image

הדרך אל המשיח, פרק י”.ג - שמחו בה’

פרק י”.ג - שמחו בה’

ילדי האלוהים נקראים לייצג את המשיח ולהפגין את טובו וחסדו י של ה'. כשם שישוע גילה לנו את אופיו האמיתי של אבינו שבשמיים, כך עלינו לגלות את המשיח לעולם שאינו מכיר את אהבתו הרכה והחומלת. ישוע אמר: ״כמו ששלחת אותי אל העולם כן גם אני שלחתי אותם אל העולם.״ ״אני בהם ואתה בי״. למען ידע העולם כיי אתה שלחתני.״ (יוחנן י״ז 18, 23). שאול השליח אמר לתלמידי ישוע: ״רואים בבירור שאתם אגרת המשיח.״ ״וכל אדם מכיר אותה וקורא אותה.״ (השנייה אל הקורינתים ג' 3, 2). ישוע שולח איגרת לעולם באמצעות כל אחד ואחד מילדיו. אם אתם תלמידי המשיח, אתם האיגרת שישוע משגר לבני משפחותיכם, לכפר שלכם, ולרחוב בו אתם מתגוררים. ישוע השוכן בקרבכם משתוקק לדבר אל ליבם של אנשים שאינם מכירים אותו; ייתכן שהם מעולם לא קראו את כתבי הקודש, או לא שמעו את קולו הדובר אליהם מדפיהם; ייתכן שאינם רואים את אהבת האל במעשי ידיו. אבל אם אתם תלמידי המשיח, ואם אתם מייצגים נאמנה את ישוע, ייתכן שהם יבינו באמצעותכם דבר מה על טובו וחסדו של ה', ולפיכך ישתוקקו לאהוב אותו ולשרת אותו. הה 99.1 המשיחיים ניצבים בדרך לשמיים בתור נושאי האור. הם אמורים לשקף לעולם את האור הזורח עליהם מן המשיח. חייהם ואופיים אמורים לשקף את המשיח, ובאמצעותם, אנשים אחרים יקבלו תמונה נאמנה של המשיח ושירותו. הה 99.2 אם אנו מייצגים נאמנה את המשיח, נגרום לשירות המשיח להיראות קוסם ושובה לב כפי שהוא באמת. משיחיים שנשמתם עגומה ומדוכדכת, המרבים להתלונן ולהתרעם, מציגים בפני הזולת מצג שווא על אלוהים ועל החיים המשיחיים. הם נותנים לבני האדם את הרושם שאלוהים אינו חפץ שילדיו יהיו שמחים, ובדרך זו הם נותנים עדות שקר נגד אבינו שבשמיים. הה 100.1 השטן שמח כשהוא מצליח לעורר בליבם של חסידי ה' חוסר אמונה ודיכאון. הוא שש ומתענג לראות אותנו חדלים לבטוח בה', ומפקפקים ברצון וביכולת שלו לגאול אותנו. הוא שמח כאשר אנו חוששים שמא ה' יפגע בנו ביד השגחתו. מלאכתו של השטן היא להציג את ה' בתור אל נטול רחמים וחמלה. הוא מציג את האמת על אלוהים באופן מסולף. הוא ממלא את הדמיון ברעיונות שקריים בנוגע לאלוהים. ואילו אנו, במקום להגות באמת בכל הנוגע לאבינו שבשמיים, מתמקדים לעיתים קרובות מדי בתיאורים המסולפים של השטן, ומחללים את כבודו של ה' כשאיננו בוטחים בו וכשאנו מתלוננים נגדו. השטן פועל ללא הרף כדי שחיי האמונה ייראו קודרים. הוא חפץ שהם ייראו קשים ומייגעים בעיני בני האדם. וכאשר תלמיד המשיח מפגין בחייו את הרעיון המסולף הזה, הוא מצדד בכזביו של השטן באמצעות חוסר האמונה שלו. הה 100.2 אנשים רבים מתמקדים - בשעה שהם פוסעים על שביל החיים - בטעויות, בכישלונות ובאכזבות שלהם, ולכן ליבם גדוש צער וייאוש. כשביקרתי באירופה, כתבה לי אחות באמונה שהייתה שקועה בצער עמוק וביקשה מילות עידוד. בלילה לאחר שקראתי את מכתבה חלמתי שהתהלכתי בגן, ומישהו שדומה היה שהוא בעליו של הגן הנחה אותי בשביליו. קטפתי פרחים והתענגתי על ניחוחם. לפתע, אחות זו שצעדה לצידי הסבה את תשומת ליבי לקוצים דוחים למראה שחסמו את דרכה. היא התייפחה והתייסרה. היא לא צעדה בשביל בעקבות מורה הדרך, אלא בין קוצים ודרדרים. ״אבוי״, היא קוננה, ״לא חבל שהגן היפה הזה הושחת על ידי קוצים?״ מורה הדרך אמר לה: ״תניחי לקוצים. הם רק יפצעו אותך. תאספי את השושנים, את החבצלות ואת הציפורנים.״ הה 100.3 האם לא היו בחייכם נקודות אור כלשהן? האם לא חוויתם תקופות נפלאות שבהן לבכם פעם משמחה במענה לרוח קודשו של אלוהים? כשאתם בוחנים לאחור את פרקי חייכם, האם אינכם מוצאים בהם דפים נעימים? האם הבטחות ה', בדומה לפרחים ריחניים, אינן צומחות משני צידי השביל שעליו אתם פוסעים? האם לא תניחו ליופיין ולמתיקותן למלא את ליבכם בשמחה? הה 101.1 הקוצים והדרדרים רק יפצעו ויעציבו אתכם. אם תאספו אך ורק דברים כאלה ותציגו אותם בפני הזולת, האם, חוץ מלזלזל בחסדו וטובו של אלוהים, לא תמנעו למעשה מן האנשים סביבכם לפסוע בנתיב החיים? הה 101.2 אין זה בחוכמה לאסוף את זיכרונות העבר הלא נעימים, את העוולות ואת האכזבות, לשוחח עליהם ולקונן עליהם, עד שייאוש מוחלט ישתלט עלינו. נשמה מיואשת וגדושת אפילה מונעת מעצמה את אורו של אלוהים, ומטילה צל על דרכם של אנשים אחרים. הה 101.3 הודו לאלוהים על התמונות הבהירות שהציג לפנינו. הבה נקבץ את ההבטחות המבורכות שניתנו ביד אהבתו, כדי שנוכל להתבונן בהן ללא הרף. התבוננו בבן האלוהים העוזב את כס המלכות של אביו שבשמיים ועוטה על אלוהותו את אנושיותנו כדי לשחרר אותנו מכוחו של השטן; ראו את הניצחון שהמשיח נחל למעננו; שימו לב לשערי השמיים הנפתחים בפני האדם, לקודש הקודשים בהיכל ה' הנחשף