image

High level language (history, science), חדשות מהעבר - 50 שנה למלחמת ששת הימים: הר הבית בידינו

חדשות מהעבר - 50 שנה למלחמת ששת הימים: הר הבית בידינו

שלום ותודה שהצטרפתם ל"חדשות מהעבר" בחינוכית.

היום נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו,

נשחרר את העיר העתיקה ונזיל דמעה עם הצנחנים בכותל.

כותרות ומתחילים.

סכסוך שכנים:

ירדן תוקפת את ישראל

והממשלה מחליטה להשיב מלחמה.

ירושלים, קרבות רבים סביב לה:

ידו של צה"ל על העליונה

והוא מכתר את העיר העתיקה.

"הר הבית בידינו":

הצנחנים בוכים בכותל

והעיר העתיקה משוחררת.

שוב שלום. אין ספק שהרגע הכי זכור בתודעה הישראלית מהניצחון הסוחף

במלחמת ששת הימים הוא שחרור העיר העתיקה.

מי לא מכיר את האמרה, "הר הבית בידינו"?

הר הבית בידינו!

או את התצלום הכה מפורסם של הצנחנים בכותל?

כדי להגיע לרגע המרגש והמכונן הזה היה צריך להילחם באויב עיקש, ירדן,

בהנהגתו של המלך חוסיין.

עם הפרטים כתבנו בעמאן, עידן אלתרמן.

אהלן, מירי, מה העניינים? -נראה לי שהתבלבלת קצת, לא?

אמרת "ירדן", לא? -מאחוריך.

נו, באמת. ממש... ממש לא. אפילו לא באותה יבשת.

עמאן בירת ירדן, ממלכתו של המלך חוסיין,

אבל מה אני אגיד לך? הוא טיפוס-טיפוס, המלך חוסיין.

בואי נדבר עליו.

חוסיין גודל להיות מלך.

הוא קיבל חינוך מערבי במיטב בתי הספר הפרטיים בבריטניה.

הוא טייס מהולל בארצו, חובב מכוניות

ודמות מוכרת בהנהגת העולם הערבי.

הרגע שעיצב את חייו היה בנעוריו.

בשנת 1951,

כשביקר עם סבו עבדאללה

במסגד אל-אקצא בירושלים,

סבו, המלך הראשון של ירדן, נרצח ע"י מתנקש מול עיניו.

מספרים שעבדאללה נרצח

כי היה מוכן לעשות שלום עם ישראל.

כשנתיים לאחר הרצח

יורש הנכד חוסיין את כס המלוכה.

למרות גילו הצעיר

גם יריביו יודעים שמדובר ב"מענטש" אמיתי.

נשמע בחור הגיוני שאפשר להסתדר איתו,

אז איך זה קרה שגם ירדן נגררה למלחמת ששת הימים?

בשביל להבין בואי נחזור קצת אחורה, לפני קום המדינה.

תחת המנדט הבריטי הייתה העיר העתיקה פתוחה לכולם.

במלחמת העצמאות ב-1948

כובשים הירדנים

חלקים מאזורי ירושלים

והעיר נשארת חצויה

בין מזרח למערב.

העיר העתיקה בחזקת ירדן

והר הצופים נותר מובלעת ישראלית.

הירדנים בונים שלושה מוצבים מבוצרים כדי להגן על השטח.

בעבר היותר קרוב, חוסיין רותח על ישראל בגלל פעולת סמוע,

שבה תקף צה"ל בשטח ירדן לאחר שיצאו פיגועים מתחומה.

חוסיין נותן גיחה קצרה למצרים, נפגש עם הנשיא נאצר

וסוגר איתו שהוא מעמיד את כל כוחותיו לרשות הצבא המצרי

תחת פיקודו של הקצין המצרי, עבד אל-מונעם ריאד.

ברדיו בקהיר מרוצים מהברית החדשה.

"ההמונים כפו את רצונם ואת אחדותם,

"וכיום נעשתה החזית המזרחית של ירדן, שאורכה 650 ק"מ,

"לגיא הריגה לישראל."

בפרוץ מלחמת ששת הימים

חוסיין מקבל מסר מראש הממשלה, לוי אשכול,

שאם ירדן לא תפתח במתקפה על ישראל,

לא יאונה לה כל רע מידו הארוכה של צה"ל.

מלך ירדן משיב בשלילה.

בבוקר 5 ביוני 1967 ריאד וחוסיין

סוקרים יחד את כוחות הצבא הירדני

ובזמן שחוסיין בודק את כוחותיו,

ישראל פותחת במלחמת ששת הימים.

לתקוף, לתקוף, החל תקיפה.

בשלב הזה צה"ל תוקף רק במצרים.

