עיר המספרים | מחליפים את הדוור 📫
מי שעומד מאחורי ומצדדיי הוא העומד!
אחת, שתיים, שלוש!
איך ידעת?
לא קראתי לכם.
אתם צריכים להתחבא.
אחת!
שתיים!
שלוש, ארבע, חמש!
היי, שכחנו את אפס!
"בין תשע הענן לבין עצים מרובעים
"שוכנת עיר קסומה עיר המספרים
"בעיר הזאת אין רגע של שלווה
"בגלל החבורה הכי הכי שווה
"אם יש הרפתקה, הם שם וזה ברור
"יחד הם שווים יותר זה כוח החיבור
"מוכנים לכיף כפול בואו, חברים
"קפצו איתנו לעיר המספרים"
חמחמש, תשמיע קול, קוקוריקו תרנגול.
אני תכף אמצא אותך.
לבריאות. -תודה.
הנה אתה!
אחת, שתיים, שלוש, ניצחתי!
זה לא פייר, הוא התעטש עליי.
שבע הדוור, אסור להתעטש על אנשים, זה מידבק.
את צודקת, מצטער, לא ראיתי שהוא שם.
שבע הדוור, הכול בסדר אצלך?
האמת שלא כל כך. אני לא מרגיש כל כך טוב.
אתמול נרדמתי בלי גרביים, בשיער רטוב,
והחזקתי ביד קרטיב לימון.
אני חושב שהצטננתי.
חמחמש, טוב שאתה פה, יש לי מכתב בשבילך.
בשבילי? איזה כיף.
איפה המטפחת שלי?
אני בטוח שראיתי את המכתב לפני כמה דקות.
נדמה לי שהרגע קינחת בו את האף.
אוי, אני ממש מצטער, חשבתי שזו המטפחת.
סליחה, בבקשה, מכתב.
פתאום אני קצת פחות שמח שקיבלתי מכתב.
שבע הדוור, אתה נראה לי חולה ממש.
אתה צריך ללכת הביתה, לנוח. אנחנו יכולים להחליף אותך.
בטח. -נעשה את זה בשמחה. -כן.
באמת שאין צורך.
לא יודע איך זה קרה לי.
שבע שנים רצופות לא הייתי חולה אפילו פעם אחת.
תמיד יש פעם ראשונה, ובתור חולה בעלת ניסיון,
אני אומרת לך שאתה חייב לחזור הביתה, לשתות תה ולנוח.
באמת שהייתי שמח לשכב עכשיו במיטה,
אבל יש לי כמה מכתבים חשובים ממש שאנשים חייבים לקבל בזמן.
אז אנחנו מבטיחים לעשות עבודה טובה ולהביא את כל המכתבים בזמן.
נראה לכם שאנחנו יכולים להחליף את שבע הדוור?
לחלק דואר זה לא צחוק, אנחנו יכולים לעשות טעות.
זאת אחריות גדולה מדי בשבילנו.
אילו טעויות אנחנו כבר יכולים לעשות בדואר?
אנחנו צריכים להיכנס לבתים שאנחנו לא מכירים.
ואם יהיה בור בחצר?
ויש לנו גם הרבה כבישים לחצות.
אולי חששתיים צודק. כדאי שאני אמשיך לחלק בעצמי.
אני לגמרי בסדר. -נראה לי שאתה לגמרי לא בסדר.
אתה חייב לנוח, אז שאנשים יחכו.
נשארו לי כמה מכתבים חשובים שאני חייב לחלק היום,
אז אולי בכל זאת עדיף שאתם תחלקו אותם.
חשובים? מכתבים חשובים ממש אסור לנו לחלק.
החלטת את ההחלטה הנכונה.
נאחל לכם הצלחה. אני הולך הביתה לנוח.
בואו נראה כמה מכתבים יש לנו לחלק.
אחת, שתיים,
שלוש, ארבע,
חמש, שש,
שבע, שמונה...
תשע, עשר.
עשרה מכתבים!
יהיה כיף, מוכנים?
כולם בשביל מכתב, מכתב בשביל כולם.
אני אבוא איתכם, אבל שיהיה ברור שאני לא מחלק,
ואתם תראו שאני לא סתם חושש,
אנחנו נעשה טעויות וכל עיר המספרים תכעס עלינו בגלל זה.
חששתיים, בוא כבר.
אני בא.
איך בדיוק נכניס את זה לתוך תיבת הדואר?
החבילה עוברת.
חבילה עוברת!
לדעתי אנחנו צריכים לעצור עכשיו.
מה פתאום לעצור? היו לנו עשרה מכתבים לחלק,
חילקנו בינתיים ארבעה מכתבים,
נשארו לנו עוד שישה,
ושבע הדוור אמר שכולם דחופים.
אל תאמרי "דחופים", זה רק מלחיץ אותי עוד יותר.
