גלילאו עונה 8 פרק 35: עולמן הסודי של הסוכריות
היום ב"גלילאו", תוכנית מתוקה במיוחד.
נגיע עד הולנד כדי לבדוק
כמה סוכר צריך כדי לייצר
32,000 סוכריות.
זה הרבה.
נברר מה הקשר בין כדורגל ומלחמות
עם מומחה הספורט שלנו, חנן תומר.
ונבקר בבית שכל החפצים בו
נלקחו מפחי אשפה.
כן, זה לא מריח טוב...
העצבים שלי כבר לא עומדים בזה, בואו נתחיל.
שלום, וברוכים הבאים ל"גלילאו",
התוכנית הסקרנית ביותר בטלוויזיה.
אנחנו קוראים יותר, אנחנו יודעים יותר, ועדיין כיף איתנו במסיבות.
היום, מה גורם למנהל מערכות מידע מטקסס לזנק לפחי אשפה,
ומה הוא "סוד הנגיסה"? מעניין...
אבל נתחיל, כמו תמיד, בשאלה היומית שלנו.
אנחנו מזמינים אתכם לאמן טיפה את המוח,
כמובן להרשים את שאר האנשים שצופים בתוכנית לידכם.
מבין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה.
והשאלה היא, מוכנים?
צבעו של השלג הוא לבן,
אנחנו שואלים למה. חושבים שאתם יודעים?
שתפו שכל העולם ישמע. בהמשך התוכנית גם ניתן רמז.
אני מבקשת מכל רופאי השיניים בקהל לסובב את המבט.
הכתבה הבאה לא תהיה קלה לצפייה.
צוות "גלילאו" יצא לבקר
באחד המקומות הקסומים ביותר שאני יכולה לדמיין,
מפעל סוכריות.
אבל מתברר שאפילו לייצר סוכריות זה לא כל כך פשוט.
כי בשביל לקבל סוכרייה קטנה ומפצפצת צריך לחמם, למעוך,
לשנות, לסובב.
בעצם, למה אני מספרת לכם.
בואו תראו.
יש להן טעם פירות וטעם מנטה, ובניגוד לסוכריות מציצה
גם ניתן ללעוס אותן.
ולא רק זאת, כשנוגסים בהן, הן גם מתפצחות.
הן קשות מבחוץ ורכות מבפנים.
כיצד היצרן מצליח לקבל את המרקם הייחודי הזה?
ומדוע קולה בעצם "מתפוצצת" כשזורקים לתוכה סוכריית "מנטוס"?
כדי לברר זאת, אנו נוסעים לאחד ממפעלי הייצור בהולנד.
כאן בברדה ממוקם המפעל הגדול ביותר של החברה.
צוות הצילום של "גלילאו" הוא הראשון המורשה לצלם
את תהליך הייצור של סוכריות הלעיסה המיוחדות.
בכל יום עוזבים את המפעל 4 מיליון גלילים, שהם 56 מיליון סוכריות.
כמות מטורפת לגמרי.
בכל שנה מיוצרים כאן 32,400 טונות של סוכריות.
לצורך זה נדרשים חומרי גלם בכמויות אדירות
שמוזרמים לממגורות מדי יום.
בכל שבוע, המפעל כאן צורך 375 טונות של סוכר,
10 טונות של שומן קוקוס ו-280 טונות של גלוקוזה.
בחיפוש אחר ה"נגיסה המתפצחת"
אנו פוגשים את מנהל הייצור, קאס דה-וארד.
הוא מכיר את סוד הנגיסה.
במפעל מייצרים סוכריות מסוגים שונים
אך ייצור סוכריית הלעיסה הוא המסובך ביותר.
כאן הכול מתחיל, במטבח הסוכריות.
כל חומרי הגלם מוזנים לכאן דרך צינורות שונים.
סוכר, גלוקוזה, מעט שמן קוקוס וכמה חומרי טעם.
לאחר מכן הכול מתבשל יחדיו.
סוכר הוא המרכיב הבסיסי בסוכריות.
אך עבור סוכריות הלעיסה יש גם צורך בשומן,
שהופך אותן לרכות.
לסוכריית הלעיסה יש שתי שכבות: רכה מבפנים וקשה מבחוץ.
החומרים זהים, אך מדוע השכבה החיצונית קשה יותר?
הבצק נכנס למערבל, שם מוסיפים את חומרי הטעם והצבע.
לאחר מכן הבצק הזה הופך לשכבה החיצונית של המוצר.
