה את הבית

‫ולא הסכימה לי לצאת החוצה, ‫פחדו עליי פשוט.

‫בגיל 25 עבדתי ב"צ'יפ אנד דאנס" ‫הישראלי, חשפן,

‫ואז קרה איזשהו מהפך בחיים: ‫חזרתי בתשובה, התחתנתי,

‫הייתי נשוי 15 שנים, גידלתי חמישה ילדים,

‫התגרשתי וכעבור חודש וחצי ‫התחתנתי עוד פעם.

‫שמי אסף בוחניק, בן 44, תושב אלעד.

‫מה הטייטל שלך? ‫-אוכל דברים מסוכנים, אבל בקטנה.

‫הכול התחיל מגיל חמש, ‫אבא שלי היה אוכל חריף הרבה בבית.

‫ואבא שלי זה שתמיד היה מאתגר אותי, ‫"בוא נראה אותך אוכל כמוני".

‫באיזשהו שלב איבדתי ‫את חוש החריפות בפה,

‫והגעתי לאיזשהו מקום שאכלתי את ‫הסוג הכי הכי חריף שיש בעולם, "קרולינה".

‫בסולם סקוביל שעומד ‫על 2.2 מיליון אחוז חריפות,

‫אבל לצערי חשבו שזה מזויף.

‫קרה איזה מקרה שמצער אותי מאוד,

‫הכנתי סוג של סחוג חריף מאוד, ‫הבאתי אותו למקום שאני עובד.

‫וחבר'ה באו מדי פעם וטעמו ‫את הסחוג שלי,

‫ובא בן אדם שככה לא ידע ‫במה בדיוק מדובר, שם כפית,

‫כעבור שעתיים היו לו בגוף גירודים, ‫כל הגוף שלו נהיה אדום.

‫אני לא יודע אם זה קשור אליי או לא, ‫אבל אחרי יומיים הוא הלך לישון ולא קם.

‫המצפון שלי, לא יודע אם זה אני או לא אני, ‫אם זה קשור אליי או לא קשור אליי,

‫אבל אני לא מתחרה עם אף אחד יותר ‫מאז אותו מקרה.

‫עם החריף אני לצערי פרשתי.

‫אמרתי, בוא נלך על משהו יותר גדול,

‫בוא נלך על איזה קקטוס ככה, ‫ניתן לו איזה ביס.

‫בוא נראה לאן זה יגיע.

‫בוקר טוב לאסנת. ‫מה שלומכם אנשים יקרים?

‫שלום, שלום. מה שלומכם? ‫מה שלומכם?

‫רגע, מה אתם... אתם מכירים? ‫-לא לגלות.

‫הוא אוכל פה כל היום, ‫תראה איך הוא נראה.

‫זהו, הוא לא מזיק למשתלה ‫אם הוא לא אוכל פה את כל ה...

‫לא, הוא לא מזיק, הוא ממש בסדר.

‫מה הטעם? ‫-חמצוץ, אבל גדול.

‫חמצוצים. ‫-משהו בסגנון חמצוץ. תבדוק.

‫אוקיי, זה קקטוס. זה קקטוס. ‫-אמיתי, נכון? -אמיתי.

‫יש לו גם שורשים, אפשר לראות.

‫אהה!

‫חמצמץ.

‫זה ממש קוצני, זה מרוב שיש לו קוצים ‫הוא גם מפריש פרווה.

‫אנחנו אפילו לא יכולים לראות את זה.

‫יש פה עוד משהו יפה שאפשר לנשנש?

‫בחר לי אחד מעניין.

‫די, נו, אתה לא... זה...

‫הוא נראה לא מסוכן, ‫אבל הוא הכי הכי הכי מסוכן

‫כי יש לו קוצים פיציים פיציים פיציים ‫שלא ניתן להוציא אותם אחר כך,

‫גם אם תיקח פינצטה.

‫רגע, איך אתה מוציא, בכלל מה... ‫מה אתה עושה עם הקוצים?

‫זה אני מגלה בסוף.

‫תברך. -מה ואני... -כן. ‫-אני אהיה בסדר? -כן.

‫ואתה תלמד אותי את השיטה ‫של איך להוציא את ה... -כן.

‫זה בלי קוצים, אל תדאג, ‫אתה יכול לתת ביס. -מה הברכה?

‫ברוך אתה... -שהכול נהיה... ‫-שהכול נהיה בדברו.

‫אה! ‫-מה קרה? אבל אין בו קוצים!

‫באמת נתקעים לי מלא קוצים בפה,

‫ולפעמים זה מסתכם ‫בעשרות אלפי קוצים בפה.

‫השיטה שלי להוציא את הקוצים ‫זה לאכול לחם,

‫את הקשה של הלחם, ‫לא לבלוע אותו, רק ללעוס אותו.

‫אני לוקח אש, ברנר, שורף את המקל,

‫אני מחכה לראות שהמקל ‫הופך להיות אדום, ואז לתת את הביס.

‫99 אחוז שאני לא נפצע.

‫רגע, אל תגיד לי שאתה הולך ‫לאכול עכשיו איזו חיה.

‫משהו מעניין לאכול, או דג, או תוכי, ‫איזו חיה מעניינת.

‫מה אתם אומרים, זה כשר?

‫לא כדאי לנסות את זה ‫כי אפשר להיפצע בקלי קלות.

‫רגע, אסף, ועכשיו מה? עכשיו מה? ‫-צריך לבלוע את זה, חכו.

‫ומה? זה מתעכל?

‫לפעמים אני בולע, לפעמים לא.

‫תלוי כמה אני רוצה להיות קשוח ‫כשאני מראה כשאני אוכל זכוכיות.

‫אשכרה.

‫זו... זו זכוכית. ‫אין מה להגיד.

‫אין לי פחד פשוט מכלום, ‫ללכת מכות, ללכת ביער, בחושך.

‫מנחשים גם אין לי, תפסתי כמה.

‫אני יודע שזה איזשהו חוש הישרדותי ‫שכנראה אין לי אותו.