נשארו לנו רק עוד שני מכתבים אחרונים.
חששתיים, אתה מפסיד את כל הכיף.
כמה פעמים בחיים תוכל להיות דוור ליום אחד?
בינתיים הכול הולך חלק חוץ מדבר אחד,
שאתה היחיד שלא קיבל כיף על חלוקה.
אז מה אתה אומר? זו ההזדמנות האחרונה שלך לעזור בחלוקה.
אני עדיין חושש לעשות טעות,
אבל הכול עבר בשלום עד עכשיו, זה נכון.
אז? -טוב, אני אנסה.
כל הכבוד. -טוב!
וואו, תודה, ממש חיכיתי למכתב הזה.
כבר חשבתי שהוא אבד בדרך. -זה באמת לא כל כך נורא.
אתה רואה? גם המכתב הגיע בשלום וגם שימחת את שש.
אתה רק צריך לתת לעצמך ליהנות יותר ולחשוש פחות.
אנחנו עושים עבודה מצוינת.
אם כך, אתה מחלק גם את המכתב האחרון? -בטח.
אז בואו נמצא את הבית של מספר תשע, וניתן לה את המכתב שלה.
זה מכתב מ"שטים ונהנים". היא כנראה זכתה בשיט, איזה כיף לה.
מוזר, אני לא רואה את הבית של תשע.
הנה בית מספר שמונה, ואחריו בית מספר עשר,
ובית מספר שתיים עשרה, ובית מספר ארבע עשרה.
לאן נעלם בית מספר תשע?
אולי הוא יצא לחופשה.
בתים לא יוצאים לחופשה, שלושי, כנראה דילגנו עליו ולא שמנו לב אליו.
בואו נחזור. -אוקיי, זה בית מספר שתיים עשרה,
וזה בית מספר עשר, וזה בית מספר...
שוב שמונה? מה?
שמונה קטן מתשע ועשר כבר גדול מתשע.
תשע אמור להיות בין שמונה לעשר.
אני לא מבינה איפה הוא.
עשר, שתיים עשרה, ארבע עשרה...
רגע, חסר כאן הבית של מספר תשע,
כי זה הצד של המספרים הזוגיים!
יש בצד הזה של הרחוב רק מספרים זוגיים,
ולכן דילגו כאן על המספרים שבע, תשע,
אחת עשרה ושלוש עשרה.
מה שאומר שהבית של תשע נמצא בצד האחר של הרחוב.
קדימה, חששתיים, תניח לה את המכתב בתיבת הדואר,
וסיימנו את העבודה בהצטיינות.
אוף, אני לא מאמין.
התיבה שלה נמצאת על הדלת של הבית,
עד שהתחלתי ליהנות.
ידעתי שמשהו ישתבש בסוף.
תינוק אחד, מה אתה עושה?
זה רעיון מצוין, מכתב בתוך בקבוק!
זה כמו ב"רובינזון קרוזו", זה קלאסי למישהו שזכה בשיט.
לא מסוכן לזרוק את זה? אני יכול לשבור משהו.
זה המכתב האחרון שלנו, עד עכשיו הכול עבר מצוין,
אין סיבה שתהיה פתאום בעיה.
ותשע חייבת לקבל את המכתב,
אם לא, היא תפסיד את השיט בגללנו.
טוב, נראה לי שזה הגיע.
נו, היה כל כך נורא?
חילקנו הכול, ואת שני המכתבים האחרונים אפילו אתה חילקת.
כן, נכון, אני חילקתי.
שלום, מר שש, הכול בסדר?
אתה נראה קצת עצבני. -עצבני מאוד, אפילו.
קיבלתי בדואר קנס על ספר שלא החזרתי לספרייה,
ולא על ספר אחד, על תשעה ספרים!
ואני כבר שש שנים לא קראתי ספר בכלל.
תראו מה זה, בן אדם מחכה לפרס ולשיט, ובסוף מקבל קנס.
אוי ואבוי, טעינו בין שש לתשע.
החזקנו כנראה את המכתב הפוך.
אז בעצם הזכייה בשיט לא מיועדת לתשע,
היא מיועדת לשש.
יואו, חייבים לתקן את הטעות.
ידעתי שלא נצליח, לא סתם חששתי,
ועכשיו הרסנו לשש את החופשה.
אוקיי, לא צריך להילחץ, פשוט נחזור לבית של תשע וניקח את המכתב.
אני לא ממשיך עוד, זאת אחריות גדולה מדי. אני חוזר הביתה.
חכה, חששתיים.
חייבים לתקן את הטעות הזאת.
זה פשוט, עכשיו צהריים, והכלב של תשע בוודאי ישן.
ניכנס צ'יק צ'ק וניקח שוב את המכתב.
יופי, הכלב באמת ישן.