לצורך קירורה,
המסה המתוקה חייבת לעבור 13 מטרים על גבי מסוע.
בו בזמן היא הופכת לצרה יותר ויותר, עד שנוצר ממנה מעין מוט.
במצבה החם, המסה עדיין גמישה.
השכבה הפנימית של הסוכרייה מיוצרת ממש במקביל.
הבצק נוצר מאותם מרכיבים, אך הוא רך יותר.
סוד הייצור חייב להסתתר במכונה הזאת.
כאן מתבצעת מתיחת הבצק, כדי לקבל מרקם שונה.
כדי שבמקום סוכרייה קשה תתקבל גרסה לעיסה של המוצר.
מותר לגעת בו?
המסה לא רק נמתחת אלא גם עוברת הקפאה מהירה.
זו הופכת אותה לא רק לרכה אלא גם לחלבית מבחינת המראה.
כעת יש לצרף יחדיו את שני המוטות של הבצק.
אלה מתקדמים על חגורות המסוע למכונה זו,
שיוצרת מהם את הסוכריות.
החלק הפנימי של המוצר נשאב למכונה הזאת.
השכבה החיצונית מגיעה מלמעלה, ובסופו של דבר
שתי המסות מתאחדות.
המכונה עוטפת את מוט הבצק של השכבה החיצונית סביב הצינור.
בעזרת שעוות דבורים המשמשת כחומר סיכה
מרבדים ממנו כמה שכבות זו על גבי זו.
כאן שואבים את המסה הפנימית הרכה לתוך המסה החיצונית הקשה.
עם זאת, עצם הפעולה נותרת בגדר סוד תעשייתי של החברה.
כעת המסה הקשה נמצאת בחוץ ואילו הרכה בפנים.
הגליל הענק מעוצב למעין מוט-סוכרייה שהולך ונעשה דק.
כשקוטרו מגיע לקוטר הסוכרייה,
מכונה זו חותכת אותו ויוצרת 9,900 סוכריות בדקה.
גודל הסוכריות נבדק מדי פעם.
זהו אחד השלבים המעטים המבוצעים ביד,
בעוד שכל היתר מבוצעים בצורה ממוכנת.
כל זה היה שונה בעבר.
ב-1932 משפחת ואן מלה בהולנד
ייצרה סוכריות מציצה במאפייה שלהם.
לא היה בכך דבר מיוחד, כי סוכריות ניתן היה לקנות בכל מקום.
אולם הם שמעו שבפולין מיוצר סוג חדש של סוכריות בטעם פירות.
תכונתן המיוחדת: הן היו רכות וניתנות ללעיסה.
זה היה חידוש עולמי.
בני המשפחה, מיכאל ופייר, נסעו חיש מהר לקרקוב.
שם קנו את המתכון,
והציגו את סוכריית הלעיסה החדשה לשוק ההולנדי.
אך פייר ואן מלה הוסיף לכך רעיון בסיסי:
הכנת סוכריית לעיסה בטעם מנטה
עם קליפה קשה ומתפצחת בחוץ ומסה רכה בפנים.
המתכון היום אומנם זהה לזה שבעבר,
אך למרות שהייצור כיום ממוכן, הוא עדיין מורכב יחסית.
אלה עדיין לא מוכנות.
זה רק הסוכרייה נחתכה ועוצבה.
כעת היא מתקררת.
לאחר מכן ניתן יהיה להתחיל בשלב הייצור הבא.
ואכן, אפקט ה"פיצוח'" עדיין חסר בה.
לכך אחראית מכונה זו.
בתוך תופים מסתובבים אלה מפוזרים על הסוכריות
מי סוכר ואבקת סוכר.
כך הסוכרייה זוכה למשטח חיצוני חלק ואחיד.
אנו עוטפים את הסוכרייה שראיתם קודם
ב-25 עד 30 שכבות דקות של סוכר.
זה מה שגורם לאפקט ה"פיצוח" האמיתי ולרכות הלעיסה.
תהליך זה לוקח בערך שעתיים.
די רועש כאן. -בהחלט.
המכונה גם מערבלת בכל פעם 1,000 קילוגרמים של סוכריות.
זה מה שגורם לרעש.
הרבה מאמצים מושקעים בזיגוג הקשה,
אך זה גם מה שהופך את הסוכרייה לידועה בכל רחבי העולם.
טריק פשוט עם תוצאות מרהיבות:
"מזרקת הקולה", מי לא מכיר אותה?