‫אוראל הוא בעל חומוסייה בבאר שבע,

‫ובזמנו הפנוי הוא אוהב ‫להרים רהיטים על הסנטר.

‫זה נחמד לראות את התגובות של האנשים,

‫כל מיני פחד בעיניים כזה, ‫כל מיני חששות,

‫אנשים בשוק, במתח, ‫זה ייפול, זה לא ייפול.

‫כשאתה מרים משהו שהוא כבד ‫או נורא נורא גבוה,

‫זה יכול לגרום איזה נזק,

‫זה יכול לגרום סוג של פציעה בשיניים, ‫בצוואר, בסנטר...

‫זה נורא מלחיץ, אבל זה ‫האקסטרים שיש פה, זה הכיף.

‫אני אוראל עטייה, בן 29 מבאר שבע, ‫נשוי באושר פלוס ארבעה ילדים,

‫ואני מרים דברים על הסנטר. ‫על האף לפעמים.

‫אני זכיין של "חומוס אליהו" בבאר שבע.

‫פתחנו אותו ב-5.1.2020

‫ואחרי חודשיים הגיעה הקורונה ‫שגרמה לנו ללא מעט בעיות.

‫אבל בסדר, ‫מנסים לשרוד את התקופה הזאת.

‫בעצם למה שאני הכי מתגעגע ‫בתקופה הזאת

‫זה כל החתונות, אירועים, שמחות...

‫ששם אני בעצם יכול להרים דברים ‫על הסנטר,

‫ואנשים נורא מתלהבים וזה משמח אותם.

‫נותן איזה סוג של סיפוק כזה, ‫ששימחת באמת כאילו חתן וכלה.

‫וזה לא רק בחתונות, ‫גם במפגשים חברתיים, בקומזיצים,

‫אתה מרים כל מיני רפסודות בוערות ‫וכאלה, וזה ממש...

‫רפסודה בוערת? ‫-כן, רפסודה בוערת.

‫בוא נברר של מי הרפסודות פה, כי... ‫-אפשר לברר. אפשר לשאול.

‫מי, את מי נשאל? ‫אתה מבאר שבע לא? -כן.

‫מי אחראי פה על השוק? ‫מי בעל השוק? -אין לי מושג.

‫הוא מפוחד. ‫-אני... אני, זהו אני לא יודע אם...

‫אתה בטוח ש...?

‫אימאל'ה.

‫אני אגיד לך מאיפה זה התחיל ‫בהתחלה כאילו?

‫בחתונה של אחי הגדול, הייתי בן שמונה. ‫בני דודים שלי הרימו לפידים על האף.

‫וזה ממש ממש נתן לי כאילו... ‫רצון לחקות אותם.

‫אחרי כמה שנים, תחילת כיתה ט', ‫הגעתי לפנימייה

‫ואתה יש לך הרבה זמן פנוי, ‫אמרתי, אני חייב לנסות את זה.

‫ושם זה כאילו זרם ממש טוב.

‫כאילו, זה התחיל עם מטאטא, ‫עבר לכיסא, לשולחן,

‫בסוף גם הכנו איזה לפיד יפה. ‫וזה התגלגל.

‫לא חשבתי שתצליח. ‫-תודה.

‫אבל אני קטן אמונה. ‫-אה, כן סבבה.

‫כאילו אני מאמין בו, קצת.

‫זו רשימה לא נגמרת: ‫זה בקבוקים, זה מקלות של תופים,

‫זה חליל, זה מתפתח אחרי זה לגיטרות, ‫לדרבוקות,

‫ספסלים, עגלת תינוק, לפידים כמובן,

‫כיסאות שולחנות, כל מיני רהיטים ‫שאפשר להרים אותם.

‫בוא נגיד ככה שכמעט כל דבר ‫שאני מצליח להרים אותו לגובה כזה,

‫גם מתיישב על הסנטר בסוף.

‫מה הדבר הכי משוגע שאי פעם...? ‫-הכי משוגע שהרמתי זה ילד.

‫ילד? ‫-כן.

‫הייתי בכיתה י"ב, הוא היה בכיתה ט'.

‫לקח לנו לתכנן את זה ‫איזה חצי שעה-ארבעים דקות.

‫שם כזה רגל על רגל, ‫ועם העקב על הסנטר.

‫אתה לא רציני, את זה?

‫הוא רוצה לקחת את הדבר הזה, ‫ולהרים על הסנטר שלו.

‫כדאי לתפוס מרחק, ‫למה אם זה ייפול עלינו...

‫מה קנית? מה זה? ‫-לחם. -אנשים אוהבים את זה, אנשים...

‫כאילו, זה מעניין אותם, ‫זה מדליק אותם כל פעם מחדש.

‫מה נרים עכשיו?

‫כמה זה כבד? כמה זה גבוה? ‫כמה זה מסוכן?

‫מה אתה אומר, אם אני אנסה ‫להרים את זה נגיד... -את מה?

‫את הארגז.

‫לקוחות וסוחרים נכבדים... ‫-אני אצליח? -רגע, חכו.

‫יש לעטות מסיכה על הפה והאף ‫בכל זמן ביקורכם בשוק.

‫יש לשמור על היגיינה. ‫עמדות לחיטוי ושטיפת ידיים

‫עומדות לרשותכם בחדרי השירותים ‫ברחבי השוק.

‫אנא הקפידו על ההנחיות...

‫לא, אני... אני מתתי מזה. ‫מוות... מוות.

‫על הסנטר.

‫כשאתה מרגיש שהוא יציב, ‫פשוט שחרר אותו.

‫על הסנטר אבל, לא על הפה, ‫לא על השיניים. -ככה?

‫קצת, תזוזות קצת קלות של הראש.

‫או, או, או. החזיק יותר. ‫-ווהו! שנייה וחצי!

‫האם הייתי רוצה למנף את זה ‫יותר מאשר חתונות וכל מיני מפגשים?

‫הייתי רוצה. ‫אני עכשיו בודק את זה עם גינס.

‫ראיתי שיש שיא של גינס שמישהו ‫מרים ארגזי חלב, ערימה די גבוהה...