טייסינו כותשים את חיל האוויר המצרי,

כוחות שריון, חי"ר וארטילריה של צה"ל

עושים את דרכם לחצי האי סיני, להתמודדות המכרעת עם מצרים.

חוסיין מלך ירדן הולך כל הדרך עם המצרים בני בריתו

ונותן אור ירוק לצבא שלו

לפתוח באש לאורך קו הגבול בירושלים

ולמטוסי הקרב שלו להפציץ בשטח ישראל.

ואיך מגיבים בישראל לתקיפה ממזרח?

בהתחלה לא מגיבים,

אבל אז ההפגזות הירדניות מתגברות,

הם מנסים לפגוע בשדות התעופה הישראליים

והצבא הירדני יוצא לראשונה לפעולה קרקעית

ומשתלט על ארמון הנציב שהוחזק בידי האו"ם.

לממשלת ישראל לא נותרה בררה, אלא להגיב.

נעבור אל הישיבה הגורלית, לכתבנו עידן שנמצא ב...

במחסן? -כן, מירי, נכון שזה לא חדר ישיבות סטנדרטי

אבל ממש כאן, כאן, במחסן הזה בכנסת,

מחליטה הממשלה לעשות מהלך דרמטי בירושלים.

ראש הממשלה לוי אשכול והשרים

נאלצו לרדת לכאן בגלל ההפגזות של הירדנים.

אשכול מדווח לשרים על המצב בגזרה

ומספר על המאמצים שנעשו למנוע מהירדנים להצטרף ללחימה.

"הזהרנו אותם פעמיים ושלוש,

"אך הם לא נענו."

מתחילה להתגלגל שיחה ערה בין השרים

איך להגיב לתקיפה הירדנית.

כולם מסכימים שצריך לעצור את הירי מהגדה המערבית.

השר יגאל אלון אומר,

"מבחינה צבאית

"זו עילה לתקוף את העיר העתיקה."

ומוסיף מנחם בגין, שרק ימים ספורים לפני כן

הצטרף לממשלת האחדות,

"אני מציע שכבר עכשיו

"תחליט הממשלה

"על שחרור העיר העתיקה."

כולם סביב שולחן הממשלה מבינים שכיבוש ירושלים,

העיר הקדושה לשלוש הדתות, זה עניין סבוך ומסובך.

את הישיבה מסכם אשכול:

"לאור המצב שנוצר בירושלים עקב הפגזות ירדן

"ולאחר האזהרות שנשלחו אליה

"זו אולי ההזדמנות לכבוש את העיר העתיקה."

בשביל זה צריך להילחם וזה קורה מיד בהמשך.

קרבות ירושלים:

כוחות צה"ל מכריעים את הגזרה

ומכתרים את העיר העתיקה.

מרימים כוסית בכותל:

העיר העתיקה משוחררת

ועם ישראל מתרגש עד דמעות.

והחידה היומית, מי הצלם שצילם את התמונה המפורסמת

של הצנחנים בכותל? התשובה בסוף התכנית.

שוב שלום. בעוד שבממשלה דנים אם לכבוש את העיר העתיקה

ומה לעשות עם המקומות הקדושים, כוחות צה"ל פועלים במרץ בשטח

להכריע את צבא ירדן המפגיז בשטח ישראל

ובאזור ירושלים המלאכה לא פשוטה, השטח הררי והירדנים מבוצרים היטב.

אני רוצה להגיד שוב שלום לכתבנו עידן אלתרמן.

אתם מבינים עם מה אני צריכה להתמודד? עידן!

מה? אוי, סליחה. נרדמתי.

מה קרה? הבן-אדם תופס תנומה, מה את...

אתה בעיצומם של הקרבות בירושלים,

מלחמת ששת הימים, ואתה דופק שנ"צ?

אני התעייפתי, מירי, כל כך הרבה קרבות!

ביומיים הראשונים למלחמת ששת הימים

צה"ל לא מפסיק להילחם.

לוחמי חטיבת ירושלים בולמים מתקפה ירדנית בדרום העיר,

כובשים את ארמון הנציב ומנתקים את כביש מזרח ירושלים-בית לחם.

במקביל אליהם, לוחמי חטיבת השריון הראל

פועלים מצפון מערב לירושלים, בכיוון רכס נבי סמואל,

ומנתקים את ציר ירושלים-רמאללה.

הלוחמים מגיעים עד תל אל פול שבצפון ירושלים

וכובשים גם את המקום הזה.

זה נראה כמו אולם אירועים בבנייה.

זה רעיון! אבל זה לא.

זה השלד של ארמון הקיץ של חוסיין.

ספוילר, הוא יצטרך לשכוח מנופי ירושלים

ולמצוא לוקיישן אחר לחופשה המשפחתית שלו.