אם סוכריית לעיסה אחת כזו נופלת למשקה מוגז,
מיד נפלטת מהבקבוק מזרקה אדירה.
אך מדוע זה קורה?
כל המשקאות המוגזים מכילים פחמן דו-חמצני.
מולקולות גז אלה מצטברות על פני השטח החיצוני של הסוכרייה
ובתהליך הקרוי "התגרענות" הן הופכות בין רגע לבועות גז גדולות.
אלה מפתחות לחץ מטורף שגורם לקולה לפרוץ מהבקבוק בזרם אדיר.
הזיגוג המיוחד מצריך זמן וסבלנות.
לאחר מקלחת הסוכר ותהליך הייבוש,
הסוכריות מאוחסנות במשך יום וחצי בחדר הייבוש.
זו הבדיקה האחרונה. הגודל הנכון, המוצר הסופי.
והאם הסוכרייה סוף-סוף גם מתפצחת בפה?
המפעל בהולנד משווק לרחבי העולם 50 סוגים שונים של סוכריות.
ההולנדים עצמם קונים כ-20 אחוז מהתוצרת.
לדעתי, הטעמים הפופולאריים ביותר הם מנטה ותערובת הפירות.
אבל אנו, למשל, גם מייצרים קינמון לשוק האמריקאי,
רק עבור השוק הזה. אצלנו אף אחד לא אוהב את הטעם הזה.
בממוצע, כל הולנדי מחסל בשנה
שלושה גלילים וחצי של סוכריות "מנטוס'".
השנייה בדירוג היא אוסטרליה, עם 2 גלילים נקודה 2 לאדם.
בגרמניה הכמות לא רבה,
שם צורכים רק 1.3 גליל לאדם.
עם זאת, הסוכריות מתפצחות בדיוק באותו אופן בכל מקום בעולם.
הנה כבר נמצא איתנו חנן, מה העניינים?
היי, מה שלומך? -על מה נדבר היום?
היום אנחנו מדברים על ספורט ופוליטיקה.
ספורט ומלחמות, ספורט ולאומיות.
או-קיי... אז אנחנו נשוב אליך אחרי ההפסקה.
לפני כן אנחנו נפרגן לכם ברמז.
זוכרים את השאלה ששאלתי בתחילת התוכנית?
שאלתי...
ובכן, זה קשור לאופן שבו האור נשבר בתוך פתיתי השלג.
נכון?
תחשבו על זה.
הפסקה קצרה, כבר חוזרים.
היי, חנן. -היי, הילה, מה שלומך?
בסדר גמור. ספר לי על הקשר בין ספורט ופוליטיקה,
כי למיטב ידיעתי, מנסים לשמור את הפוליטיקה מחוץ לספורט, לא?
אז זהו, שלא.
ספורט ופוליטיקה
הולכים ביחד כבר שנים.
למעשה מאז שהספורט
התגלה כפופולארי.
כמוסד שיכול לרתום ולגרוף אהדה לפוליטיקאים,
בדרך קלה יחסית של לנצח משחק.
מה שלא הולך בקלפי, או באמצעות מלחמות או מבצעים צבאיים,
יכול להיות מאוד פשוט באמצעות משחק ספורטיבי אחד.
ושכאילו יש לזה אפילו יותר השפעה
על מצב הרוח הלאומי, על ה... -בדיוק.
וזה מה שפוליטיקאים הבינו, ממשלות הבינו את זה,
ובעצם מנסים להכניס את הפוליטיקה לספורט
כדי לגרוף אהדה. -כן. -ו...
תחשבי על זה, הרי אנחנו אוהדים קבוצת כדורגל, אותה קבוצה שנים.
יש כאלה שאומרים שיותר קל להחליף אישה מאשר להחליף
קבוצת כדורגל. -או-קיי... -על אחת כמה וכמה...
זו אמירה של ספורטאים. -כן, של גברים גם.
על אחת כמה וכמה, כשמדובר בנבחרת הלאומית.
ולכן כל ניסיון מצד מדינה תמיד נעשה לגייס את הקהל
באמצעות משחק ספורטיבי אחד.
אנחנו יכולים להיכנס לדוגמאות יותר קונקרטיות,
היה לנו ג'ודוקא, אורי ששון, שזכה במדליה באולימפיאדה האחרונה.
הוא התמודד נגד מתמודד מצרי.
בסיום הקרב הוא ניגש אליו והמצרי סירב ללחוץ את ידו.