‫אפשר לנסות לשבור את זה, ‫יכול להיות נחמד.

‫ומהדרום החם, נסענו עד לאמירים שבצפון.

‫תופף לי על ההגה, תופף!

‫כדי לפגוש אישה שמתקשרת ‫עם בעלי חיים.

‫כלומר... ‫-אני מדברת עם בעלי חיים.

‫יצא לך לתקשר עם זבוב? ‫-לא, אבל עם חרק כן.

‫וחרק יכול לתקשר בכלל?

‫זאת אומרת, תמיד מלמדים אותנו ‫שהם כזה מין...

‫את יודעת... כזה...

‫מה, ואתה שאתה עושה ככה, ‫אתה לא יכול לדבר?

‫כשאצלי מתנחל בבית קן נמלים,

‫הרבה יותר קל לי להסביר להן ‫את גבולות הגזרה,

‫להגיד להן איפה הן יכולות להיות,

‫ויומיים למחרת הן לא יהיו לי בבית, ‫כמה פשוט.

‫הן יכולות בכלל? ‫נמלה יכולה להעביר מסר לנמלה אחרת?

‫זה נראה לי ביזארי.

‫את יודעת, תמיד כשאני חושב ‫על מישהו שהוא בלי מחשבה,

‫אז זה כזה נמלה, היא כאילו כזה:

‫"אני אביא אוכל למלכה אני אביא... ‫אני אביא אוכל למלכה".

‫כאילו, "היי, נמלה, מה את חושבת?"

‫"אני אביא אוכל למלכה, אני אביא אוכל..."

‫"היי מה..." -מקסים. ‫-"אני אביא אוכל למלכה..."

‫"עצרי רגע, אני רוצה לדבר איתך". ‫-כן.

‫והן גם אוהבות סבון. ‫-מאיפה הבאת את זה עכשיו?

‫לא, כי בבית הן אוכלות את הסבון שלי ‫והן גם אוהבות משחת שיניים.

‫אני מוריה, אני בת 50, ‫אני גרה באמירים,

‫ואני מקיימת תקשורת עם בעלי חיים.

‫יצחק, תראה את יסמין. ‫-אה? -תראה את יסמין.

‫אה... פשוט... ‫-פחות? אז, אז...

‫הרגליים שלה קצת... -הן קצת ‫רגליים של תרנגולת. -כאילו כזה... -כן.

‫פשוט בתלמוד תורה שלמדתי בו ‫אז אמרו לי שזה, זה רגליים של שד.

‫ביהדות, רק שאני אספר לך,

‫לדבר המוזר הזה שאני עושה, ‫קוראים "הרגש הזולת".

‫זה ככה בשביל שתלך למקורות ותראה.

‫אז רגע מה, מה זה? ‫-זה אפי, זה לא מה, זה מי.

‫תסתכל עליו. ‫קצת תסתכל עליו.

‫במקור אני מקיבוץ בעמק יזרעאל.

‫אני חושבת שטבע ובעלי חיים ‫היו תמיד חלק מהחיים שלי,

‫בתור ילדה גדלתי ושמעתי ‫לא רק את בעל החיים,

‫שמעתי גם את האנשים. ‫ידעתי כאילו...

‫ידעתי את המחשבות.

‫זכורה לי סיטואציה שאני הולכת ‫עם אימא שלי לחדר אוכל.

‫ועובר מולנו בן אדם. ‫וכשהוא עובר אני אומרת לה:

‫"אימא, את יודעת שהוא לא צריך ‫לדאוג ממה שאנשים חושבים עליו,

‫"כי מה שהוא עשה זה מעשה נכון, ‫והוא צריך להיות שלם עם זה".

‫הייתי בת חמש.

‫והיא כזה הסתכלה עליי ואמרה לי: ‫"שלא תגידי את זה יותר לעולם,

‫"אסור לנו לדעת ואסור לנו לראות ‫את הדברים האלה.

‫"אם יידעו שזה מה שאת יודעת ‫את תגמרי בבית משוגעים".

‫קאט. ‫באותו גיל חמש סגרתי את היכולת הזאת,

‫וכשפגשתי את זה עוד פעם, ‫פגשתי את זה רק מול בעלי חיים,

‫ומשם אני הולכת עם זה.

‫יצא לי לדאוג לא פעם לחתולים ‫שיחזרו הביתה.

‫יצא לי לדאוג לאחד הסוסים שיקבל ‫זריקה למרות שהוא שונא וטרינרים.

‫יצא לי לדאוג ששפני סלע יתרחקו ‫מאזור המגורים של אנשים.

‫ויצא שינוי התנהגות.

‫את יודעת, שחתולים יפסיקו ‫לעשות צרכים מחוץ לארגז,

‫שכלבים יפסיקו לקפוץ ולנבוח ולתקוף.

‫בסך הכול מה שצריך זה תמונה של החיה, ‫עדיף שיראו את העיניים שלה.

‫אפשר גם בלי,

‫יצא לי גם לקבל שם של בעל חיים, ‫לדעת אם הוא כלב או חתול,

‫ווואלה, יצא לי מסמך לכתוב עליו.

‫אז כשנפגשתי עם דולצ'ה, אוקיי, ‫נפגשתי, קיבלתי תמונה וקיבלתי ממנה...

‫זה קרה אתמול? ‫-זה היה אתמול.

‫תגידו לי רגע אם היא שונה מאתמול, ‫בצהריים, אחר הצהריים במשהו?

‫או שהיא סיים-סיים אותו הדבר?

‫אני חושבת שהיא רגועה יותר.

‫אנשים לא באים אליי פרונטלי בשביל ‫לקבל את העזרה או את ההכוונה.

‫האינפורמציה שעוברת מבעלי החיים ‫היא אינפורמציה שהיא חוצה יבשות,

‫כמו אורך גל שמגיע.

‫מוריה, את זוכרת ששלחתי לך ‫תמונה של הכלבה שלי? -כן. -אוקיי.

‫היא מאוד אוהבת להיות בגובה שלכם, ‫לשבת אתכם על הספה,

‫פחות שיתעסקו לה בכפות הרגליים, ‫היא לא כל כך נהנית מזה. -נכון!