לידי צה"ל נופל גם החלק הצפוני של מזרח ירושלים,

אבל נותר עוד לכבוש את מתחם אוגוסטה ויקטוריה

שבכתף הר הזיתים.

קו הגבול שחצה את ירושלים בין שטחי ישראל וירדן

עבר מגבעת התחמושת בצפון של ירושלים

ועד למנזר מר אליאס בדרומה.

לאורכו היו גדרות תיל, מוקשים

ועמדות מבוצרות של צבא ירדן.

המשימה להבקיע את קו הגבול העירוני בצפון ירושלים

הוטלה על חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור.

הם מבצעים מהלך שיגרור ביקורת רבה.

הצנחנים אינם מחכים לבוקר וגם לא לסיוע של כוח שריון,

אלא מתחילים במה שנקרא בצבא ריכוך ארטילרי

שזה בשפה פשוטה, הפגזות.

אחר כך הצנחנים מפלסים דרך

אל מתחם גבעת התחמושת הסמוך להר הצופים

ומשתלטים על המבנה המרכזי, בית הספר לשוטרים.

אפשר לראות את הצלקות של הקרב על הקירות.

ואז מתחילה הדילמה שנקראת גבעת התחמושת.

יעד מבוצר היטב של הירדנים, תנאי שטח קשים מאוד,

הצנחנים נלחמים בשוחות

במה שנחשב לקרב הקשה ביותר במלחמה.

היה להם מעט מאוד מודיעין על הגבעה, הירדנים היו עיקשים

ולכן היו אבדות רבות.

לאחר לילה של לחימה עזה, הקרב מוכרע.

עמוס ירון, לימים אלוף ואז קצין צעיר, מספר על הקרב.

"נלחמו שם כמו שצריך, היה קרב קשה, אך לא היה שום פתרון אחר."

הקרב הקשה מאפשר את התקדמות הכוחות

לעבר העיר העתיקה.

אחרי גבעת התחמושת הצנחנים ממשיכים להילחם

ולמגר את הירדנים מכל השטח שמצפון לעיר העתיקה.

מוטה גור, מפקד החטיבה, להוט להיות הראשון שיגיע לשם

והוא מבקש אישור לפעול ממשה דיין, שר הביטחון.

דיין מסרב מחשש לפגיעה במקומות הקדושים,

כי הוא חושב שזה יגרום לנו להסתכסך עם כל העולם.

באוטוביוגרפיה שלו דיין כתב על ירושלים,

"השאלה לא הייתה אם לכבוש אותה, אלא מתי ואיך."

מוקדם יותר ביקש חוסיין

הפסקת אש בלתי פורמלית מישראל.

אשכול ראש הממשלה מסכים, רק יש לו כמה תנאים.

שחוסיין יסכים לשיחות שלום ושיקבל חזרה פיקוד על הצבא שלו

שהעמיד לרשות המצרים.

חוסיין אינו מגיב לדרישות האלה

ובשטח, צה"ל מכתר את העיר העתיקה

ומחכה לפקודה לפרוץ לתוכה.

וכשהתנאים משתנים לטובת ישראל, הממשלה מחליטה ללכת על זה.

רה"מ מורה לשר הביטחון דיין

להעביר הוראה לצה"ל

והנה היא על המסך, הדבר האמיתי.

"יש לכבוש את העיר העתיקה. כניסה ישר פנימה עדיפה על כיתור.

"אפשר ורצוי להפעיל ארטילריה גם למטרות בתוך העיר העתיקה

"פרט למסגד אל-אקצא, אל עומר

"וכנסיית הקבר הקדוש, בהם אין לפגוע."

כשההוראה מגיעה

בבוקר 7 ביוני 1967,

מוטה גור מזהה את הרגע ההיסטורי

וצועק לנהג שלו, "סע, בן צור, סע"!

הוא דוהר בראש הכוחות לעבר שער האריות,

אפילו לא מקשיב לאנשי החבלה

המבקשים לבדוק אם השער ממולכד.

הצנחנים נכנסים לעיר העתיקה ובשעה 10 מוטה מכריז בקשר:

"הר הבית בידינו." -הר הבית בידינו!

עם הצנחנים בכותל נמצא כתבנו עידן.

אוף. -אח, סליחה. -סליחה, כבוד הרב! אני מבין שאתה ממהר,

אבל תסתכל לאן אתה הולך. דרכו לי על הרגל.

הכול בסדר? -כן, כן, זה היה הרב הראשי של צה"ל, הרב שלמה גורן.

הוא רץ עכשיו להגשים את חלומם של רבים.

תראי מה אמר על זה אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס.

"הגענו לפינת הרחוב של שער האריות.

"בדרך תפסתי את הרב גורן, הצעתי לו טרמפ.