לעיני האדם, שם נגלה כבוד האלוהים; ראו כיצד האנושות החוטאת נחלצת מתהום האבדון שאליו שקעה בעטיו של החטא, נישאת מעלה ומתחברת מחדש עם האלוהים האינסופי, ולאחר שעמדה במבחן האלוהי באמצעות אמונה בגואלנו, היא עוטה את צדקת המשיח ומרוממת לכס מלכותו. אלה הן התמונות שאלוהים חפץ שנהגה בהן. הה 101.4 כשאנו מפקפקים באהבת ה' וחדלים לבטוח בהבטחותיו, אנו מחללים את כבודו ומעציבים את רוח קודשו. כיצד תרגיש אם אם ילדיה יתלוננו עליה ללא הרף, כאילו אינה רוצה בטובתם, וזאת לאחר שהקדישה את חייה לטיפוחם וכדי להעניק להם נחמה? הרי אם הם יפקפקו באהבתה, זה ישבור את ליבה. כיצד ירגיש כל הורה אם ילדיו ינהגו כך כלפיו? כיצד יוכל אבינו שבשמיים להביט בנו כשאיננו בוטחים באהבתו, שהניעה אותו למסור את בנו יחידו כדי להעניק לנו חיים? שאול השליח כותב: ״הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל?״ (אל הרומים ח' 32). ואף על פי כן, אנשים רבים אומרים, אם לא בפיהם אז באמצעות מעשיהם: ״ה' לא יעד זאת למעני. הוא אולי אוהב אנשים אחרים, אבל אותי הוא לא אוהב.״ הה 101.5 כל הדברים הללו מזיקים לנשמתכם; שכן כל מילת ספק היוצאת מפיכם מזמינה את מדוחי השטן; היא מחזקת בכם את הנטייה להטיל ספק, מצערת את מלאכי השרת ומבריחה אותם מכם. כשהשטן מפתה אתכם, אל תוציאו משפתיכם מילת ספק או רוע. אם בחרתם לפתוח את הדלת להצעותיו, מוחכם יתמלא חוסר אמון ומחשבות מרדניות. אם תדברו על רגשותיכם, כל מילת ספק שתצא מפיכם לא רק תשפיע עליכם, אלא אף תזרע זרע שיצמח ויישא פרי באושים בחיי הזולת, וייתכן מאוד שהתהליך יהיה בלתי הפיך, עד שלא ניתן יהיה לבטל את השפעתו. אתם אולי תצליחו לעמוד בפיתוי ולהיחלץ ממלכודת השטן, אבל אנשים שהושפעו מכם עלולים לדבוק בחוסר האמונה שלכם, ולפיכך לא יצליחו להימלט מן השטן. לכן, חשוב מאוד שנדבר אך ורק את הדברים המעניקים חוסן רוחני וחיים רוחניים. הה 102.1 מלאכי ה' מטים אוזן כדי לשמוע את מה שאתם מוסרים לעולם על אביכם שבשמיים. לכן, תמיד תהא שיחתכם רוויה במשיח, שחי כדי להפגיע בעבורכם לפני אביו שבשמיים. כשאתם נוטלים את ידו של ידיד, הללו את ה' בפיכם ומעומק ליבכם. הדבר יסב את תשומת ליבו של ידידכם לישוע. הה 102.2 כולנו חווים קשיים וניסיונות. קשה לשאת צער, וקשה לעמוד בניסיון. אל תשפכו את ליבכם לפני בני האדם, אל תספרו להם על צרותיכם, אלא הביאו הכול אל אלוהים בתפילה. בכוחכם לעשות רבות כדי להאיר ולשפר את חיי הזולת, ולחזק את ידם במילות תקווה ועידוד. הה 102.3 פעמים רבות קורה שנשמה אמיצה הנתונה בלחץ כבד תחת יד הפיתוי, עומדת כמעט להיכנע במלחמה המתחוללת בין ה״אני״ לכוחות הרוע. אל תרפו את ידיה של נשמה כזו הנתונה במאבק עז. עודדו אותה בעזרת מילים אמיצות חדורות תקווה, שידרבנו אותה להמשיך בדרכה. בדרך זו אורו של המשיח יזרח מכם. ״איש מאתנו אינו חי את חייו לשם עצמו.״ (אל הרומים י״ד 7). באמצעות ההשפעה הלא מודעת שלנו, אנשים אחרים יוכלו להתעודד ולהתחזק, ומצד שני, להתייאש ולדחות את המשיח ואת האמת. הה 103.1 אנשים רבים מחזיקים בדעה שגויה על חייו ואופיו של המשיח. הם סבורים כי אין בישוע ולו טיפת חמימות או עליזות; שהוא קשוח, קפדן, נוקשה ועגום. במקרים רבים, החוויה הדתית שלהם עוצבה בידי רעיונות קודרים אלה. הה 103.2 לעיתים קרובות אומרים על ישוע שהוא בכה, אבל אף פעם לא חייך. מושיענו היה אומנם ״איש מכאובות״ למוד סבל, שידע צער וכאב, שכן פתח את ליבו וספג את כל צרותיהם ויגונם של בני האדם, אבל למרות שחייו היו חיי התכחשות עצמית גדושי כאב ודאגה לזולת, רוחו לא דוכאה. ארשת פניו לא לבשה צער או התמרמרות, אלא הביעה תמיד שלווה ושלום. ליבו היה כמעיין המתגבר שמתוכו נבעו חיים, ובכל אשר פנה, הפיץ מנוחה ושלווה, שמחה וששון. הה 103.3 מושיענו עשה כל דבר בעוצמה, ברצינות ובכובד ראש, אבל לעולם לא היה עגמומי, זועף או מר נפש. חייהם של תלמידי המשיח ההולכים בעקבותיו יהיו גדושי תכלית רצינית; תהיה להם תחושת מחויבות עמוקה. קלות ראשם תדוכא, לא תהיה בקרבם שמחה רועשת, לא יישמעו מפיהם בדיחות גסות, שכן האמונה בישוע מעניקה למאמין שלווה כמי נהר. היא אינה מכבה את אור השמחה הזורח בליבו; היא אינה מדכאת את העליזות; היא אינה מקדירה פנים שמחות ומחייכות. המשיח בא לעולם לא כדי לקבל שירות, אלא כדי לשרת; כאשר אהבתו תמשול בליבנו, אנו נלך בעקבות המופת שלו. הה 103.4 אם נשים בראש מעיינינו את העוולות והאכזריות של הזולת כלפינו, נגלה שאי אפשר לאהוב את הזולת כפי שהמשיח אוהב אותנו. אבל אם נמקד את מחשבותינו באהבתו הנפלאה וברחמיו הרבים של המשיח אלינו, אותה רוח תנבע מקרבנו אל הזולת. אנו נאהב ונכבד איש את רעהו חרף המגרעות והפגמים של הזולת, שאיננו יכולים שלא להבחין בהם. אנו נטפח ענווה, נחדל להסתמך על עצמנו וננהג בעדינות מלאת אורך רוח כלפי משגי הזולת. הדבר יצמית בנו כל אנוכיות שמצרה את רגלנו, ויהפוך אותנו רחבי לב ונדיבים. הה 104.1 מחבר מזמורי התהילים אומר: “בטח ביהוה, ועשה טוב; שכן ארץ, ורעה אמונה.