‫לא מבסוטה על התספורת האחרונה. ‫-!OH MY GOD

‫ביום שבת סיפרתי אותה, ‫כי הורדתי לה את הקוקו כאילו?

‫היא נורא אוהבת קוקו, רשום לי פה: ‫אני יכולה להראות לך...

‫אוהבת קוקו! ‫-או!

‫יצא לי ואני לא בטוחה לגמרי,

‫שהיא קצת פיין שמייקרית כזאת ‫עם אוכל, היא כאילו... -וואי!

‫כן. ‫-כן. היא כאילו...

‫יואו! תקשיבי כל מה שאמרת עכשיו ‫זה פשוט מדויק.

‫איך אני מקבלת בעצם מידע?

‫אני יכולה לשמוע כמו שיחה ‫שמתנהלת בינינו.

‫או מילים שפתאום יקפצו לי לאינפורמציה,

‫אני יכולה לראות ממש פיזית ‫את המקום בגוף.

‫אני יכולה לחוש את זה, זאת אומרת, ‫אני יכולה לחוש את הכאב,

‫ואני יכולה להרגיש בעולם הרגשות.

‫היי, יצחק. ‫-אהלן. -ברוך הבא.

‫אנחנו באנו אלייך, ליזה, ‫כי הבנו שהייתה לך

‫חוויית תקשורת עם בעלי חיים ‫יחד עם מוריה?

‫כלב שהיה אצלי באומנה והיה אמור ‫לעבור למשפחה שלו במרכז,

‫הצליח לברוח. ‫הוא ברח על היום הראשון בדרך בהרצליה,

‫במקום שהוא אף פעם לא היה, ‫הוא לא מכיר אף אחד,

‫ואז במשך שלושה ימים נסעתי כל יום ‫לחפש אותו בהרצליה,

‫עשיתי את כל השיטות המסורתיות ‫לחיפוש כלב, מודעות...

‫אני זוכרת שישבתי על מדרגות ‫של איזה בניין בהרצליה מדוכאת

‫ואני בטלפון עם מוריה והיא אומרת לי: ‫"לכי לאזור הזה",

‫נותנת לי אפילו שמות של רחובות בהרצליה.

‫היא אמרה לי, ‫"אני מרגישה שהוא מחכה לך.

‫"הוא, אמרתי לו לשבת בשקט, ‫בסבלנות..."

‫ואני אומרת: "כן, בטח".

‫ואז אני מקבלת טלפון מאחת הבחורות ‫שהייתה בקבוצת חיפושים

‫והיא אומרת לי, "תקשיבי, הכלב פה, ‫אני פה, הוא יושב על המדרכה".

‫הכלב היה איפה ש... באזור ש...

‫זה היה בדיוק באזור ‫שמוריה אמרה לי לחפש.

‫ובעיקר... -אין מצב. ‫-ובעיקר שוכב על המדרכה בשקט.

‫אפשר בכלל ללמוד את זה?

‫אני למדתי, וזה מה שאני עושה,

‫אני היום יותר מתעסקת עם ‫ללמד את התקשורת.

‫זה שריר, זה שריר כמו שיש לנו עיניים, ‫אז רק מי שבעל מום אין לו עין.

‫אבל כולנו נולדים עם זה.

‫ובגלל התרבות, ובגלל איך שאנחנו חיים,

‫ובגלל שתינוק מדבר טלפתית ‫עם אימא שלו,

‫אבל כשהוא אומר "אבא" ‫כולם שומעים אותו

‫והוא מבין שעדיף לדבר ‫מאשר לדבר טלפתית,

‫אז ככה התפתחנו, וסגרנו את זה.

‫והרצון שלי הוא שבאמת כולנו נבין שאפשר,

‫לא בשביל להיות איזה מאסטרים ‫בתקשורת עם בעלי חיים,

‫בשביל חיים נעימים.

‫אז מה... טוב לך פה? במקום הזה?

‫אני יצחק.

‫מכירים אנשים שחייבים להיות ‫ב"לא מאמינים"?

‫כתבו לנו בתגובות או תייגו אותם.

‫אני אתן לכם דוגמאות: ‫האישה עם הציפורניים הכי ארוכות שהכרתם,

‫או שאולי בכלל שמעתם על אדם ‫שזכה בלוטו מספר פעמים?

‫או שאולי בכלל אתם מכירים אישה ‫שיודעת לדבר 15 שפות?

‫אגב, אם תלחצו כאן, ‫תוכלו לראות פרקים נוספים שלנו.

‫אתם חייבים לראות. ‫כאילו, לא בלהתרברב,

‫אבל יש לנו סדרה בת זונה. ‫-יצחק, אסור לקלל.


ללעוס קקטוס, לאזן סולם על הסנטר ולתקשר עם חיות | כאן לא מאמינים - פרק 2

‫לאכול זכוכיות וקקטוסים.

‫להרים שולחן על האף. Raise a table over your nose.

‫למצוא כלב שהלך לאיבוד ‫באמצעות טלפתיה. Find a dog that has been lost through telepathy.

‫בישראל חיים אנשים עם יכולות מיוחדות, ‫בואו נפגוש אותם. People with special abilities live in Israel, let's meet them.

‫אסף הוא בחור סך הכול שיגרתי. ‫אבל לאסף יש פטיש מוזר במיוחד: Assaf is a routine guy overall. But Assaf has a particularly strange hammer:

‫הוא נורא אוהב לאכול דברים ‫מסוכנים ודוקרים.

‫מה אני אוכל מסוכן?

‫לצלוח את הכול? Succeed at everything?

‫נתחיל מחריף, קקטוסים, זכוכיות, ‫מקל בוער באש... We will start sharpening, cacti, glass, a stick burning in the fire ...

‫כולם חשבו שזה כל הזמן מזויף, מזויף, ‫כל מה שאתה עושה זה כאילו מזויף.

‫אין לי קו אדום לכלום. ‫חציתי את קו הפחד בחיים כנראה.