"הוא סירב, הוא רץ ברגל

"כאשר ספר התורה היה בשמאלו והשופר בימינו, עם רגליים מדדות."

הרב גורן התחמק מהמאבטחים שהוצבו עליו

ורץ לכותל, לתקוע בשופר.

לחיילים הנרגשים הוא אומר,

"זה היום שקיווינו לו,

"נגילה ונשמחה בו."

בשעה 11 לפני הצהריים מושל ירושלים, אנואר אל-חטיב,

חותם על כתב כניעה רשמי.

תוך כשעתיים גדודי הצנחנים משלימים את טיהור העיר

ומתייצבים בכל שערי העיר. אירוע היסטורי.

מאז מלחמת העצמאות, 19 שנים, ירושלים בירת ישראל הייתה חצויה,

ועכשיו "העיר חוברה לה יחדיו".

היטיב לתאר את ההתרגשות ציון כרסנטי,

אז צנחן צעיר שאתם מכירים בתור השמאלי מהתמונה האייקונית:

"לראות את המחזה הזה שהחיילים בוכים אחרי הקרבות האלה,

"אי אפשר לתאר את זה.

"דתי, חילוני, לא משנה, כולם מתרגשים, לא ייאמן."

בצה"ל חוגגים את הניצחון.

בשעה שתיים בצהריים מגיעים לעיר העתיקה

אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס, שר הביטחון משה דיין,

והרמטכ"ל יצחק רבין.

התמונה הנודעת של דיין נכנס בשערי העיר העתיקה הפכה למיתולוגיה.

דיין, כארכאולוג חובב, הבין את משמעות התיעוד בהיסטוריה.

הוא היה גם פוטוגני, וגם באופן פלאי

בזמן המלחמה היה לידו צלם.

רה"מ לוי אשכול, שהגיע רק כמה שעות מאוחר יותר לרחבת הכותל,

הרי היה זה שניווט את החלטת הממשלה לשחרור העיר

והיה ראוי ליותר הכרה.

הוא היה האדריכל שחימש את צה"ל והכין אותו למלחמה

והוא גם היה זה שניווט בהצלחה את היחסים הבין-לאומיים

ואת המחלוקות במטכ"ל, בממשלה.

וכולם גם זוכרים את הצנחנים

ושוכחים שהם אמנם היו הראשונים בשערי העיר,

אבל לשריונרים של החטיבה הירושלמית וחטיבת הראל

יש חלק לפחות שווה בשחרור ירושלים.

עם ישראל בארץ ובתפוצות מתרגש משחרור ירושלים.

בימים שאחרי שחרורה זה נראה כמו עלייה לרגל.

המונים הגיעו לראות את העיר העתיקה ולגעת בכותל.

ירושלים - עיר ייחודית. אדמתה ספוגה בהיסטוריה

ומיליארדים נושאים את עיניהם לבירת ישראל -

יהודים, מוסלמים ונוצרים.

מייחסים לדיין את האמירה על הר הבית:

"למה אני צריך את הוותיקן הזה?"

דיין מפקיד את האחריות המנהלית על הר הבית בידי הווקף המוסלמי.

נאסרת תפילת יהודים במקום, ואחרי המלחמה הרבנות הראשית מחליטה

ש"מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית

"עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו".

האיסור ההלכתי לא עצר את השמחה מהחזרה להר הבית

שריגשה את יהדות העולם כולו.

ממשלת אשכול ממהרת לחוקק חוק לשמירת המקומות הקדושים:

"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת

"ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות

"אל המקומות המקודשים להם

"או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות."

ב-1980 הכנסת אישרה

את חוק ירושלים,

חוק יסוד המבצר את מעמדה

של ירושלים כבירת ישראל.

בקרב מדינות העולם זה לא תפס ובירושלים אין אפילו שגרירות אחת.

ואל תשכח שיש גם את יום ירושלים שהוא ממש חג לאומי

ולבירה מגיע כבוד. איך אמר רבין?

"ירושלים היא לב לבו של העם היהודי ובירתה המאוחדת האחת והיחידה

"של מדינת ישראל."

ועם המילים המרגשות האלו

אנו מסיימים.

לא שכחנו את פתרון החידה,

מי הצלם שצילם

את התמונה המפורסמת

של הצנחנים בכותל? -הצלם האגדי

דוד רובינגר ז"ל,

חתן פרס ישראל שתיעד בתצלומיו

את ההיסטוריה של מדינת ישראל.

ואנחנו תמיד ביו-טיוב של החינוכית,

ותנו קפיצה לירושלים, קו מספר 1,

זה ישר לכותל. להתראות. -ביי, ביי.