״ (תהילים ל״ז 3). ״ביטחו בה'״. כל יום מביא עימו את צרותיו, דאגותיו וקשייו; בשעת מפגש עם חברים, אנו מוכנים ומזומנים לספר להם על הקשיים, הצרות והמבחנים שלנו. אנו מדברים על דאגות רבות שלא לצורך, מספרים על פחדים רבים הטורדים את שלוותנו ועל חרדה עמוקה כל כך, עד שאפשר יהיה לחשוב שאין לנו מושיע אוהב ורחמן המוכן לשמוע את כל בקשותינו ולהיות לנו לעזר בשעת צרה. הה 104.2 ישנם אנשים החיים בפחד תמידי ודואגים תמיד שלא לצורך. כל יום ויום הם מוקפים במחוות אהבתו של אלוהים; כל יום ויום הם נהנים משפע חסדי יד ההשגחה; אבל הם מתעלמים מן הברכות המורעפות עליהם. מוחם הוגה ללא הרף באי נעימות כלשהי שהם חוששים שתבוא עליהם; ייתכן שהם באמת מתמודדים עם קושי כלשהו, אך חרף היותו פעוט, הוא מעוור את עיניהם מלראות את שפע הברכות שהם נחלו, הדורשות את הכרת התודה שלהם. וכך, במקום שהקשיים שהם מתמודדים איתם ידחפו אותם לפנות לאלוהים, מקור העזרה היחיד שלהם, הם דווקא מנתקים אותם ממנו, שכן הם אך ורק מעוררים בליבם אי שקט ותרעומת. הה 104.3 האם ישנה הצדקה לחוסר אמונה כזה מצידנו? מדוע שנהיה חסרי הכרת תודה וחסרי אמון? ישוע הוא ידידנו; כל השמיים כולם מתעניינים ברווחתנו ובאושרנו. אסור שנניח לקשיים ולדאגות היומיום להדאיג את ליבנו ולאפוף את ראשנו בעננה. אם נניח להם לטרוד את שלוותנו, תמיד יהיה משהו שירגיז אותנו או יציק לנו. אסור שנשקע בדאגה שרק תשחק אותנו ותייגע אותנו, אך לא תסייע לנו בהתמודדות עם מבחנים. הה 104.4 ייתכן שנקלעתם לקשיים כספיים; הסיכויים שלכם להיחלץ מהם הולכים וקטנים מרגע לרגע, ואתם עלולים לסבול מאובדן רציני. אבל אל ייאוש; שימו יהבכם על ה', והישארו שלווים ושמחים. התפללו לקבל חוכמה כדי שתוכלו לנהל את ענייניכם בזהירות ובתבונה, ובכך תמנעו אובדן ואסון. עשו כמיטב יכולתכם כדי להפיק את התוצאות הטובות ביותר. ישוע הבטיח את עזרתו, אך לא במנותק ממאמצינו. לאחר שהסתמכתם על עוזרנו השמיימי, ועשיתם כמיטב יכולתכם, קבלו בשמחה את פרי מאמציכם ותפילותיכם. הה 105.1 אלוהים אינו חפץ שחסידיו יוכרעו תחת משא דאגותיהם. אך הוא אינו מוליך אותנו שולל. הוא אינו אומר לנו: ״אל תפחדו, אין סכנות בדרך.״ הוא יודע שקיימים סכנות ומבחנים, והוא מסביר לנו בפשטות מה עלינו לעשות. הוא אינו מציע לקחת את חסידיו מעולם החטא והרשע, אבל הוא מצביע בפניהם על מקלט שלא יכזיב אותם לעולם. תפילתו של המושיע למען תלמידיו הייתה: ״אינני מבקש שתקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרע.״ הוא מכריז: ״בעולם - צרה לכם, אך התעודדו: אני ניצחתי את העולם.״ (יוחנן י״ז 15; ט״ז 33). הה 105.2 בדרשה על ההר, ישוע לימד את תלמידיו לקחים יקרים בנוגע לצורך לבטוח באלוהים. לקחים אלה נועדו לעודד את ילדי האל בכל הדורות; לאחר שעברו מדור לדור, הם הגיעו אלינו רוויי הוראה ונחמה. המושיע ביקש מתלמידיו להתבונן בציפורים שמרננות בסלסולי ההלל שלהן, חופשיות מדאגות, שכן ברואים אלה ״אינם זורעים ואינם קוצרים,״ אבל אבינו הכביר שבשמיים זן ומכלכל אותם ומעניק להם את כל צורכיהם. ואז הוא אמר לתלמידיו: ״הלא אתם חשובים יותר מהם!״ (מתי ו' 26). המפרנס השמימי הכביר שלנו פותח את ידו, זן ומשביע את כל בני האדם, בעלי החיים ויתר ברואיו. תשומת ליבו ודאגתו אינן פוסחות על עופות השמיים. הללו נדרשים לאסוף את גרגירי הדגן שהוא פיזר למענם, להכין את החומרים הנחוצים לבניית קניהם הזעירים ולהאכיל את צאצאיהם. בשעה שהם עוסקים במלאכתם, הם מזמרים ומהללים את ה', שכן, ״אביכם שבשמים מכלכל אותם. הלא אתם חשובים יותר מהם.׳׳ האם ערככם בתור עובדי ה' התבוניים והרוחניים אינו רב יותר מאשר עופות השמיים?! האם אבינו שבשמיים, המקיים את החיים, אשר ברא אותנו בצלם דמותו השמימית, לא יספק לנו את צרכינו אם רק נבטח בו?! הה 105.3 המשיח ביקש מתלמידיו להתבונן בפרחי השדה הגדלים בשפע, זוהרים ביופי הפשוט שאבינו שבשמיים העניק להם, ביטוי לאהבתו את האדם. הוא אמר להם: ״התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים.״ היופי והפשטות של הפרחים הללו עולים בהרבה על הדר המלכות של שלמה. הבגדים היפים וההדורים ביותר שיוצרו בידי אמן ברוך כישרונות, לא ישתוו לחן הטבעי וליופי הזוהר של פרחי הבריאה. ישוע הכריז בפני תלמידיו: ״ואם ככה מלביש אלוהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר יושלך לתוך התנור, על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה!״ (מתי ו' 28, 30). אם אלוהים, האמן השמימי, מעניק לפרחים הצנועים, הקמלים תוך יום אחד, את שלל צבעיהם העדינים והמגוונים, האם לא ידאג ביד רחבה יותר לברואיו שנבראו בצלמו?! לקח זה של המשיח יוצא חוצץ נגד מחשבות של חרדה, מבוכה וספק השורים בלב חסר אמונה. הה 106.1 ה' חפץ שכל בניו ובנותיו יהיו מאושרים, שלווים וצייתנים. ישוע מכריז: ״שלום אני משאיר לכם, את שלומי אני נותן לכם; לא כדרך שהעולם נותן אני נותן לכם. אל נא יחת לבבכם ואל יירא.״ ״את הדברים האלה דיברתי אליכם כדי ששמחתי תהיה בקרבכם ושמחתכם תהיה שלמה.״ (יוחנן י״ד 27; ט״ו 11). הה 106.2 כשאנו מחפשים אחר אושר מתוך מניעים אנוכיים, מחוץ לנתיב החובות שהוטלו עלינו, האושר שנמצא יהיה זמני, הפכפך וארעי; הוא בא וחולף, והנשמה נותרת עם תחושת בדידות וצער. אבל בשירות ה' מזומנים לנו שמחה וסיפוק. המשיחי אינו נותר עזוב לנפשו להתהלך בדרכים מפוקפקות, ולהתמודד לבד עם חרטות ואכזבות שווא. אם איננו נהנים מתענוגות העולם הזה, אנו יכולים להיות שמחים ועליזים לקראת העולם הבא. הה 106.3 אבל אפילו בעולם הזה, המשיחיים יכולים לשמוח ולהתענג על התחברות עם המשיח; הם יכולים ליהנות מאור אהבתו, ולזכות בנחמה תמידית בנוכחותו. כל צעד בחיים עשוי לקרב אותנו יותר ויותר לישוע, להעניק לנו חוויה עמוקה יותר של אהבתו ולקרב אותנו בצעד נוסף למעוננו השלו, המבורך, שבמלכות השמיים. לכן, חשוב שלא נוותר על האמון והביטחון שלנו, אלא נדבק באמונה שלנו, אמונה איתנה יותר מאי פעם. ״עד הנה עזרנו יהוה,״ (שמואל א', ז' 12) והוא יעזור לנו גם בעתיד עד אחרית הימים. הבה נתבונן באבני הדרך הכבירות, זכר למעשיו של ה', אשר ביקש לנחם אותנו ולהושיע אותנו מידו של המשחית. הבה נשמור בזיכרוננו את כל החסדים הענוגים והחומלים שעשה עימנו - את הדמעות שניגב מפנינו, את המכאובים שהקל מעלינו, את החרדות שהסיר מליבנו, את הפחדים שהפיג, את המחסורים שסיפק, את הברכות שהרעיף עלינו - ובכך אזר אותנו בכוח לקראת כל מה שצפוי לנו בשארית מסענו אל מלכות השמיים. הה 107.1 איננו יכולים אלא להביט קדימה אל הקשיים החדשים במאבק הבא, אבל אנו יכולים לבחון את העבר, להביט אל העתיד ולומר: ״עד הנה עזרנו יהוה.״ (שמואל א', ז' 12) “וכימיך, דבאך .״ (דברים ל״ג 25). המבחן שיבוא עלינו לא יהיה קשה מדי מכוחנו, מהכוח שיינתן לנו כדי שנוכל לעמוד בו. לכן, הבה נמשיך במלאכתנו בכל אשר נפנה, ונאמין שה' יאזור אותנו במידת הכוח ההולמת את הקשיים או המבחנים שיבואו עלינו. הה 107.2 עוד מעט קט ושערי השמיים יפתחו לרווחה לקראת ילדי האלוהים, ומשפתיו של מלך הכבוד תורעף ברכה שתצלצל באוזניהם כמו המוזיקה העשירה ביותר: ״'בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז הוסד תבל. '״ (מתי כ״ה 34). הה 107.3 או אז הנושעים יתקבלו בברכה במעון השמימי שישוע הכין למענם. שם הם לא ישכנו בחברתם של חלאת האנושות: נוכלים, נואפים, טמאים וכופרים, אלא יתחברו עם אנשים שניצחו את השטן ופיתחו אופי כליל שלמות באמצעות חסד ה'. יצר הרע שלהם, וכן כל מגרעת וכל פגם שהציקו להם בעולם הזה, הוסרו בידי דם כפרתו של המשיח, ועכשיו, הודו וזוהר כבודו של המושיע, הזוהר יותר מזוהרה של החמה, יורעפו עליהם. היופי הפנימי של המשיח, אופיו כליל השלמות, יזרח מהם באור גדול יותר מאורם של הדר ופאר ארציים. הם יעמדו מושלמים, ללא כל מום או פגם, לפני כס המלכות הנשגב והצחור, ויחלקו את הכבוד, את המעמד ואת הזכויות השמורים למלאכים. הה 107.4 לאור נחלה מפוארת כל כך המזומנת לאדם, “מה יתן אדם כתמורה בעד נפשו?” (מתי ט״ז 26). הוא אולי עני, אבל הוא בעל עושר וכבוד שהעולם אינו מסוגל להעניק ולחלוק לו. הנשמה שנושעה וטוהרה מן החטא, שכוחות הנפש הנשגבים שלה הוקדשו לשירות ה', היא בעלת ערך שאין כמוהו. ובשמיים מתעוררת שמחה בקרב השכינה והמלאכים הקדושים על נשמה אחת שנגאלה, המובעת בשירי ניצחון לכבוד אלוהים. הה 108.1 בשנות השישים של המאה העשרים כתב זמר מחאה אמריקאי צעיר בשם בוב דילן ״בכמה דרכים על האדם לעבור לפני שייחשב לאדם? ...התשובה ידידי, נידפת ברוח״. כרך קטן זה יוצא נחרצות כנגד פילוסופיית חוסר התקווה והייאוש באמירה ידועה זו ומציע לחלופין, פרק אחר פרק, תשובה שאינה נידפת ברוח אלא ניצבת כסלע איתן. בשפה קולחת ובהירה מעניקה הסופרת הסבר מקיף ויסודי לבעיית הרוע, הסבל והמוות בעולמנו, ואף חושפת בפני הקורא את תכנית הגאולה האלוהית -השגת פתרון מושלם לכל הרעות הללו - המשיח. הה 110.1 ״האמנם נתעלם מחסד ה'? מה עוד יוכל ה' לעשות למעננו? הבה נחדש את הקשר עם אלוהינו האוהב אותנו באהבה כבירה ומדהימה״ (מתוך הספר, פרק ב' עמ' 17) הה 110.2



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language learning online @ LingQ