‫אני זוכר בגיל שבע שאימא שלי ‫מלא פעמים נעלה את הבית

‫ולא הסכימה לי לצאת החוצה, ‫פחדו עליי פשוט.

‫בגיל 25 עבדתי ב"צ'יפ אנד דאנס" ‫הישראלי, חשפן,

‫ואז קרה איזשהו מהפך בחיים: ‫חזרתי בתשובה, התחתנתי,

‫הייתי נשוי 15 שנים, גידלתי חמישה ילדים,

‫התגרשתי וכעבור חודש וחצי ‫התחתנתי עוד פעם.

‫שמי אסף בוחניק, בן 44, תושב אלעד.

‫מה הטייטל שלך? ‫-אוכל דברים מסוכנים, אבל בקטנה.

‫הכול התחיל מגיל חמש, ‫אבא שלי היה אוכל חריף הרבה בבית. It all started from the age of five, my dad had a lot of spicy food at home.

‫ואבא שלי זה שתמיד היה מאתגר אותי, ‫"בוא נראה אותך אוכל כמוני".

‫באיזשהו שלב איבדתי ‫את חוש החריפות בפה, At some point I lost the sense of sharpness in my mouth,

‫והגעתי לאיזשהו מקום שאכלתי את ‫הסוג הכי הכי חריף שיש בעולם, "קרולינה".

‫בסולם סקוביל שעומד ‫על 2.2 מיליון אחוז חריפות,

‫אבל לצערי חשבו שזה מזויף. But unfortunately they thought it was fake.

‫קרה איזה מקרה שמצער אותי מאוד,

‫הכנתי סוג של סחוג חריף מאוד, ‫הבאתי אותו למקום שאני עובד. I made a kind of very spicy smoothie, I brought it to the place where I work.

‫וחבר'ה באו מדי פעם וטעמו ‫את הסחוג שלי,

‫ובא בן אדם שככה לא ידע ‫במה בדיוק מדובר, שם כפית, And there came a man who thus did not know what it was exactly, there a spoon,

‫כעבור שעתיים היו לו בגוף גירודים, ‫כל הגוף שלו נהיה אדום.

‫אני לא יודע אם זה קשור אליי או לא, ‫אבל אחרי יומיים הוא הלך לישון ולא קם. I do not know if it is related to me or not, but after two days he went to sleep and did not get up.

‫המצפון שלי, לא יודע אם זה אני או לא אני, ‫אם זה קשור אליי או לא קשור אליי,

‫אבל אני לא מתחרה עם אף אחד יותר ‫מאז אותו מקרה. But I'm not competing with anyone anymore since that case.

‫עם החריף אני לצערי פרשתי.

‫אמרתי, בוא נלך על משהו יותר גדול,

‫בוא נלך על איזה קקטוס ככה, ‫ניתן לו איזה ביס.

‫בוא נראה לאן זה יגיע.

‫בוקר טוב לאסנת. ‫מה שלומכם אנשים יקרים?

‫שלום, שלום. מה שלומכם? ‫מה שלומכם?

‫רגע, מה אתם... אתם מכירים? ‫-לא לגלות. Wait, what are you ... you know? - Do not find out.

‫הוא אוכל פה כל היום, ‫תראה איך הוא נראה.

‫זהו, הוא לא מזיק למשתלה ‫אם הוא לא אוכל פה את כל ה...

‫לא, הוא לא מזיק, הוא ממש בסדר.

‫מה הטעם? ‫-חמצוץ, אבל גדול.

‫חמצוצים. ‫-משהו בסגנון חמצוץ. תבדוק.

‫אוקיי, זה קקטוס. זה קקטוס. ‫-אמיתי, נכון? -אמיתי.

‫יש לו גם שורשים, אפשר לראות.

‫אהה!

‫חמצמץ.

‫זה ממש קוצני, זה מרוב שיש לו קוצים ‫הוא גם מפריש פרווה.

‫אנחנו אפילו לא יכולים לראות את זה.

‫יש פה עוד משהו יפה שאפשר לנשנש?

‫בחר לי אחד מעניין.

‫די, נו, אתה לא... זה...

‫הוא נראה לא מסוכן, ‫אבל הוא הכי הכי הכי מסוכן

‫כי יש לו קוצים פיציים פיציים פיציים ‫שלא ניתן להוציא אותם אחר כך,

‫גם אם תיקח פינצטה.

‫רגע, איך אתה מוציא, בכלל מה... ‫מה אתה עושה עם הקוצים?

‫זה אני מגלה בסוף.

‫תברך. -מה ואני... -כן. ‫-אני אהיה בסדר? -כן.

‫ואתה תלמד אותי את השיטה ‫של איך להוציא את ה... -כן.

‫זה בלי קוצים, אל תדאג, ‫אתה יכול לתת ביס. -מה הברכה?

‫ברוך אתה... -שהכול נהיה... ‫-שהכול נהיה בדברו.

‫אה! ‫-מה קרה? אבל אין בו קוצים!

‫באמת נתקעים לי מלא קוצים בפה,

‫ולפעמים זה מסתכם ‫בעשרות אלפי קוצים בפה.

‫השיטה שלי להוציא את הקוצים ‫זה לאכול לחם,

‫את הקשה של הלחם, ‫לא לבלוע אותו, רק ללעוס אותו.

‫אני לוקח אש, ברנר, שורף את המקל,

‫אני מחכה לראות שהמקל ‫הופך להיות אדום, ואז לתת את הביס.

‫99 אחוז שאני לא נפצע.

‫רגע, אל תגיד לי שאתה הולך ‫לאכול עכשיו איזו חיה.

‫משהו מעניין לאכול, או דג, או תוכי, ‫איזו חיה מעניינת.

‫מה אתם אומרים, זה כשר?

‫לא כדאי לנסות את זה ‫כי אפשר להיפצע בקלי קלות.

‫רגע, אסף, ועכשיו מה? עכשיו מה? ‫-צריך לבלוע את זה, חכו.

‫ומה? זה מתעכל?

‫לפעמים אני בולע, לפעמים לא.