שני הספורטאים זכו לאהדה עצומה ולחיבוק מהממשל שלהם
בגלל האקט שהוא אקט מנוגד.
בעוד אחד לוקח את ידו אחורה וזוכה לחיבוק בגלל שזה מייצג
איזו שהיא מדיניות, או פוליטית או של המשטר במצרים.
השני מושיט יד... -וזוכה גם לחיבוק ואהדה,
בגלל שזה משרת את הצדדים של הממשל הישראלי.
וזו דוגמה לאיך פוליטיקה משתלבת, ושני אירועים
שהם מנוגדים אחד לשני זוכים לאותה אהדה במדינה שלהם.
ולא סתם פוליטיקאים באמת רצים אחרי שחקנים,
עולים לפודיום איתם כשהם מקבלים מדליות.
אני לא יודעת על מי אתה מדבר.
נדחפים לתמונות שבהנפת גביע.
זו הדרך הקלה והפשוטה ביותר
לגייס פופולאריות ו... -שלא נדבר על הדרך הקלה במיוחד עבורם,
להשיג פודיום או מדליה, או... -נכון, נכון מאוד.
תראי, ספורטאים ומדינות, בואי נתייחס לזה ככה,
קודם כול מדינות, מדינות גם מוחות כנגד מדינות אחרות
באמצעות הספורט. -כן.
מסרבות לשלוח
ספורטאים להשתתף.
גביע דיוויס למשל, זכתה דרום אפריקה בזמנו,
כי אף אחד לא רצה לשחק נגדה בגלל מדיניות האפרטהייד.
ארצות הברית סירבה להשתתף באולימפיאדה במוסקבה,
ורוסיה סירבה להשתתף באולימפיאדה בארצות הברית.
יש ממש, אבל, מלחמה שפרצה בעקבות איזשהו אירוע ספורטיבי?
מלחמה, מלחמה ממש לא, אבל אירועים עקובים מדם
לא חסרים בהיסטוריה של הכדורגל,
ובכלל בהיסטוריה הכללית. -למה, אגב, זה בעיקר בכדורגל?
אני חושב שזה בעיקר בכדורגל, כי הכדורגל... -כדור נוצה
לא מביא לאותן השפעות. -כדורגל מביא...
קודם כול, כדורגל הוא הספורט הפופולארי בעולם. -כן.
והוא יוצר אהדה ברמות, כמו שאמרנו קודם,
אי אפשר להחליף קבוצות, אי אפשר להחליף...
וכשאתה נכנס לאולם, למגרש כדורגל,
אתה משיל מעליך את המעטה ה...
ואתה הופך להיות... -הוא מעמיס בירה.
מעמיס בירה ומעמיס עוד דברים, הזדהות מוחלטת עם הקבוצה שלך
ועם מה שהיא מייצגת.
כל קבוצה, גם בישראל,
יש קבוצות שמייצגות מגזרים שונים ואמונות שונות, דתות שונות.
ונורא קל... גם לאנשים נורמטיביים,
להוריד מעליהם את המעטה הממלכתי,
ולהיכנס למגרש ולהתנהג כאחרוני ה...
אוהדים. -חוליגנים.
ולעודד ולצעוק ולקלל, ולהוציא את מה שהם רוצים.
בכדורגל בגלל שהקהל גדול, הקהל עצום בעצם,
אף אחד לא רואה אותך, ואתה צועק ואתה מתחבר לכולם.
זה זרז מעולה להתפרצות, להתפרצויות אלימות.
ולא רק מצד האוהדים, הספורט מייצר מחאה גם מצד הספורטאים.
לפעמים כמחאה כנגד המדינה שלהם. -זהו, פוליטיקה פנימית.
אנחנו ראינו מה קרה בפוטבול בארצות הברית
בשנה האחרונה. -עם קולין קופרניק,
שהחליט שהוא כורע ברך
כדי למחות, בזמן ההמנון,
כדי למחות כנגד היחס לשחורים.
זה הולך עוד קודם, אפילו באולימפיאדת מקסיקו 68',
האירוע אולי הזכור באולימפיאדות, ש...
הרמת היד עם הכפפה של שני אתלטים אמריקאים
כנגד המדינה שלהם, כדי למחות על מצב השחורים.
השימוש בפוליטיקה ובספורט,
ספורט הוא הבמה הגדולה בעולם,
ואין מקום טוב יותר מזה כדי...