פרק י”.ג - שמחו בה’

ילדי האלוהים נקראים לייצג את המשיח ולהפגין את טובו וחסדו י של ה'. כשם שישוע גילה לנו את אופיו האמיתי של אבינו שבשמיים, כך עלינו לגלות את המשיח לעולם שאינו מכיר את אהבתו הרכה והחומלת. ישוע אמר: ״כמו ששלחת אותי אל העולם כן גם אני שלחתי אותם אל העולם.״ ״אני בהם ואתה בי״. למען ידע העולם כיי אתה שלחתני.״ (יוחנן י״ז 18, 23). שאול השליח אמר לתלמידי ישוע: ״רואים בבירור שאתם אגרת המשיח.״ ״וכל אדם מכיר אותה וקורא אותה.״ (השנייה אל הקורינתים ג' 3, 2). ישוע שולח איגרת לעולם באמצעות כל אחד ואחד מילדיו. אם אתם תלמידי המשיח, אתם האיגרת שישוע משגר לבני משפחותיכם, לכפר שלכם, ולרחוב בו אתם מתגוררים. ישוע השוכן בקרבכם משתוקק לדבר אל ליבם של אנשים שאינם מכירים אותו; ייתכן שהם מעולם לא קראו את כתבי הקודש, או לא שמעו את קולו הדובר אליהם מדפיהם; ייתכן שאינם רואים את אהבת האל במעשי ידיו. אבל אם אתם תלמידי המשיח, ואם אתם מייצגים נאמנה את ישוע, ייתכן שהם יבינו באמצעותכם דבר מה על טובו וחסדו של ה', ולפיכך ישתוקקו לאהוב אותו ולשרת אותו. הה 99.1 המשיחיים ניצבים בדרך לשמיים בתור נושאי האור. הם אמורים לשקף לעולם את האור הזורח עליהם מן המשיח. חייהם ואופיים אמורים לשקף את המשיח, ובאמצעותם, אנשים אחרים יקבלו תמונה נאמנה של המשיח ושירותו. הה 99.2 אם אנו מייצגים נאמנה את המשיח, נגרום לשירות המשיח להיראות קוסם ושובה לב כפי שהוא באמת. משיחיים שנשמתם עגומה ומדוכדכת, המרבים להתלונן ולהתרעם, מציגים בפני הזולת מצג שווא על אלוהים ועל החיים המשיחיים. הם נותנים לבני האדם את הרושם שאלוהים אינו חפץ שילדיו יהיו שמחים, ובדרך זו הם נותנים עדות שקר נגד אבינו שבשמיים. הה 100.1 השטן שמח כשהוא מצליח לעורר בליבם של חסידי ה' חוסר אמונה ודיכאון. הוא שש ומתענג לראות אותנו חדלים לבטוח בה', ומפקפקים ברצון וביכולת שלו לגאול אותנו. הוא שמח כאשר אנו חוששים שמא ה' יפגע בנו ביד השגחתו. מלאכתו של השטן היא להציג את ה' בתור אל נטול רחמים וחמלה. הוא מציג את האמת על אלוהים באופן מסולף. הוא ממלא את הדמיון ברעיונות שקריים בנוגע לאלוהים. ואילו אנו, במקום להגות באמת בכל הנוגע לאבינו שבשמיים, מתמקדים לעיתים קרובות מדי בתיאורים המסולפים של השטן, ומחללים את כבודו של ה' כשאיננו בוטחים בו וכשאנו מתלוננים נגדו. השטן פועל ללא הרף כדי שחיי האמונה ייראו קודרים. הוא חפץ שהם ייראו קשים ומייגעים בעיני בני האדם. וכאשר תלמיד המשיח מפגין בחייו את הרעיון המסולף הזה, הוא מצדד בכזביו של השטן באמצעות חוסר האמונה שלו. הה 100.2 אנשים רבים מתמקדים - בשעה שהם פוסעים על שביל החיים - בטעויות, בכישלונות ובאכזבות שלהם, ולכן ליבם גדוש צער וייאוש. כשביקרתי באירופה, כתבה לי אחות באמונה שהייתה שקועה בצער עמוק וביקשה מילות עידוד. בלילה לאחר שקראתי את מכתבה חלמתי שהתהלכתי בגן, ומישהו שדומה היה שהוא בעליו של הגן הנחה אותי בשביליו. קטפתי פרחים והתענגתי על ניחוחם. לפתע, אחות זו שצעדה לצידי הסבה את תשומת ליבי לקוצים דוחים למראה שחסמו את דרכה. היא התייפחה והתייסרה. היא לא צעדה בשביל בעקבות מורה הדרך, אלא בין קוצים ודרדרים. ״אבוי״, היא קוננה, ״לא חבל שהגן היפה הזה הושחת על ידי קוצים?״ מורה הדרך אמר לה: ״תניחי לקוצים. הם רק יפצעו אותך. תאספי את השושנים, את החבצלות ואת הציפורנים.״ הה 100.3 האם לא היו בחייכם נקודות אור כלשהן? האם לא חוויתם תקופות נפלאות שבהן לבכם פעם משמחה במענה לרוח קודשו של אלוהים? כשאתם בוחנים לאחור את פרקי חייכם, האם אינכם מוצאים בהם דפים נעימים? האם הבטחות ה', בדומה לפרחים ריחניים, אינן צומחות משני צידי השביל שעליו אתם פוסעים? האם לא תניחו ליופיין ולמתיקותן למלא את ליבכם בשמחה? הה 101.1 הקוצים והדרדרים רק יפצעו ויעציבו אתכם. אם תאספו אך ורק דברים כאלה ותציגו אותם בפני הזולת, האם, חוץ מלזלזל בחסדו וטובו של אלוהים, לא תמנעו למעשה מן האנשים סביבכם לפסוע בנתיב החיים? הה 101.2 אין זה בחוכמה לאסוף את זיכרונות העבר הלא נעימים, את העוולות ואת האכזבות, לשוחח עליהם ולקונן עליהם, עד שייאוש מוחלט ישתלט עלינו. נשמה מיואשת וגדושת אפילה מונעת מעצמה את אורו של אלוהים, ומטילה צל על דרכם של אנשים אחרים. הה 101.3 הודו לאלוהים על התמונות הבהירות שהציג לפנינו. הבה נקבץ את ההבטחות המבורכות שניתנו ביד אהבתו, כדי שנוכל להתבונן בהן ללא הרף. התבוננו בבן האלוהים העוזב את כס המלכות של אביו שבשמיים ועוטה על אלוהותו את אנושיותנו כדי לשחרר אותנו מכוחו של השטן; ראו את הניצחון שהמשיח נחל למעננו; שימו לב לשערי השמיים הנפתחים בפני האדם, לקודש הקודשים בהיכל ה' הנחשף לעיני האדם, שם נגלה