תכתוב: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הבאה לשידור: שרון דולב

הפקת כתוביות: אולפני אלרום



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language {0} is not supported by LingQ

חדשות מהעבר - 50 שנה למלחמת ששת הימים: הר הבית בידינו

שלום ותודה שהצטרפתם ל"חדשות מהעבר" בחינוכית.

היום נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו,

נשחרר את העיר העתיקה ונזיל דמעה עם הצנחנים בכותל.

כותרות ומתחילים.

סכסוך שכנים:

ירדן תוקפת את ישראל

והממשלה מחליטה להשיב מלחמה.

ירושלים, קרבות רבים סביב לה:

ידו של צה"ל על העליונה

והוא מכתר את העיר העתיקה.

"הר הבית בידינו":

הצנחנים בוכים בכותל

והעיר העתיקה משוחררת.

שוב שלום. אין ספק שהרגע הכי זכור בתודעה הישראלית מהניצחון הסוחף

במלחמת ששת הימים הוא שחרור העיר העתיקה.

מי לא מכיר את האמרה, "הר הבית בידינו"?

הר הבית בידינו!

או את התצלום הכה מפורסם של הצנחנים בכותל?

כדי להגיע לרגע המרגש והמכונן הזה היה צריך להילחם באויב עיקש, ירדן,

בהנהגתו של המלך חוסיין.

עם הפרטים כתבנו בעמאן, עידן אלתרמן.

אהלן, מירי, מה העניינים? -נראה לי שהתבלבלת קצת, לא?

אמרת "ירדן", לא? -מאחוריך.

נו, באמת. ממש... ממש לא. אפילו לא באותה יבשת.

עמאן בירת ירדן, ממלכתו של המלך חוסיין,

אבל מה אני אגיד לך? הוא טיפוס-טיפוס, המלך חוסיין.

בואי נדבר עליו.

חוסיין גודל להיות מלך.

הוא קיבל חינוך מערבי במיטב בתי הספר הפרטיים בבריטניה.

הוא טייס מהולל בארצו, חובב מכוניות

ודמות מוכרת בהנהגת העולם הערבי.

הרגע שעיצב את חייו היה בנעוריו.

בשנת 1951,

כשביקר עם סבו עבדאללה

במסגד אל-אקצא בירושלים,

סבו, המלך הראשון של ירדן, נרצח ע"י מתנקש מול עיניו.

מספרים שעבדאללה נרצח

כי היה מוכן לעשות שלום עם ישראל.

כשנתיים לאחר הרצח

יורש הנכד חוסיין את כס המלוכה.

למרות גילו הצעיר

גם יריביו יודעים שמדובר ב"מענטש" אמיתי.

נשמע בחור הגיוני שאפשר להסתדר איתו,

אז איך זה קרה שגם ירדן נגררה למלחמת ששת הימים?

בשביל להבין בואי נחזור קצת אחורה, לפני קום המדינה.

תחת המנדט הבריטי הייתה העיר העתיקה פתוחה לכולם.

במלחמת העצמאות ב-1948

כובשים הירדנים

חלקים מאזורי ירושלים

והעיר נשארת חצויה

בין מזרח למערב.

העיר העתיקה בחזקת ירדן

והר הצופים נותר מובלעת ישראלית.

הירדנים בונים שלושה מוצבים מבוצרים כדי להגן על השטח.

בעבר היותר קרוב, חוסיין רותח על ישראל בגלל פעולת סמוע,

שבה תקף צה"ל בשטח ירדן לאחר שיצאו פיגועים מתחומה.

חוסיין נותן גיחה קצרה למצרים, נפגש עם הנשיא נאצר

וסוגר איתו שהוא מעמיד את כל כוחותיו לרשות הצבא המצרי

תחת פיקודו של הקצין המצרי, עבד אל-מונעם ריאד.

ברדיו בקהיר מרוצים מהברית החדשה.

"ההמונים כפו את רצונם ואת אחדותם,

"וכיום נעשתה החזית המזרחית של ירדן, שאורכה 650 ק"מ,

"לגיא הריגה לישראל."

בפרוץ מלחמת ששת הימים

חוסיין מקבל מסר מראש הממשלה, לוי אשכול,

שאם ירדן לא תפתח במתקפה על ישראל,

לא יאונה לה כל רע מידו הארוכה של צה"ל.

מלך ירדן משיב בשלילה.

בבוקר 5 ביוני 1967 ריאד וחוסיין

סוקרים יחד את כוחות הצבא הירדני

ובזמן שחוסיין בודק את כוחותיו,

ישראל פותחת במלחמת ששת הימים.

לתקוף, לתקוף, החל תקיפה.

בשלב הזה צה"ל תוקף רק במצרים.