‫תלוי כמה אני רוצה להיות קשוח ‫כשאני מראה כשאני אוכל זכוכיות.

‫אשכרה.

‫זו... זו זכוכית. ‫אין מה להגיד. It's ... it's glass. There is nothing to say.

‫אין לי פחד פשוט מכלום, ‫ללכת מכות, ללכת ביער, בחושך.

‫מנחשים גם אין לי, תפסתי כמה.

‫אני יודע שזה איזשהו חוש הישרדותי ‫שכנראה אין לי אותו.

‫אוראל הוא בעל חומוסייה בבאר שבע,

‫ובזמנו הפנוי הוא אוהב ‫להרים רהיטים על הסנטר.

‫זה נחמד לראות את התגובות של האנשים,

‫כל מיני פחד בעיניים כזה, ‫כל מיני חששות,

‫אנשים בשוק, במתח, ‫זה ייפול, זה לא ייפול.

‫כשאתה מרים משהו שהוא כבד ‫או נורא נורא גבוה,

‫זה יכול לגרום איזה נזק,

‫זה יכול לגרום סוג של פציעה בשיניים, ‫בצוואר, בסנטר...

‫זה נורא מלחיץ, אבל זה ‫האקסטרים שיש פה, זה הכיף.

‫אני אוראל עטייה, בן 29 מבאר שבע, ‫נשוי באושר פלוס ארבעה ילדים,

‫ואני מרים דברים על הסנטר. ‫על האף לפעמים.

‫אני זכיין של "חומוס אליהו" בבאר שבע.

‫פתחנו אותו ב-5.1.2020

‫ואחרי חודשיים הגיעה הקורונה ‫שגרמה לנו ללא מעט בעיות.

‫אבל בסדר, ‫מנסים לשרוד את התקופה הזאת.

‫בעצם למה שאני הכי מתגעגע ‫בתקופה הזאת

‫זה כל החתונות, אירועים, שמחות...

‫ששם אני בעצם יכול להרים דברים ‫על הסנטר,

‫ואנשים נורא מתלהבים וזה משמח אותם.

‫נותן איזה סוג של סיפוק כזה, ‫ששימחת באמת כאילו חתן וכלה.

‫וזה לא רק בחתונות, ‫גם במפגשים חברתיים, בקומזיצים,

‫אתה מרים כל מיני רפסודות בוערות ‫וכאלה, וזה ממש... You pick up all kinds of burning rafts and such, and it's really ...

‫רפסודה בוערת? ‫-כן, רפסודה בוערת.

‫בוא נברר של מי הרפסודות פה, כי... ‫-אפשר לברר. אפשר לשאול.

‫מי, את מי נשאל? ‫אתה מבאר שבע לא? -כן.

‫מי אחראי פה על השוק? ‫מי בעל השוק? -אין לי מושג.

‫הוא מפוחד. ‫-אני... אני, זהו אני לא יודע אם...

‫אתה בטוח ש...?

‫אימאל'ה.

‫אני אגיד לך מאיפה זה התחיל ‫בהתחלה כאילו?

‫בחתונה של אחי הגדול, הייתי בן שמונה. ‫בני דודים שלי הרימו לפידים על האף.

‫וזה ממש ממש נתן לי כאילו... ‫רצון לחקות אותם.

‫אחרי כמה שנים, תחילת כיתה ט', ‫הגעתי לפנימייה

‫ואתה יש לך הרבה זמן פנוי, ‫אמרתי, אני חייב לנסות את זה.

‫ושם זה כאילו זרם ממש טוב.

‫כאילו, זה התחיל עם מטאטא, ‫עבר לכיסא, לשולחן,

‫בסוף גם הכנו איזה לפיד יפה. ‫וזה התגלגל.

‫לא חשבתי שתצליח. ‫-תודה.

‫אבל אני קטן אמונה. ‫-אה, כן סבבה.

‫כאילו אני מאמין בו, קצת.

‫זו רשימה לא נגמרת: ‫זה בקבוקים, זה מקלות של תופים,

‫זה חליל, זה מתפתח אחרי זה לגיטרות, ‫לדרבוקות,

‫ספסלים, עגלת תינוק, לפידים כמובן,

‫כיסאות שולחנות, כל מיני רהיטים ‫שאפשר להרים אותם.

‫בוא נגיד ככה שכמעט כל דבר ‫שאני מצליח להרים אותו לגובה כזה,

‫גם מתיישב על הסנטר בסוף.

‫מה הדבר הכי משוגע שאי פעם...? ‫-הכי משוגע שהרמתי זה ילד.

‫ילד? ‫-כן.

‫הייתי בכיתה י"ב, הוא היה בכיתה ט'.

‫לקח לנו לתכנן את זה ‫איזה חצי שעה-ארבעים דקות.

‫שם כזה רגל על רגל, ‫ועם העקב על הסנטר.

‫אתה לא רציני, את זה?

‫הוא רוצה לקחת את הדבר הזה, ‫ולהרים על הסנטר שלו.

‫כדאי לתפוס מרחק, ‫למה אם זה ייפול עלינו... It's worth taking a distance, why if it falls on us ...

‫מה קנית? מה זה? ‫-לחם. -אנשים אוהבים את זה, אנשים...

‫כאילו, זה מעניין אותם, ‫זה מדליק אותם כל פעם מחדש.

‫מה נרים עכשיו?

‫כמה זה כבד? כמה זה גבוה? ‫כמה זה מסוכן?

‫מה אתה אומר, אם אני אנסה ‫להרים את זה נגיד... -את מה?

‫את הארגז.

‫לקוחות וסוחרים נכבדים... ‫-אני אצליח? -רגע, חכו.

‫יש לעטות מסיכה על הפה והאף ‫בכל זמן ביקורכם בשוק. Wear a mask over your mouth and nose whenever you visit the market.

‫יש לשמור על היגיינה. ‫עמדות לחיטוי ושטיפת ידיים Hygiene must be maintained. Disinfection and hand washing stations

‫עומדות לרשותכם בחדרי השירותים ‫ברחבי השוק.

‫אנא הקפידו על ההנחיות...