כבוד האלוהים; ראו כיצד האנושות החוטאת נחלצת מתהום האבדון שאליו שקעה בעטיו של החטא, נישאת מעלה ומתחברת מחדש עם האלוהים האינסופי, ולאחר שעמדה במבחן האלוהי באמצעות אמונה בגואלנו, היא עוטה את צדקת המשיח ומרוממת לכס מלכותו. אלה הן התמונות שאלוהים חפץ שנהגה בהן. הה 101.4 כשאנו מפקפקים באהבת ה' וחדלים לבטוח בהבטחותיו, אנו מחללים את כבודו ומעציבים את רוח קודשו. כיצד תרגיש אם אם ילדיה יתלוננו עליה ללא הרף, כאילו אינה רוצה בטובתם, וזאת לאחר שהקדישה את חייה לטיפוחם וכדי להעניק להם נחמה? הרי אם הם יפקפקו באהבתה, זה ישבור את ליבה. כיצד ירגיש כל הורה אם ילדיו ינהגו כך כלפיו? כיצד יוכל אבינו שבשמיים להביט בנו כשאיננו בוטחים באהבתו, שהניעה אותו למסור את בנו יחידו כדי להעניק לנו חיים? שאול השליח כותב: ״הוא אשר לא חשך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו איתו את הכל?״ (אל הרומים ח' 32). ואף על פי כן, אנשים רבים אומרים, אם לא בפיהם אז באמצעות מעשיהם: ״ה' לא יעד זאת למעני. הוא אולי אוהב אנשים אחרים, אבל אותי הוא לא אוהב.״ הה 101.5 כל הדברים הללו מזיקים לנשמתכם; שכן כל מילת ספק היוצאת מפיכם מזמינה את מדוחי השטן; היא מחזקת בכם את הנטייה להטיל ספק, מצערת את מלאכי השרת ומבריחה אותם מכם. כשהשטן מפתה אתכם, אל תוציאו משפתיכם מילת ספק או רוע. אם בחרתם לפתוח את הדלת להצעותיו, מוחכם יתמלא חוסר אמון ומחשבות מרדניות. אם תדברו על רגשותיכם, כל מילת ספק שתצא מפיכם לא רק תשפיע עליכם, אלא אף תזרע זרע שיצמח ויישא פרי באושים בחיי הזולת, וייתכן מאוד שהתהליך יהיה בלתי הפיך, עד שלא ניתן יהיה לבטל את השפעתו. אתם אולי תצליחו לעמוד בפיתוי ולהיחלץ ממלכודת השטן, אבל אנשים שהושפעו מכם עלולים לדבוק בחוסר האמונה שלכם, ולפיכך לא יצליחו להימלט מן השטן. לכן, חשוב מאוד שנדבר אך ורק את הדברים המעניקים חוסן רוחני וחיים רוחניים. הה 102.1 מלאכי ה' מטים אוזן כדי לשמוע את מה שאתם מוסרים לעולם על אביכם שבשמיים. לכן, תמיד תהא שיחתכם רוויה במשיח, שחי כדי להפגיע בעבורכם לפני אביו שבשמיים. כשאתם נוטלים את ידו של ידיד, הללו את ה' בפיכם ומעומק ליבכם. הדבר יסב את תשומת ליבו של ידידכם לישוע. הה 102.2 כולנו חווים קשיים וניסיונות. קשה לשאת צער, וקשה לעמוד בניסיון. אל תשפכו את ליבכם לפני בני האדם, אל תספרו להם על צרותיכם, אלא הביאו הכול אל אלוהים בתפילה. בכוחכם לעשות רבות כדי להאיר ולשפר את חיי הזולת, ולחזק את ידם במילות תקווה ועידוד. הה 102.3 פעמים רבות קורה שנשמה אמיצה הנתונה בלחץ כבד תחת יד הפיתוי, עומדת כמעט להיכנע במלחמה המתחוללת בין ה״אני״ לכוחות הרוע. אל תרפו את ידיה של נשמה כזו הנתונה במאבק עז. עודדו אותה בעזרת מילים אמיצות חדורות תקווה, שידרבנו אותה להמשיך בדרכה. בדרך זו אורו של המשיח יזרח מכם. ״איש מאתנו אינו חי את חייו לשם עצמו.״ (אל הרומים י״ד 7). באמצעות ההשפעה הלא מודעת שלנו, אנשים אחרים יוכלו להתעודד ולהתחזק, ומצד שני, להתייאש ולדחות את המשיח ואת האמת. הה 103.1 אנשים רבים מחזיקים בדעה שגויה על חייו ואופיו של המשיח. הם סבורים כי אין בישוע ולו טיפת חמימות או עליזות; שהוא קשוח, קפדן, נוקשה ועגום. במקרים רבים, החוויה הדתית שלהם עוצבה בידי רעיונות קודרים אלה. הה 103.2 לעיתים קרובות אומרים על ישוע שהוא בכה, אבל אף פעם לא חייך. מושיענו היה אומנם ״איש מכאובות״ למוד סבל, שידע צער וכאב, שכן פתח את ליבו וספג את כל צרותיהם ויגונם של בני האדם, אבל למרות שחייו היו חיי התכחשות עצמית גדושי כאב ודאגה לזולת, רוחו לא דוכאה. ארשת פניו לא לבשה צער או התמרמרות, אלא הביעה תמיד שלווה ושלום. ליבו היה כמעיין המתגבר שמתוכו נבעו חיים, ובכל אשר פנה, הפיץ מנוחה ושלווה, שמחה וששון. הה 103.3 מושיענו עשה כל דבר בעוצמה, ברצינות ובכובד ראש, אבל לעולם לא היה עגמומי, זועף או מר נפש. חייהם של תלמידי המשיח ההולכים בעקבותיו יהיו גדושי תכלית רצינית; תהיה להם תחושת מחויבות עמוקה. קלות ראשם תדוכא, לא תהיה בקרבם שמחה רועשת, לא יישמעו מפיהם בדיחות גסות, שכן האמונה בישוע מעניקה למאמין שלווה כמי נהר. היא אינה מכבה את אור השמחה הזורח בליבו; היא אינה מדכאת את העליזות; היא אינה מקדירה פנים שמחות ומחייכות. המשיח בא לעולם לא כדי לקבל שירות, אלא כדי לשרת; כאשר אהבתו תמשול בליבנו, אנו נלך בעקבות המופת שלו. הה 103.4 אם נשים בראש מעיינינו את העוולות והאכזריות של הזולת כלפינו, נגלה שאי אפשר לאהוב את הזולת כפי שהמשיח אוהב אותנו. אבל אם נמקד את מחשבותינו באהבתו הנפלאה וברחמיו הרבים של המשיח אלינו, אותה רוח תנבע מקרבנו אל הזולת. אנו נאהב ונכבד איש את רעהו חרף המגרעות והפגמים של הזולת, שאיננו יכולים שלא להבחין בהם. אנו נטפח ענווה, נחדל להסתמך על עצמנו וננהג בעדינות מלאת אורך רוח כלפי משגי הזולת. הדבר יצמית בנו כל אנוכיות שמצרה את רגלנו, ויהפוך אותנו רחבי לב ונדיבים. הה 104.1 מחבר מזמורי התהילים אומר: “בטח ביהוה, ועשה טוב; שכן ארץ, ורעה אמונה.