טייסינו כותשים את חיל האוויר המצרי,

כוחות שריון, חי"ר וארטילריה של צה"ל

עושים את דרכם לחצי האי סיני, להתמודדות המכרעת עם מצרים.

חוסיין מלך ירדן הולך כל הדרך עם המצרים בני בריתו

ונותן אור ירוק לצבא שלו

לפתוח באש לאורך קו הגבול בירושלים

ולמטוסי הקרב שלו להפציץ בשטח ישראל.

ואיך מגיבים בישראל לתקיפה ממזרח?

בהתחלה לא מגיבים,

אבל אז ההפגזות הירדניות מתגברות,

הם מנסים לפגוע בשדות התעופה הישראליים

והצבא הירדני יוצא לראשונה לפעולה קרקעית

ומשתלט על ארמון הנציב שהוחזק בידי האו"ם.

לממשלת ישראל לא נותרה בררה, אלא להגיב.

נעבור אל הישיבה הגורלית, לכתבנו עידן שנמצא ב...

במחסן? -כן, מירי, נכון שזה לא חדר ישיבות סטנדרטי

אבל ממש כאן, כאן, במחסן הזה בכנסת,

מחליטה הממשלה לעשות מהלך דרמטי בירושלים.

ראש הממשלה לוי אשכול והשרים

נאלצו לרדת לכאן בגלל ההפגזות של הירדנים.

אשכול מדווח לשרים על המצב בגזרה

ומספר על המאמצים שנעשו למנוע מהירדנים להצטרף ללחימה.

"הזהרנו אותם פעמיים ושלוש,

"אך הם לא נענו."

מתחילה להתגלגל שיחה ערה בין השרים

איך להגיב לתקיפה הירדנית.

כולם מסכימים שצריך לעצור את הירי מהגדה המערבית.

השר יגאל אלון אומר,

"מבחינה צבאית

"זו עילה לתקוף את העיר העתיקה."

ומוסיף מנחם בגין, שרק ימים ספורים לפני כן

הצטרף לממשלת האחדות,

"אני מציע שכבר עכשיו

"תחליט הממשלה

"על שחרור העיר העתיקה."

כולם סביב שולחן הממשלה מבינים שכיבוש ירושלים,

העיר הקדושה לשלוש הדתות, זה עניין סבוך ומסובך.

את הישיבה מסכם אשכול:

"לאור המצב שנוצר בירושלים עקב הפגזות ירדן

"ולאחר האזהרות שנשלחו אליה

"זו אולי ההזדמנות לכבוש את העיר העתיקה."

בשביל זה צריך להילחם וזה קורה מיד בהמשך.

קרבות ירושלים:

כוחות צה"ל מכריעים את הגזרה

ומכתרים את העיר העתיקה.

מרימים כוסית בכותל:

העיר העתיקה משוחררת

ועם ישראל מתרגש עד דמעות.

והחידה היומית, מי הצלם שצילם את התמונה המפורסמת

של הצנחנים בכותל? התשובה בסוף התכנית.

שוב שלום. בעוד שבממשלה דנים אם לכבוש את העיר העתיקה

ומה לעשות עם המקומות הקדושים, כוחות צה"ל פועלים במרץ בשטח

להכריע את צבא ירדן המפגיז בשטח ישראל

ובאזור ירושלים המלאכה לא פשוטה, השטח הררי והירדנים מבוצרים היטב.

אני רוצה להגיד שוב שלום לכתבנו עידן אלתרמן.

אתם מבינים עם מה אני צריכה להתמודד? עידן!

מה? אוי, סליחה. נרדמתי.

מה קרה? הבן-אדם תופס תנומה, מה את...

אתה בעיצומם של הקרבות בירושלים,

מלחמת ששת הימים, ואתה דופק שנ"צ?

אני התעייפתי, מירי, כל כך הרבה קרבות!

ביומיים הראשונים למלחמת ששת הימים

צה"ל לא מפסיק להילחם.

לוחמי חטיבת ירושלים בולמים מתקפה ירדנית בדרום העיר,

כובשים את ארמון הנציב ומנתקים את כביש מזרח ירושלים-בית לחם.

במקביל אליהם, לוחמי חטיבת השריון הראל

פועלים מצפון מערב לירושלים, בכיוון רכס נבי סמואל,

ומנתקים את ציר ירושלים-רמאללה.

הלוחמים מגיעים עד תל אל פול שבצפון ירושלים

וכובשים גם את המקום הזה.

זה נראה כמו אולם אירועים בבנייה.

זה רעיון! אבל זה לא.

זה השלד של ארמון הקיץ של חוסיין.

ספוילר, הוא יצטרך לשכוח מנופי ירושלים

ולמצוא לוקיישן אחר לחופשה המשפחתית שלו.