להציג עמדות פוליטיות
ומחאה, לגיטימית או לא, אבל מחאה.
הייתי מתחילה לחשוב על מחאה, אבל אני לא עושה ספורט, אז...
חבל. -נו, כן.
פה, אגב, יש איזשהו משהו?
זאת אומרת, חוץ ממה שאנחנו יודעים
מבית"ר שמקושרת יותר באמת ל... -תראי,
אם אנחנו מתייחסים אל ישראל בזירה הבין-לאומית. -כן.
אז תמיד הייתה מחאה כנגד ישראל.
ישראל סבלה קשות ממחאות נגדה,
בגלל שספורטאים מסרבים לשחק נגדה.
כן, אבל אני מדברת על ספורטאים, על מחאת ספורטאים
נגד מדיניות פנים או... -זה לא עובד ככה,
בארץ אנחנו... הביצה שלנו קטנה מדי. -כן.
תודה רבה, חנן. -תודה לך, הילה.
אנחנו ממשיכים עם מאט מאלון שחי חיים כפולים.
במהלך היום הוא גר בטקסס עם אשתו,
עובד כמאבטח מערכות מידע וחי בשלווה יחסית.
אבל בלילה, הו בלילה, מאט לובש כפפות,
לוקח מברגה חשמלית, פנס, ויוצא לבזוז פחי אשפה.
והוא עושה מזה כסף לא רע בכלל. בואו נראה.
מסענו לוקח אותנו לאוסטין, טקסס.
כמעט מיליון אנשים חיים כאן ויש כאן הרבה מכלי אשפה.
כאן חי צייד אוצרות מקצועי.
למותרות אין כאן זכר, והאיש שמקבל את פנינו
לא נראה כמו מישהו שנובר במכלי אשפה.
אני מאט מאלון, מה שלומכם?
נחמד שבאתם.
פנים הבית מרשים. קנוי או מתוך האשפה?
כמעט כל דבר כאן מגיע ממכלי אשפה.
ומה עם הטלוויזיה השטוחה, גם כן מהאשפה?
בעלים של בר סגר את העסק וזרק את הטלוויזיה לזבל.
עכשיו יש לי טלוויזיה.
חינם אין כסף.
עם זאת, מאט מוכר את רוב החפצים שהוא מוצא בזבל.
המיקרוסקופ כאן, מכשיר ממש מגניב,
היה בזבל של האוניברסיטה. והוא פועל.
אני רוצה למכור אותו ב-8,000 דולר.
עבור 5 דקות עבודה, זה רווח לא רע.
האם נבירה בתוך גרוטאות באמת יכולה להשתלם?
מאט לוקח אותנו למחסן שלו.
אני אראה לכם את כל אוצרותיי.
מאט בן 36 ועובד כמומחה לאבטחה של מערכות מידע.
במשך 5 השנים האחרונות, הוא תר באופן קבוע אחר אוצרות בזבל.
ואל תשאלו מה הוא לא מוצא שם.
המחסן של מאט מלא במכשירים אלקטרוניים.
מה שנראה כגרוטאות מביא כסף טוב.
אלה הם הלהיטים שלי, מטהרי האוויר.
אני יכול למכור את זה ב-250, את זה ב-350
ואת זה ב-600 דולרים.
עד כמה פשוט להרוויח כסף מפחי אשפה,
את זה מאט מבקש להראות לנו.
אנו מורשים ללוות אותו לאחד מסיוריו.
כמעט בכל סוף שבוע הוא יוצא ל"ציד".
אנו זקוקים רק לכמה כלי עבודה וכפפות,
כדי שלא אצטרך לגעת בכל דבר מגעיל.
כמו כן, מברגה חשמלית ופנס.
קדימה, לסיור הצלילה באשפה.
כמומחה אבטחה,
מאט מרוויח בעבודתו הרגילה 150,000 דולרים בשנה.
עם התחביב יוצא הדופן שלו,
הוא מכניס סכום הגון נוסף לקופה הביתית.
מאט מכיר את החברות והחנויות
עם מכולות האשפה האחוריות הטובות ביותר.
חנויות רבות נפטרות מהפסולת האלקטרונית שלהן
ללא הפרדה, וזורקות אותה יחד עם נייר ופלסטיק.
אני לא אקפוץ כעת פנימה, זה קרוב מדי לכביש.
במהלך היום, מאט בודק רק את המיקומים.
לאחר רדת החשיכה, הוא מתחיל לאגור את ממצאיו.