״ (תהילים ל״ז 3). ״ביטחו בה'״. כל יום מביא עימו את צרותיו, דאגותיו וקשייו; בשעת מפגש עם חברים, אנו מוכנים ומזומנים לספר להם על הקשיים, הצרות והמבחנים שלנו. אנו מדברים על דאגות רבות שלא לצורך, מספרים על פחדים רבים הטורדים את שלוותנו ועל חרדה עמוקה כל כך, עד שאפשר יהיה לחשוב שאין לנו מושיע אוהב ורחמן המוכן לשמוע את כל בקשותינו ולהיות לנו לעזר בשעת צרה. הה 104.2 ישנם אנשים החיים בפחד תמידי ודואגים תמיד שלא לצורך. כל יום ויום הם מוקפים במחוות אהבתו של אלוהים; כל יום ויום הם נהנים משפע חסדי יד ההשגחה; אבל הם מתעלמים מן הברכות המורעפות עליהם. מוחם הוגה ללא הרף באי נעימות כלשהי שהם חוששים שתבוא עליהם; ייתכן שהם באמת מתמודדים עם קושי כלשהו, אך חרף היותו פעוט, הוא מעוור את עיניהם מלראות את שפע הברכות שהם נחלו, הדורשות את הכרת התודה שלהם. וכך, במקום שהקשיים שהם מתמודדים איתם ידחפו אותם לפנות לאלוהים, מקור העזרה היחיד שלהם, הם דווקא מנתקים אותם ממנו, שכן הם אך ורק מעוררים בליבם אי שקט ותרעומת. הה 104.3 האם ישנה הצדקה לחוסר אמונה כזה מצידנו? מדוע שנהיה חסרי הכרת תודה וחסרי אמון? ישוע הוא ידידנו; כל השמיים כולם מתעניינים ברווחתנו ובאושרנו. אסור שנניח לקשיים ולדאגות היומיום להדאיג את ליבנו ולאפוף את ראשנו בעננה. אם נניח להם לטרוד את שלוותנו, תמיד יהיה משהו שירגיז אותנו או יציק לנו. אסור שנשקע בדאגה שרק תשחק אותנו ותייגע אותנו, אך לא תסייע לנו בהתמודדות עם מבחנים. הה 104.4 ייתכן שנקלעתם לקשיים כספיים; הסיכויים שלכם להיחלץ מהם הולכים וקטנים מרגע לרגע, ואתם עלולים לסבול מאובדן רציני. אבל אל ייאוש; שימו יהבכם על ה', והישארו שלווים ושמחים. התפללו לקבל חוכמה כדי שתוכלו לנהל את ענייניכם בזהירות ובתבונה, ובכך תמנעו אובדן ואסון. עשו כמיטב יכולתכם כדי להפיק את התוצאות הטובות ביותר. ישוע הבטיח את עזרתו, אך לא במנותק ממאמצינו. לאחר שהסתמכתם על עוזרנו השמיימי, ועשיתם כמיטב יכולתכם, קבלו בשמחה את פרי מאמציכם ותפילותיכם. הה 105.1 אלוהים אינו חפץ שחסידיו יוכרעו תחת משא דאגותיהם. אך הוא אינו מוליך אותנו שולל. הוא אינו אומר לנו: ״אל תפחדו, אין סכנות בדרך.״ הוא יודע שקיימים סכנות ומבחנים, והוא מסביר לנו בפשטות מה עלינו לעשות. הוא אינו מציע לקחת את חסידיו מעולם החטא והרשע, אבל הוא מצביע בפניהם על מקלט שלא יכזיב אותם לעולם. תפילתו של המושיע למען תלמידיו הייתה: ״אינני מבקש שתקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרע.״ הוא מכריז: ״בעולם - צרה לכם, אך התעודדו: אני ניצחתי את העולם.״ (יוחנן י״ז 15; ט״ז 33). הה 105.2 בדרשה על ההר, ישוע לימד את תלמידיו לקחים יקרים בנוגע לצורך לבטוח באלוהים. לקחים אלה נועדו לעודד את ילדי האל בכל הדורות; לאחר שעברו מדור לדור, הם הגיעו אלינו רוויי הוראה ונחמה. המושיע ביקש מתלמידיו להתבונן בציפורים שמרננות בסלסולי ההלל שלהן, חופשיות מדאגות, שכן ברואים אלה ״אינם זורעים ואינם קוצרים,״ אבל אבינו הכביר שבשמיים זן ומכלכל אותם ומעניק להם את כל צורכיהם. ואז הוא אמר לתלמידיו: ״הלא אתם חשובים יותר מהם!״ (מתי ו' 26). המפרנס השמימי הכביר שלנו פותח את ידו, זן ומשביע את כל בני האדם, בעלי החיים ויתר ברואיו. תשומת ליבו ודאגתו אינן פוסחות על עופות השמיים. הללו נדרשים לאסוף את גרגירי הדגן שהוא פיזר למענם, להכין את החומרים הנחוצים לבניית קניהם הזעירים ולהאכיל את צאצאיהם. בשעה שהם עוסקים במלאכתם, הם מזמרים ומהללים את ה', שכן, ״אביכם שבשמים מכלכל אותם. הלא אתם חשובים יותר מהם.׳׳ האם ערככם בתור עובדי ה' התבוניים והרוחניים אינו רב יותר מאשר עופות השמיים?! האם אבינו שבשמיים, המקיים את החיים, אשר ברא אותנו בצלם דמותו השמימית, לא יספק לנו את צרכינו אם רק נבטח בו?! הה 105.3 המשיח ביקש מתלמידיו להתבונן בפרחי השדה הגדלים בשפע, זוהרים ביופי הפשוט שאבינו שבשמיים העניק להם, ביטוי לאהבתו את האדם. הוא אמר להם: ״התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים.״ היופי והפשטות של הפרחים הללו עולים בהרבה על הדר המלכות של שלמה. הבגדים היפים וההדורים ביותר שיוצרו בידי אמן ברוך כישרונות, לא ישתוו לחן הטבעי וליופי הזוהר של פרחי הבריאה. ישוע הכריז בפני תלמידיו: ״ואם ככה מלביש אלוהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר יושלך לתוך התנור, על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה!״ (מתי ו' 28, 30). אם אלוהים, האמן השמימי, מעניק לפרחים הצנועים, הקמלים תוך יום אחד, את שלל צבעיהם העדינים והמגוונים, האם לא ידאג ביד רחבה יותר לברואיו שנבראו בצלמו?! לקח זה של המשיח יוצא חוצץ נגד מחשבות של חרדה, מבוכה וספק השורים בלב חסר אמונה. הה 106.1 ה' חפץ שכל בניו ובנותיו יהיו מאושרים, שלווים וצייתנים. ישוע מכריז: ״שלום אני משאיר לכם, את שלומי אני נותן לכם; לא כדרך שהעולם נותן אני נותן לכם. אל נא יחת לבבכם ואל יירא.״ ״את הדברים האלה דיברתי אליכם כדי ששמחתי תהיה בקרבכם ושמחתכם תהיה שלמה.״ (יוחנן י״ד 27; ט״ו 11). הה 106.2 כשאנו מחפשים אחר אושר מתוך מניעים אנוכיים, מחוץ לנתיב החובות שהוטלו עלינו, האושר שנמצא יהיה זמני, הפכפך וארעי; הוא בא וחולף, והנשמה נותרת עם תחושת בדידות וצער. אבל בשירות ה' מזומנים לנו שמחה וסיפוק. המשיחי אינו נותר עזוב לנפשו להתהלך בדרכים מפוקפקות, ולהתמודד לבד עם חרטות ואכזבות שווא. אם איננו נהנים מתענוגות העולם הזה, אנו יכולים להיות שמחים ועליזים לקראת העולם הבא. הה 106.3 אבל אפילו בעולם הזה, המשיחיים יכולים לשמוח ולהתענג על התחברות עם המשיח; הם יכולים ליהנות מאור אהבתו, ולזכות בנחמה תמידית בנוכחותו. כל צעד בחיים עשוי לקרב אותנו יותר ויותר לישוע, להעניק לנו חוויה עמוקה יותר של אהבתו ולקרב אותנו בצעד נוסף למעוננו השלו, המבורך, שבמלכות השמיים. לכן, חשוב שלא נוותר על האמון והביטחון שלנו, אלא נדבק באמונה שלנו, אמונה איתנה יותר מאי פעם. ״עד הנה עזרנו יהוה,״ (שמואל א', ז' 12) והוא יעזור לנו גם בעתיד עד אחרית הימים. הבה נתבונן באבני הדרך הכבירות, זכר למעשיו של ה', אשר ביקש לנחם אותנו ולהושיע אותנו מידו של המשחית. הבה נשמור בזיכרוננו את כל החסדים הענוגים והחומלים שעשה עימנו - את הדמעות שניגב מפנינו, את המכאובים שהקל מעלינו, את החרדות שהסיר מליבנו, את הפחדים שהפיג, את המחסורים שסיפק, את הברכות שהרעיף עלינו - ובכך אזר אותנו בכוח לקראת כל מה שצפוי לנו בשארית מסענו אל מלכות השמיים. הה 107.1 איננו יכולים אלא להביט קדימה אל הקשיים החדשים במאבק הבא, אבל אנו יכולים לבחון את העבר, להביט אל העתיד ולומר: ״עד הנה עזרנו יהוה.״ (שמואל א', ז' 12) “וכימיך, דבאך .״ (דברים ל״ג 25). המבחן שיבוא עלינו לא יהיה קשה מדי מכוחנו, מהכוח שיינתן לנו כדי שנוכל לעמוד בו. לכן, הבה נמשיך במלאכתנו בכל אשר נפנה, ונאמין שה' יאזור אותנו במידת הכוח ההולמת את הקשיים או המבחנים שיבואו עלינו. הה 107.2 עוד מעט קט ושערי השמיים יפתחו לרווחה לקראת ילדי האלוהים, ומשפתיו של מלך הכבוד תורעף ברכה שתצלצל באוזניהם כמו המוזיקה העשירה ביותר: ״'בואו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז הוסד תבל. '״ (מתי כ״ה 34). הה 107.3 או אז הנושעים יתקבלו בברכה במעון השמימי שישוע הכין למענם. שם הם לא ישכנו בחברתם של חלאת האנושות: נוכלים, נואפים, טמאים וכופרים, אלא יתחברו עם אנשים שניצחו את השטן ופיתחו אופי כליל שלמות באמצעות חסד ה'. יצר הרע שלהם, וכן כל מגרעת וכל פגם שהציקו להם בעולם הזה, הוסרו בידי דם כפרתו של המשיח, ועכשיו, הודו וזוהר כבודו של המושיע, הזוהר יותר מזוהרה של החמה, יורעפו עליהם. היופי הפנימי של המשיח, אופיו כליל השלמות, יזרח מהם באור גדול יותר מאורם של הדר ופאר ארציים. הם יעמדו מושלמים, ללא כל מום או פגם, לפני כס המלכות הנשגב והצחור, ויחלקו את הכבוד, את המעמד ואת הזכויות השמורים למלאכים. הה 107.4 לאור נחלה מפוארת כל כך המזומנת לאדם, “מה יתן אדם כתמורה בעד נפשו?” (מתי ט״ז 26). הוא אולי עני, אבל הוא בעל עושר וכבוד שהעולם אינו מסוגל להעניק ולחלוק לו. הנשמה שנושעה וטוהרה מן החטא, שכוחות הנפש הנשגבים שלה הוקדשו לשירות ה', היא בעלת ערך שאין כמוהו. ובשמיים מתעוררת שמחה בקרב השכינה והמלאכים הקדושים על נשמה אחת שנגאלה, המובעת בשירי ניצחון לכבוד אלוהים. הה 108.1 בשנות השישים של המאה העשרים כתב זמר מחאה אמריקאי צעיר בשם בוב דילן ״בכמה דרכים על האדם לעבור לפני שייחשב לאדם? ...התשובה ידידי, נידפת ברוח״. כרך קטן זה יוצא נחרצות כנגד פילוסופיית חוסר התקווה והייאוש באמירה ידועה זו ומציע לחלופין, פרק אחר פרק, תשובה שאינה נידפת ברוח אלא ניצבת כסלע איתן. בשפה קולחת ובהירה מעניקה הסופרת הסבר מקיף ויסודי לבעיית הרוע, הסבל והמוות בעולמנו, ואף חושפת בפני הקורא את תכנית הגאולה האלוהית -השגת פתרון מושלם לכל הרעות הללו - המשיח. הה 110.1 ״האמנם נתעלם מחסד ה'? מה עוד יוכל ה' לעשות למעננו? הבה נחדש את הקשר עם אלוהינו האוהב אותנו באהבה כבירה ומדהימה״ (מתוך הספר, פרק ב' עמ' 17) הה 110.2

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.