ננסה לפצח את הקוד לשער וניכנס בשקט.
לא כדאי להעיר אותו, הכלב הזה רגזן אפילו יותר מגברת תשע.
איך נפצח את הקוד?
בואו ננסה מספרים שהיא קראה,
ראיתי אותם בקנס שמר שש הראה לנו.
רעיון מצוין, מה היו הספרים?
"שלגייה ושבעת הגמדים".
נלחץ על שבע.
"מעשה בחמישה בלונים".
"חמישה בלונים" זה חמש.
"חמישים גוונים של גלידה".
"חמישים" זה חמש ואפס.
יש!
קלי קלות. קדימה,
בואו ניקח את המכתב ונחזור הביתה.
הכלב התעורר! מהר, כולם לטפס על העץ.
יש למישהו רעיון טוב יותר?
לאכול גלידה. -רעיון מצוין,
אבל זה לא יוציא אותנו מפה. -יש לי רעיון!
אתם רואים את העצם של הכלב שם בפינה?
כן, אבל איך נגיע אליה?
רגע, אני אחשב את המרחק שלנו ממנה.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש.
כלומר, העצם במרחק חמש קפיצות מאיתנו.
אז מה התוכנית? -התוכנית פשוטה ממש.
אני אזרוק לכלב כדור כדי להסיח את דעתו.
חמחמש, אתה תעשה חמישה גלגולים עד העצם,
אנחנו נשלשל לך חוט מהעץ, אתה תקשור את העצם לחוט,
ובזמן שהכלב מנסה לתפוס את העצם,
אנחנו נסובב את החוט מסביב לעץ כדי שהוא לא יוכל לתפוס אותה,
עד שיסתובב לו הראש מרוב סיבובים.
חמחמש, אתה בינתיים תיקח את המכתב ונרוץ כולנו החוצה בבטחה.
"פשוטה ממש"? ואת בטוחה שזה יצליח?
כן, קלי קלות.
טוב, זה נשמע לי הרעיון הכי טוב בינתיים.
לא הייתי צריך להקשיב להם.
ידעתי שאנחנו לא אחראים מספיק לחלק מכתבים,
ועכשיו הם צריכים להיכנס לחצר ולעבור את הכלב הקראטיסט הזה.
אני לא מבין איך שבע הדוור מצליח לעבור אותו בכל יום.
רגע, הבנתי!
על שבע הדוור הכלבים לא נובחים
כי הם רגילים לראות אותו בכל בוקר ויודעים שהוא לא גנב או זר.
אני חייב להגיד לחברים.
תזכור, צריך בדיוק חמישה גלגולים, אסור להתבלבל.
אני אנסה לזכור את זה.
תפוס, כלב טוב! עכשיו.
אני לא מצליח להרים את העצם, היא דבוקה לרצפה.
יש לך במקרה עוד רעיון?
אני יודע איך שבע הדוור מצליח להכניס את המכתבים!
עליו הכלב לא נובח!
אנחנו צריכים להתחבר ולהפוך לשבע!
זה רעיון שאני ממש אוהב,
רק תזדרז לפני שאני הופך פה לארוחת בוקר.
חברים מתחברים!
שתיים... -ועוד חמש...
שווה...
שבע!
שלוש ותינוק אחד, בואו נצא מהר החוצה.
אתם חייבים להתקדם לכיוון היציאה,
לא תחזיקו מעמד בליקוקים שלו.
אני מפחדת שהם יתפרקו לפני הזמן.
חששתיים, אני כל כך שמחה שהתגברת על הפחד ושחזרת.
כן, היה שם די מפחיד בלעדיך.
אני חייב לומר לכם שצדקתם.
לפעמים הפחד גורם לי שלא לעשות דברים
שאני יכול להצליח בהם, ואפילו ליהנות.
אחריות נראית גדולה מאוד,
אבל אם עושים את המשימה ברצינות, ביחד,
זה לא כל כך מפחיד, זה אפילו קצת כיף.
אז חששתיים, יכול להיות שבסוף נהנית היום?
קצת.
שלום, שבע הדוור.
אני רואה שאתה מרגיש טוב יותר. -אני מרגיש מצוין, תודה.
למה אתה לבוש יפה כל כך? -לא שמעתם?
שש ותשע מתחתנים. -מה? איך זה יכול להיות?
הם הכירו בספרייה.
שש שילם את הקנס של תשע על הספרים,
ותשע אמרה שזה הדבר הכי רומנטי שמישהו עשה למענה.
הם יצאו יחד לשיט והחליטו להתחתן. -איזה סיפור מוזר.
יומיים הייתי חולה, ותראו אילו דברים קרו.
כן, באמת קרו פה דברים מוזרים.
ילדים, אני חייב ללכת.
שוב תודה לכם על הכול. אתם דוורים למופת.