אנו צריכים להמתין ביחס למכולה הזו.
נראה שיש בה משהו טוב.
אך אצטרך לקפוץ פנימה כדי לדעת מה זה.
במהלך היום, זה לא הזמן הטוב ביותר לעניין.
אני קורא לזה "הצצה בחלונות ראווה".
אך האם מה שמאט עושה בכלל חוקי?
לכך נשוב מאוחר יותר.
אני בכל זאת חייב לצאת מהרכב.
למרות שבמהלך היום הוא בדרך כלל רק בודק ולוקח את החפצים בלילה,
הוא חורג היום ממנהגו ולוקח ארגז קרוב.
זאת מכיוון שהוא אינו האדם היחיד עם תחביב יוצא דופן זה.
יש הרבה ציידי אשפה בעיר.
פגשתי כמה מהם והם די ידידותיים.
אך כמעט כולם מתעניינים גם בזבל נחות, עבורי זה בזבוז זמן.
מאט מחפש זבל שמכניס כסף.
לפי נתוניו, הוא אף פעם אינו חוזר הביתה עם רווח שקטן מ-4 ספרות.
אם זה נכון, נראה אחר כך.
תיבות האוצרות שלו הן בעיקר חנויות שעומדות להיסגר.
כאן אין שום דבר.
אך מאט אינו מוותר.
חצי שעה לאחר מכן הוא חוזר לאותה מכולה.
מסתבר שהיה לו חוש נכון.
כעת הם זורקים את הדברים הטובים.
מקודם סתם הקדמנו.
היינו רוצים לדבר עם צוות החנות,
אך עד שהגענו למכולות הם כבר נעלמו.
ומאט מוצא את "הפרס הגדול".
אני לא מאמין. אלה הכלים של אלן, מדהים.
מטהרי אוויר פופולאריים מאוד בארצות הברית,
במיוחד במשרדים פתוחים.
אלה מטהרי אוויר חדשים לחלוטין. הם שווים 650 דולר ליחידה.
אני מוכר אותם כמו משוגע באינטרנט.
אני בטוח שבחנות לא הצליחו להיפטר מהם.
מטהרי האוויר עדיין שלמים ונראה שהם פועלים.
עם זאת, הסוחרים לעתים קרובות מרססים את הציוד בצבע
לפני שהם נפטרים ממנו.
הסיבה לכך, הם רוצים להקשות על מכירתם בידי ציידי הגרוטאות.
אך האם בכלל מותר למאט לקחת את המכשירים?
כן, כי בטקסס זה חוקי.
ב-1988, בית המשפט העליון החליט
שכל הפריטים הנוחתים בזבל הם פסולת.
בעצם השלכתם לזבל, הבעלים המקורי מאבד את בעלותו עליהם.
בגרמניה, לדוגמה, הדבר שונה, לקיחת דברים מהאשפה אסורה.
שם האשפה נשארת ברשות הבעלים עד שהפסולת מסולקת
על ידי חברה שמונתה לדבר.
אנחנו נמשיך לשמוע על מעלליו של מאט בתוכנית הבאה שלנו.
ועד אז למדו ממנו, לא כל דבר צריך לזרוק. אפשר לתקן, לשקם,
להחליף או לתת למישהו שצריך. אני נשמעת כמו אימא שלי.
טוב, אנחנו לפני סיום,
אבל לא ניפרד לפני שנענה על השאלה מתחילת התוכנית.
ובכן, השלג כידוע
מורכב ממים ואוויר.
לכאורה אלה שני חומרים שקופים
שרוב האור יכול לעבור דרכם.
אבל כשאור פוגש מים הוא נשבר
לאלומות שונות בכל הצבעים.
וכשאור פוגע בגבישי השלג
בעלי הצורה המורכבת, הוא נשבר
לאין-ספור כיוונים ומתערבל,
וכשמערבבים את כל
אלומות האור הצבעוניות ביחד
מקבלים את הצבע הלבן.
עד כאן "גלילאו להיום",
אם הפרידה קשה לכם מדי,
אז אל דאגה, תוכלו לצפות בנו שוב
בכל רגע שתרצו
בערוץ היוטיוב של החינוכית,
כך שאנחנו יכולים להיות יחדיו לנצח.
כן, לנצח.
ניפגש בתוכנית הבאה.
תכתוב: עופר בס
ייעוץ לשון לכתוביות: שלומית מימיס
הבאה לשידור: שרון דולב
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