לידי צה"ל נופל גם החלק הצפוני של מזרח ירושלים,

אבל נותר עוד לכבוש את מתחם אוגוסטה ויקטוריה

שבכתף הר הזיתים.

קו הגבול שחצה את ירושלים בין שטחי ישראל וירדן

עבר מגבעת התחמושת בצפון של ירושלים

ועד למנזר מר אליאס בדרומה.

לאורכו היו גדרות תיל, מוקשים

ועמדות מבוצרות של צבא ירדן.

המשימה להבקיע את קו הגבול העירוני בצפון ירושלים

הוטלה על חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור.

הם מבצעים מהלך שיגרור ביקורת רבה.

הצנחנים אינם מחכים לבוקר וגם לא לסיוע של כוח שריון,

אלא מתחילים במה שנקרא בצבא ריכוך ארטילרי

שזה בשפה פשוטה, הפגזות.

אחר כך הצנחנים מפלסים דרך

אל מתחם גבעת התחמושת הסמוך להר הצופים

ומשתלטים על המבנה המרכזי, בית הספר לשוטרים.

אפשר לראות את הצלקות של הקרב על הקירות.

ואז מתחילה הדילמה שנקראת גבעת התחמושת.

יעד מבוצר היטב של הירדנים, תנאי שטח קשים מאוד,

הצנחנים נלחמים בשוחות

במה שנחשב לקרב הקשה ביותר במלחמה.

היה להם מעט מאוד מודיעין על הגבעה, הירדנים היו עיקשים

ולכן היו אבדות רבות.

לאחר לילה של לחימה עזה, הקרב מוכרע.

עמוס ירון, לימים אלוף ואז קצין צעיר, מספר על הקרב.

"נלחמו שם כמו שצריך, היה קרב קשה, אך לא היה שום פתרון אחר."

הקרב הקשה מאפשר את התקדמות הכוחות

לעבר העיר העתיקה.

אחרי גבעת התחמושת הצנחנים ממשיכים להילחם

ולמגר את הירדנים מכל השטח שמצפון לעיר העתיקה.

מוטה גור, מפקד החטיבה, להוט להיות הראשון שיגיע לשם

והוא מבקש אישור לפעול ממשה דיין, שר הביטחון.

דיין מסרב מחשש לפגיעה במקומות הקדושים,

כי הוא חושב שזה יגרום לנו להסתכסך עם כל העולם.

באוטוביוגרפיה שלו דיין כתב על ירושלים,

"השאלה לא הייתה אם לכבוש אותה, אלא מתי ואיך."

מוקדם יותר ביקש חוסיין

הפסקת אש בלתי פורמלית מישראל.

אשכול ראש הממשלה מסכים, רק יש לו כמה תנאים.

שחוסיין יסכים לשיחות שלום ושיקבל חזרה פיקוד על הצבא שלו

שהעמיד לרשות המצרים.

חוסיין אינו מגיב לדרישות האלה

ובשטח, צה"ל מכתר את העיר העתיקה

ומחכה לפקודה לפרוץ לתוכה.

וכשהתנאים משתנים לטובת ישראל, הממשלה מחליטה ללכת על זה.

רה"מ מורה לשר הביטחון דיין

להעביר הוראה לצה"ל

והנה היא על המסך, הדבר האמיתי.

"יש לכבוש את העיר העתיקה. כניסה ישר פנימה עדיפה על כיתור.

"אפשר ורצוי להפעיל ארטילריה גם למטרות בתוך העיר העתיקה

"פרט למסגד אל-אקצא, אל עומר

"וכנסיית הקבר הקדוש, בהם אין לפגוע."

כשההוראה מגיעה

בבוקר 7 ביוני 1967,

מוטה גור מזהה את הרגע ההיסטורי

וצועק לנהג שלו, "סע, בן צור, סע"!

הוא דוהר בראש הכוחות לעבר שער האריות,

אפילו לא מקשיב לאנשי החבלה

המבקשים לבדוק אם השער ממולכד.

הצנחנים נכנסים לעיר העתיקה ובשעה 10 מוטה מכריז בקשר:

"הר הבית בידינו." -הר הבית בידינו!

עם הצנחנים בכותל נמצא כתבנו עידן.

אוף. -אח, סליחה. -סליחה, כבוד הרב! אני מבין שאתה ממהר,

אבל תסתכל לאן אתה הולך. דרכו לי על הרגל.

הכול בסדר? -כן, כן, זה היה הרב הראשי של צה"ל, הרב שלמה גורן.

הוא רץ עכשיו להגשים את חלומם של רבים.

תראי מה אמר על זה אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס.

"הגענו לפינת הרחוב של שער האריות.

"בדרך תפסתי את הרב גורן, הצעתי לו טרמפ.