‫לא, אני... אני מתתי מזה. ‫מוות... מוות.

‫על הסנטר.

‫כשאתה מרגיש שהוא יציב, ‫פשוט שחרר אותו.

‫על הסנטר אבל, לא על הפה, ‫לא על השיניים. -ככה?

‫קצת, תזוזות קצת קלות של הראש.

‫או, או, או. החזיק יותר. ‫-ווהו! שנייה וחצי!

‫האם הייתי רוצה למנף את זה ‫יותר מאשר חתונות וכל מיני מפגשים?

‫הייתי רוצה. ‫אני עכשיו בודק את זה עם גינס.

‫ראיתי שיש שיא של גינס שמישהו ‫מרים ארגזי חלב, ערימה די גבוהה...

‫אפשר לנסות לשבור את זה, ‫יכול להיות נחמד.

‫ומהדרום החם, נסענו עד לאמירים שבצפון.

‫תופף לי על ההגה, תופף!

‫כדי לפגוש אישה שמתקשרת ‫עם בעלי חיים.

‫כלומר... ‫-אני מדברת עם בעלי חיים.

‫יצא לך לתקשר עם זבוב? ‫-לא, אבל עם חרק כן.

‫וחרק יכול לתקשר בכלל?

‫זאת אומרת, תמיד מלמדים אותנו ‫שהם כזה מין...

‫את יודעת... כזה...

‫מה, ואתה שאתה עושה ככה, ‫אתה לא יכול לדבר?

‫כשאצלי מתנחל בבית קן נמלים,

‫הרבה יותר קל לי להסביר להן ‫את גבולות הגזרה, It's much easier for me to explain to them the boundaries of the sector,

‫להגיד להן איפה הן יכולות להיות,

‫ויומיים למחרת הן לא יהיו לי בבית, ‫כמה פשוט.

‫הן יכולות בכלל? ‫נמלה יכולה להעביר מסר לנמלה אחרת?

‫זה נראה לי ביזארי.

‫את יודעת, תמיד כשאני חושב ‫על מישהו שהוא בלי מחשבה,

‫אז זה כזה נמלה, היא כאילו כזה:

‫"אני אביא אוכל למלכה אני אביא... ‫אני אביא אוכל למלכה".

‫כאילו, "היי, נמלה, מה את חושבת?"

‫"אני אביא אוכל למלכה, אני אביא אוכל..."

‫"היי מה..." -מקסים. ‫-"אני אביא אוכל למלכה..."

‫"עצרי רגע, אני רוצה לדבר איתך". ‫-כן.

‫והן גם אוהבות סבון. ‫-מאיפה הבאת את זה עכשיו?

‫לא, כי בבית הן אוכלות את הסבון שלי ‫והן גם אוהבות משחת שיניים.

‫אני מוריה, אני בת 50, ‫אני גרה באמירים,

‫ואני מקיימת תקשורת עם בעלי חיים.

‫יצחק, תראה את יסמין. ‫-אה? -תראה את יסמין.

‫אה... פשוט... ‫-פחות? אז, אז...

‫הרגליים שלה קצת... -הן קצת ‫רגליים של תרנגולת. -כאילו כזה... -כן.

‫פשוט בתלמוד תורה שלמדתי בו ‫אז אמרו לי שזה, זה רגליים של שד.

‫ביהדות, רק שאני אספר לך,

‫לדבר המוזר הזה שאני עושה, ‫קוראים "הרגש הזולת".

‫זה ככה בשביל שתלך למקורות ותראה.

‫אז רגע מה, מה זה? ‫-זה אפי, זה לא מה, זה מי.

‫תסתכל עליו. ‫קצת תסתכל עליו.

‫במקור אני מקיבוץ בעמק יזרעאל.

‫אני חושבת שטבע ובעלי חיים ‫היו תמיד חלק מהחיים שלי,

‫בתור ילדה גדלתי ושמעתי ‫לא רק את בעל החיים,

‫שמעתי גם את האנשים. ‫ידעתי כאילו...

‫ידעתי את המחשבות.

‫זכורה לי סיטואציה שאני הולכת ‫עם אימא שלי לחדר אוכל. I remember a situation where I was going to the dining room with my mother.

‫ועובר מולנו בן אדם. ‫וכשהוא עובר אני אומרת לה:

‫"אימא, את יודעת שהוא לא צריך ‫לדאוג ממה שאנשים חושבים עליו, "Mom, you know he does not have to worry about what people think of him,

‫"כי מה שהוא עשה זה מעשה נכון, ‫והוא צריך להיות שלם עם זה".

‫הייתי בת חמש.

‫והיא כזה הסתכלה עליי ואמרה לי: ‫"שלא תגידי את זה יותר לעולם, And she looked at me like that and said to me, "Never say that again,

‫"אסור לנו לדעת ואסור לנו לראות ‫את הדברים האלה.

‫"אם יידעו שזה מה שאת יודעת ‫את תגמרי בבית משוגעים".

‫קאט. ‫באותו גיל חמש סגרתי את היכולת הזאת,

‫וכשפגשתי את זה עוד פעם, ‫פגשתי את זה רק מול בעלי חיים,

‫ומשם אני הולכת עם זה.

‫יצא לי לדאוג לא פעם לחתולים ‫שיחזרו הביתה.

‫יצא לי לדאוג לאחד הסוסים שיקבל ‫זריקה למרות שהוא שונא וטרינרים.

‫יצא לי לדאוג ששפני סלע יתרחקו ‫מאזור המגורים של אנשים.

‫ויצא שינוי התנהגות.

‫את יודעת, שחתולים יפסיקו ‫לעשות צרכים מחוץ לארגז, You know, cats will stop defecating outside the crate,

‫שכלבים יפסיקו לקפוץ ולנבוח ולתקוף.

‫בסך הכול מה שצריך זה תמונה של החיה, ‫עדיף שיראו את העיניים שלה.

‫אפשר גם בלי,

‫יצא לי גם לקבל שם של בעל חיים, ‫לדעת אם הוא כלב או חתול,

‫ווואלה, יצא לי מסמך לכתוב עליו.

