אני ציפי ואני מפחדת מכלבים. מאוד | כאן דעה
היי. אני ציפי ואני מפחדת מכלבים.
מאוד.
לפני שנה עברתי מביתר - עיר התורה והחסידות חסרת הכלבים,
היישר לנתניה, לשכונה חילונית ברובה.
בדלת מולי גרה שכנה מקסימה, ולה יש כלבת נחייה ענקית,
ובקומה הראשונה יש עוד שכנה מקסימה, ולה יש כלבה קטנה וחמודה.
חמודה באמת. אבל אני מפחדת ממנה.
בעלי מאוד אוהב כלבים. הוא חושב שהם חמודים גם ממרחק לטיפה.
הוא ילטף אותם. והוא לא יזיע, לא יבכה, לא יצרח,
הוא אוהב אותם.
לפני כמה שבועות הלכתי איתו ברחוב והוא הוביל את העגלה של הילד.
הכלב הכי יפה בשכונה, לבן, גבוה ומטופח הצטרף לטיול שלנו ועקב אחרינו.
בדיעבד הסתבר לי שבעלי ליטף אותו כמה פעמים והתיידד איתו.
אני כל כך נבהלתי שחטפתי את העגלה והתחלתי לרוץ איתה.
הכלב, כמובן, רץ אחריי, ואני עם העגלה רצה ובוכה.
כן, אני עושה לאיש שלי בושות.
לפני שאני נכנסת או יוצאת מבניין, אני מוודאת ששום כלב לא מחכה לי בסיבוב.
כשאני פוגשת אחד ברחוב - אני עוברת לצד השני,
ובבית שלי - אין מקום לחיות מחמד.
דיברתי עם המון אנשים חרדים ושאלתי אותם:
האם וכמה אתם פוחדים מכלבים?
ולא הופתעתי לגלות שרובם הביעו דרגות שונות של חרדה או סלידה.
למה? אז פחד מכלבים נקרא קינופוביה.
לרוב הוא מתחיל לפני גיל עשר.
הוא עשוי להיווצר בין השאר מהשפעות סביבתיות.
כשילד רואה את אחד ההורים או האחים שלו מפחד או נגעל מכלב,
הוא קולט שכלב זה מפחיד ומגעיל,
ולאט לאט הוא מתחיל לחקות את הסביבה שלו.
כשאני חושבת על זה, יש אצלנו באופן לא מודע
חינוך לחרדה הזאת כבר מגיל הגן.
החל ממגילת אסתר עם הציור של אחשוורוש בעל פני הכלב,
אחר כך בפסח מספרים לנו על הכלבים המפחידים ששמרו על שערי מצרים,
אנחנו גם לומדים את הפסוק שאומר שאותם כלבים כבר לא יהוו בעיה:
"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו".
זה כמו מלח מים לדבורים.
מה שלא עוזר לחרדה הוא היעדר הכלבים מהרחוב החרדי,
אנחנו פשוט לא פוגשים אותם הרבה.
כמות מפתיעה של אנשים סיפרו לי בסוד
שהילדים שלהם מבקשים לגדל כלב או חיה אחרת והם נאלצים לסרב,
בין אם זה מפחד, חוסר במשאבים או במקום,
או בגלל שהסביבה החרדית לא תראה את זה בעין יפה.
תשמעו משהו שאולי יפתיע אתכם - אין איסור מפורש על גידול חיה בבית.
מבחינת ההלכה, ההיתר לגידול כלב תלוי בסוג הכלב
כי לפי היהדות אסור לגדל חיה מזיקה.
כך נפסק בשולחן ערוך:
"אסור לגדל כלב רע,
"אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהן,
"ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו".
כלבים כחיות מחמד, ולא כלבי שמירה, מותר לגדל כמו כל בעל חיים אחר,
זאת בתנאי שמשגיחים עליהם שהם לא מפחידים ילדים קטנים ונשים הריוניות.
יש אפילו חיובים הלכתיים מסועפים לגבי גידול חיית מחמד.
למשל, לתת לחיית המחמד לאכול ולשתות לפנינו.
אפילו כוס מים צריך לתת להם קודם.
זה לא הופך את גידול הכלב לעניין פשוט יותר.
יש פירושים שאומרים שכלב הוא מוקצה בשבת,
מה שהופך את הגידול שלו למורכב עוד יותר בשביל חלק מהחרדים.
מעניין אם הילד שלי יפחד מכלבים כמוני או יאהב אותם כמו אבא שלו?
בבית שלי בכל מקרה לא יהיה כלב.
אבל לגבי חרדים אחרים, אל תניחו מראש, יש בינינו המון אוהבי כלבים.
ותודה לשכנים המקסימים בבניין וברחוב שמתחשבים בפחד שלי
וכשאני מתקרבת הם מרחיקים את הכלבים.
אני שמה לב ומעריכה.