"הוא סירב, הוא רץ ברגל

"כאשר ספר התורה היה בשמאלו והשופר בימינו, עם רגליים מדדות."

הרב גורן התחמק מהמאבטחים שהוצבו עליו

ורץ לכותל, לתקוע בשופר.

לחיילים הנרגשים הוא אומר,

"זה היום שקיווינו לו,

"נגילה ונשמחה בו."

בשעה 11 לפני הצהריים מושל ירושלים, אנואר אל-חטיב,

חותם על כתב כניעה רשמי.

תוך כשעתיים גדודי הצנחנים משלימים את טיהור העיר

ומתייצבים בכל שערי העיר. אירוע היסטורי.

מאז מלחמת העצמאות, 19 שנים, ירושלים בירת ישראל הייתה חצויה,

ועכשיו "העיר חוברה לה יחדיו".

היטיב לתאר את ההתרגשות ציון כרסנטי,

אז צנחן צעיר שאתם מכירים בתור השמאלי מהתמונה האייקונית:

"לראות את המחזה הזה שהחיילים בוכים אחרי הקרבות האלה,

"אי אפשר לתאר את זה.

"דתי, חילוני, לא משנה, כולם מתרגשים, לא ייאמן."

בצה"ל חוגגים את הניצחון.

בשעה שתיים בצהריים מגיעים לעיר העתיקה

אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס, שר הביטחון משה דיין,

והרמטכ"ל יצחק רבין.

התמונה הנודעת של דיין נכנס בשערי העיר העתיקה הפכה למיתולוגיה.

דיין, כארכאולוג חובב, הבין את משמעות התיעוד בהיסטוריה.

הוא היה גם פוטוגני, וגם באופן פלאי

בזמן המלחמה היה לידו צלם.

רה"מ לוי אשכול, שהגיע רק כמה שעות מאוחר יותר לרחבת הכותל,

הרי היה זה שניווט את החלטת הממשלה לשחרור העיר

והיה ראוי ליותר הכרה.

הוא היה האדריכל שחימש את צה"ל והכין אותו למלחמה

והוא גם היה זה שניווט בהצלחה את היחסים הבין-לאומיים

ואת המחלוקות במטכ"ל, בממשלה.

וכולם גם זוכרים את הצנחנים

ושוכחים שהם אמנם היו הראשונים בשערי העיר,

אבל לשריונרים של החטיבה הירושלמית וחטיבת הראל

יש חלק לפחות שווה בשחרור ירושלים.

עם ישראל בארץ ובתפוצות מתרגש משחרור ירושלים.

בימים שאחרי שחרורה זה נראה כמו עלייה לרגל.

המונים הגיעו לראות את העיר העתיקה ולגעת בכותל.

ירושלים - עיר ייחודית. אדמתה ספוגה בהיסטוריה

ומיליארדים נושאים את עיניהם לבירת ישראל -

יהודים, מוסלמים ונוצרים.

מייחסים לדיין את האמירה על הר הבית:

"למה אני צריך את הוותיקן הזה?"

דיין מפקיד את האחריות המנהלית על הר הבית בידי הווקף המוסלמי.

נאסרת תפילת יהודים במקום, ואחרי המלחמה הרבנות הראשית מחליטה

ש"מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית

"עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו".

האיסור ההלכתי לא עצר את השמחה מהחזרה להר הבית

שריגשה את יהדות העולם כולו.

ממשלת אשכול ממהרת לחוקק חוק לשמירת המקומות הקדושים:

"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת

"ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות

"אל המקומות המקודשים להם

"או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות."

ב-1980 הכנסת אישרה

את חוק ירושלים,

חוק יסוד המבצר את מעמדה

של ירושלים כבירת ישראל.

בקרב מדינות העולם זה לא תפס ובירושלים אין אפילו שגרירות אחת.

ואל תשכח שיש גם את יום ירושלים שהוא ממש חג לאומי

ולבירה מגיע כבוד. איך אמר רבין?

"ירושלים היא לב לבו של העם היהודי ובירתה המאוחדת האחת והיחידה

"של מדינת ישראל."

ועם המילים המרגשות האלו

אנו מסיימים.

לא שכחנו את פתרון החידה,

מי הצלם שצילם

את התמונה המפורסמת

של הצנחנים בכותל? -הצלם האגדי

דוד רובינגר ז"ל,

חתן פרס ישראל שתיעד בתצלומיו

את ההיסטוריה של מדינת ישראל.

ואנחנו תמיד ביו-טיוב של החינוכית,

ותנו קפיצה לירושלים, קו מספר 1,

זה ישר לכותל. להתראות. -ביי, ביי.

תכתוב: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הבאה לשידור: שרון דולב

הפקת כתוביות: אולפני אלרום

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.