‫אז כשנפגשתי עם דולצ'ה, אוקיי, ‫נפגשתי, קיבלתי תמונה וקיבלתי ממנה...

‫זה קרה אתמול? ‫-זה היה אתמול.

‫תגידו לי רגע אם היא שונה מאתמול, ‫בצהריים, אחר הצהריים במשהו?

‫או שהיא סיים-סיים אותו הדבר?

‫אני חושבת שהיא רגועה יותר.

‫אנשים לא באים אליי פרונטלי בשביל ‫לקבל את העזרה או את ההכוונה.

‫האינפורמציה שעוברת מבעלי החיים ‫היא אינפורמציה שהיא חוצה יבשות, The information that passes from the animals is information that crosses continents,

‫כמו אורך גל שמגיע. Like a wavelength coming.

‫מוריה, את זוכרת ששלחתי לך ‫תמונה של הכלבה שלי? -כן. -אוקיי.

‫היא מאוד אוהבת להיות בגובה שלכם, ‫לשבת אתכם על הספה,

‫פחות שיתעסקו לה בכפות הרגליים, ‫היא לא כל כך נהנית מזה. -נכון!

‫לא מבסוטה על התספורת האחרונה. ‫-!OH MY GOD No fuss about the latest haircut. -! OH MY GOD

‫ביום שבת סיפרתי אותה, ‫כי הורדתי לה את הקוקו כאילו?

‫היא נורא אוהבת קוקו, רשום לי פה: ‫אני יכולה להראות לך...

‫אוהבת קוקו! ‫-או!

‫יצא לי ואני לא בטוחה לגמרי,

‫שהיא קצת פיין שמייקרית כזאת ‫עם אוכל, היא כאילו... -וואי! That she's a little fine that such a microbe with food, she's like ... -Wow!

‫כן. ‫-כן. היא כאילו...

‫יואו! תקשיבי כל מה שאמרת עכשיו ‫זה פשוט מדויק.

‫איך אני מקבלת בעצם מידע?

‫אני יכולה לשמוע כמו שיחה ‫שמתנהלת בינינו.

‫או מילים שפתאום יקפצו לי לאינפורמציה,

‫אני יכולה לראות ממש פיזית ‫את המקום בגוף.

‫אני יכולה לחוש את זה, זאת אומרת, ‫אני יכולה לחוש את הכאב,

‫ואני יכולה להרגיש בעולם הרגשות.

‫היי, יצחק. ‫-אהלן. -ברוך הבא.

‫אנחנו באנו אלייך, ליזה, ‫כי הבנו שהייתה לך

‫חוויית תקשורת עם בעלי חיים ‫יחד עם מוריה?

‫כלב שהיה אצלי באומנה והיה אמור ‫לעבור למשפחה שלו במרכז,

‫הצליח לברוח. ‫הוא ברח על היום הראשון בדרך בהרצליה,

‫במקום שהוא אף פעם לא היה, ‫הוא לא מכיר אף אחד,

‫ואז במשך שלושה ימים נסעתי כל יום ‫לחפש אותו בהרצליה,

‫עשיתי את כל השיטות המסורתיות ‫לחיפוש כלב, מודעות...

‫אני זוכרת שישבתי על מדרגות ‫של איזה בניין בהרצליה מדוכאת

‫ואני בטלפון עם מוריה והיא אומרת לי: ‫"לכי לאזור הזה",

‫נותנת לי אפילו שמות של רחובות בהרצליה. Even gives me names of streets in Herzliya.

‫היא אמרה לי, ‫"אני מרגישה שהוא מחכה לך.

‫"הוא, אמרתי לו לשבת בשקט, ‫בסבלנות..."

‫ואני אומרת: "כן, בטח".

‫ואז אני מקבלת טלפון מאחת הבחורות ‫שהייתה בקבוצת חיפושים

‫והיא אומרת לי, "תקשיבי, הכלב פה, ‫אני פה, הוא יושב על המדרכה".

‫הכלב היה איפה ש... באזור ש...

‫זה היה בדיוק באזור ‫שמוריה אמרה לי לחפש.

‫ובעיקר... -אין מצב. ‫-ובעיקר שוכב על המדרכה בשקט.

‫אפשר בכלל ללמוד את זה?

‫אני למדתי, וזה מה שאני עושה,

‫אני היום יותר מתעסקת עם ‫ללמד את התקשורת.

‫זה שריר, זה שריר כמו שיש לנו עיניים, ‫אז רק מי שבעל מום אין לו עין.

‫אבל כולנו נולדים עם זה.

‫ובגלל התרבות, ובגלל איך שאנחנו חיים,

‫ובגלל שתינוק מדבר טלפתית ‫עם אימא שלו,

‫אבל כשהוא אומר "אבא" ‫כולם שומעים אותו

‫והוא מבין שעדיף לדבר ‫מאשר לדבר טלפתית,

‫אז ככה התפתחנו, וסגרנו את זה.

‫והרצון שלי הוא שבאמת כולנו נבין שאפשר,

‫לא בשביל להיות איזה מאסטרים ‫בתקשורת עם בעלי חיים, Not to be some kind of master of animal communication,

‫בשביל חיים נעימים.

‫אז מה... טוב לך פה? במקום הזה?

‫אני יצחק.

‫מכירים אנשים שחייבים להיות ‫ב"לא מאמינים"?

‫כתבו לנו בתגובות או תייגו אותם.

‫אני אתן לכם דוגמאות: ‫האישה עם הציפורניים הכי ארוכות שהכרתם,

‫או שאולי בכלל שמעתם על אדם ‫שזכה בלוטו מספר פעמים?

‫או שאולי בכלל אתם מכירים אישה ‫שיודעת לדבר 15 שפות?

‫אגב, אם תלחצו כאן, ‫תוכלו לראות פרקים נוספים שלנו.

‫אתם חייבים לראות. ‫כאילו, לא בלהתרברב,

‫אבל יש לנו סדרה בת זונה. ‫-יצחק, אסור לקלל. But we have a whore series. - Yitzhak, it is forbidden to swear.