image

הדרך אל המשיח, פרק ח’ - לצמוח לדמות המשיח

פרק ח’ - לצמוח לדמות המשיח

שינוי הלב שבאמצעותו אנו הופכים לילדי האלוהים מתואר בכתבי הקודש כלידה. כאמור, הוא אף מושווה לזריעה של זרע טוב בידי האיכר. בדומה, אנשים שזה עתה קיבלו את האמונה במשיח, הם ״כעוללים אשר זה מקרוב נולדו,״ ועליהם לגדול ולצמוח לשיעור קומתם המלא של גברים ונשים במשיח. (איגרת פטרוס הראשונה ב' 2; אל האפסים ד' 15). בדומה לזרע טוב שנטמן באדמת השדה, עליהם לצמוח ולהניב פרי. על פי ישעיהו, הם יכונו ״אילי הצדק, מטע יהוה להתפאר.״ (ישעיהו ס״א 3). דימויים אלה ואחרים הלקוחים מעולם הטבע, נועדו לסייע לנו להבין טוב יותר את האמיתות העלומות של החיים הרוחניים. הה 55.1 כל חוכמתו ומיומנותו של האדם, לא יועילו לו כדי להפיח חיים ולו בחפץ הזעיר ביותר בטבע. רק באמצעות החיים שאלוהים נתן, יכולים הצמחים ובעלי החיים לחיות. לפיכך, רק באמצעות חיים הנובעים מאלוהים, נולדים חיים רוחניים בלבבות בני האדם. ״ואם לא יולד אדם מלמעלה״, לא יוכל לנחול את החיים שהמשיח בא לתת. (יוחנן ג' 3). הה 55.2 כשם שאלוהים מעניק חיים, כך גם בנוגע לצמיחה. אלוהים הוא זה שגורם לניצן להנץ ולפרוח; לפרח ללבלב ולהניב פרי. באמצעות גבורת ה', הזרע מצמיח, ״בראשונה את הקנה, אחריו את השיבולת ואחר כך את החיטה מלוא השיבולת.״ (מרקוס ד' 28). הנביא הושע אומר על עם ישראל: ״יפרח כשושנה,״ ״יחיו דגן ויפרחו כגפן.״ (הושע י״ד 6, 8). ישוע מאיץ בנו: ״התבוננו אל השושנים איך הם גדלים.״ (לוקס י״ב 27). הצמחים צומחים והפרחים פורחים, לא מתוך דאגתם ומאמציהם, אלא על ידי קבלת הדברים שאלוהים סיפק להזנתם ומחייתם. ילד אינו יכול לצמוח לגובה באמצעות כוחו או דאגתו. בדומה, גם אתם אינכם יכולים לצמוח רוחנית באמצעות דאגתכם או מאמציכם. הצמח או הילד גדלים בזכות מה שהם מקבלים מסביבתם - האוויר, קרני השמש והמזון מזינים ומחיים אותם. את מה שמתנות הטבע הללו מעניקות ליצורים החיים ולצמחים, כך הוא המשיח לבוטחים בו. הוא ״יהיה לך לאור עולם.״ הוא ״שמש, ומגן.״ (ישעיהו ס' 20; תהילים פ״ד 12). הוא יהיה כמו ״נטל לישראל.״ ״ירד, כמטר על גז; כרביבים, זרזיף ארץ.״ (הושע י״ד 5; ,תהילים ע״ב 6). הוא מיי החיים, הוא ״לחם האלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם.״ (יוחנן ו' 33). הה 55.3 כאשר אלוהים העניק לנו את מתת בנו, שאין דומה לה, הוא הקיף את העולם כולו באווירה של חסד, ממשית כמו האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ. כל אדם הבוחר לנשום אוויר מחייה זה, יחיה ויצמח עד שיגיע לשיעור קומתו של המשיח. הה 56.1 כשם שהפרח פונה אל השמש כדי שקרניה הזורחות יסייעו לו בפריחתו, ביופיו ובשלמותו, כך גם עלינו לפנות אל שמש הצדקה, כדי שאור השמיים יזרח עלינו, ואופיינו יעוצב ויתפתח בדמותו של המשיח. הה 56.2 ישוע מלמד את אותה אמיתה כשהוא אומר: ״עמדו בי ואני בכם. כמו שהשריג אינו יכול לעשות פרי מאליו אם לא יעמוד בגפן, כך גם אתם אם לא תעמדו בי.... שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר.״ (יוחנן ט״ו 4, 5). כשם שהענף תלוי בגזע לשם צמיחתו והנבת פריו, כך אתם תלויים בישוע כדי להניב חיי קדושה. אין לכם חיים מחוץ לישוע. אין לכם כוח לגבור על יצר הרע או לצמוח בחסד ובקדושה. אם תעמדו במשיח, אתם תלבלבו ותפרחו. אם תשאבו חיים מהמשיח, לא תקמלו ולא תהיו חסרי פרי. אתם תהיו כמו עץ נטוע על פלגי מים. הה 56.3 אנשים רבים סבורים שעליהם לעשות חלק מהמלאכה לבד. הם בוטחים במשיח לשם מחילת חטאים, אך עתה הם מבקשים לחיות חיי צדקה באמצעות מאמציהם. אולם כל מאמץ שכזה דינו להיכשל. ישוע אומר מפורשות: ״בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר.״ הצמיחה שלנו בחן ובחסד, השמחה שלנו, התועלת שאנו מביאים - כל אלה תלויים באיחודנו עם המשיח. באמצעות התחברות עם ישוע המשיח מדי יום ומדי שעה, ועמידתנו בו, אנו צומחים בחסד. המשיח הוא לא רק מכונן האמונה שלנו, הוא גם משלים אותה בקרבנו (אל העברים י׳׳ב 2). המשיח הוא הראשון והאחרון, לנצח נצחים. הוא איתנו לא רק בראשית ובאחרית דרכנו, אלא בכל צעד וצעד שאנו עושים. דוד המלך מכריז: ״שויתי יהוה לנגדי תמיד: כי מימיני, בל אמוט.״ (תהילים ט״ז 8). הה 56.4 אם אתם תוהים, ״כיצד עלי לעמוד במשיח?״ התשובה היא: באותה דרך שבה קיבלתם אותו בהתחלה. ככתוב: ״לכן, כשם שקבלתם את המשיח ישוע, האדון, גנן התהלכו בו.״ ״צדיק באמונתו יחיה.״ (אל הקולוסים ב' 6; אל העברים י' 38). מסרתם את עצמכם לאלוהים כדי להיות שלו, לשרת אותו ולציית לו. האמנתם במשיח כמושיעכם. גיליתם שאינכם יכולים לכפר על חטאיכם בכוחות עצמכם או לשנות את לבכם; אך לאחר שהתמסרתם לאלוהים, אתם מאמינים שהוא עשה למענכם את כל הדברים הללו בזכות המשיח. באמונה הפכתם שייכים למשיח; באמונה עליכם לגדול במשיח באמצעות נתינה וקבלה. עליכם לתת לו הכול - את לבכם, את רצונכם, את השרות שלכם. עליכם להתמסר לאלוהים ולתת לו את כל כולכם כדי שתוכלו לציית לכל מצוותיו; עליכם לקחת הכול - את המשיח, את מלוא ברכותיו, וזאת כדי שישכון בלבכם, יהווה את גבורתכם וצדקתכם וישמש עוזרכם הנצחי, וכך יעניק לכם את הכוח לציית. הה 57.1 הקדישו את עצמכם לאלוהים בבוקר; תהא זו הפעולה הראשונה שלכם. התפללו: ״קח אותי אלוהי ואדוני, אני כולי שלך. אני מניח את כל תוכניותיי לרגליך. השתמש בי היום בשירותך. שכון עימי, וסייע לי לעשות את כל מעשי בהנחייתך ועזרתך.״ מדובר בתרגול יומיומי. הקדישו את עצמכם לה' מדי בוקר. הכניעו לפניו את כל תוכניותיכם, והוא יורה לכם אם לבצע אותן או לוותר עליהן. הפקידו מדי יום את חייכם בידי אלוהים, והם יידמו יותר ויותר לחייו של המשיח. הה 57.2 חיים במשיח הם חיי מנוחה. ייתכן שהם לא יהיו גדושי התלהבות יתרה, אך הם אמורים לזרום על מי מנוחות מתוך ביטחון במשיח. תקוותכם אינה טמונה בעצמכם, אלא במשיח. חולשתכם תתמזג עם כוחו, בורותכם עם חוכמתו, שבירותכם עם חוסנו וגבורתו הנצחית. לכן, אל תסתמכו על עצמכם, אל תתמקדו בעצמכם, אלא במשיח. הביטו במשיח. הניחו לעיני רוחכם להתמקד באהבתו, באופיו כליל השלמות והיופי. הביטו בו כשהוא מתכחש לעצמו, הביטו בו בשעת השפלתו הגדולה. הביטו בו בטוהרתו, בקדושתו, באהבתו שאין ערוך לה - בכך אמורה הנשמה להגות. כשאנו אוהבים אותו, מחקים אותו ומסתמכים עליו לחלוטין, אנו משתנים ונדמים לדמותו. הה 58.1 ישוע אומר: ״עימדו בי.״ מילים אלה מציינות מנוחה, יציבות וביטחון. גואלנו שב ומזמין אותנו: ״בואו אלי.״ ואני אמציא לכם מנוחה.״ (מתי י״א 28). דבריו של מחבר מזמורי התהילים מביעים את אותו רעיון: ״דום, ליהוה, והתחולל לו .״ גם ישעיהו אומר: ״בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם.״ (תהילים ל״ז 7; ישעיהו ל' 15). מנוחה זו לא תימצא בחוסר עשייה; שכן ההבטחה למנוחה כרוכה בקריאה לעשייה: ״קחו עליכם את עוולי... תמצאו מרגוע לנפשותיכם.״ (מתי י״א 29). לב שנשען לחלוטין על המשיח יהיה הנלהב ביותר והפעיל ביותר בשירות המשיח. הה 58.2 כשהלב הוגה ב״אני״, הוא פונה עורף למשיח - מקור הגבורה והחיים. לפיכך, השטן מתאמץ ללא הרף להסיט את תשומת לבנו מן המושיע, ובכך למנוע חיבור ותקשורת בין הנשמה למשיח. תענוגות העולם, דאגות, תסבוכות וצרות החיים, משגי הזולת או הטעויות והפגמים שלנו - לכל הדברים הללו הוא ינסה להסב את תשומת הלב שלכם. אל תלכו שולל אחר תחבולותיו. לפעמים הוא גורם לאנשים מצפוניים, החפצים לחיות למען אלוהים, להתמקד בטעויות ובחולשות שלהם, וכך, באמצעות ניתוקם מן המשיח, הוא מקווה לנחול ניצחון. אל לנו להפוך את ה״אני״ למוקד תשומת לבנו; אל לנו להידרדר לחרדה ולפחד לגבי השאלה האם ניוושע. כל הדברים הללו מסיטים את הנשמה הרחק ממקור הגבורה שלנו. הפקידו את נשמתכם בידי אלוהים, וביטחו בו שישמור ויגן עליה. הגו בישוע ושוחחו עליו. הניחו ל״אני״ שלכם להיטמע במושיע. הסירו כל ספק מלבכם; סלקו את פחדיכם. אמרו יחדיו עם שאול השליח: ״לא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי.״ (אל הגלטים ב' 20). נוחו באלוהים. בכוחו לשמור על כל מה שהפקדתם בידיו. אם תפקידו את עצמכם בידיו, הוא יעשה אתכם יותר ממנצחים באמצעות המושיע שאוהב אתכם. הה 58.3 כשהמשיח לבש בשר ודם הוא קשר אליו את האנושות בעבותות של אהבה, שלא יוכלו להינתק לעולם באמצעות כוח כלשהו, אלא אך ורק באמצעות בחירתו של האדם. השטן ינסה ללא הרף להציג לפנינו פיתויים כדי להדיח אותנו לנתק את קשר אהבה הזה, כלומר, לגרום לנו לבחור להתנתק מן המשיח. כאן המקום שבו עלינו לעמוד על המשמר, להילחם ולהתפלל, וזאת כדי שלא נתפתה לבחור בדבר אחר על פני אדוננו; שכן החופש לעשות זאת נתון תמיד בידינו. הבה נמקד את מבטנו במשיח, והוא ישמור עלינו. כשאנו מביטים בישוע, אנו מוגנים ובטוחים. דבר לא יגזול אותנו מידיו. כשאנו מביטים בו תמיד, אנו “נהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד האדון - הרוח.״ (השנייה אל הקורינתים ג' 18). הה 59.1 בדרך זו הפכו ראשוני התלמידים דומים למושיעם היקר. כששמעו לראשונה את דברי ישוע, הם חשו שהם זקוקים לו. הם חיפשו את גואלם, הם מצאו אותו, והם הלכו בעקבותיו. הם בילו בחברתו בבית, בחדר, בשדה. הם חיו במחיצתו כתלמידים עם רבם, ולמדו מדי יום משפתיו את האמת הקדושה. אבל הם היו בני אנוש. כל אחד ואחד מהם היה ״אדם אנושי כמונו.״ (יעקב ה' 17). היה עליהם להיאבק ביצר הרע בדיוק כמו כולנו. הם נזקקו לאותו חסד כדי לחיות חיי קדושה. הה 59.2 אפילו יוחנן, התלמיד האהוב ששיקף בצורה רבה יותר את דמות המושיע, לא ניחן מטבעו בחן ובנועם שאפיינו את ישוע. הוא לא רק היה אדם דעתן ורודף כבוד, אלא אף פזיז, וכעסן בשעה שעלבו בו. אבל כשאופיו של משיח ה' השתקף בו, הוא הבחין במומו שלו, והושפל על ידי מודעות זו. כשחזה מדי יום בגבורה, באורך הרוח, בעוצמה וברוך, ברוממות ובענווה שאפיינו את בן האלוהים, נשמתו נמלאה אהבה והערצה. מדי יום נמשך ליבו למשיח, עד ששכח לגמרי את עצמו באהבתו לאדונו. מזגו הרע, מהיר החמה והשאפתן, נכנע לכוחו המעצב של המשיח. רוח הקודש חוללה בו מהפך וחידשה את ליבו. כוח האהבה של המשיח חולל שינוי באופיו. זו הייתה תוצאה ודאית של התחברותו עם ישוע. כשהמשיח שוכן בלבנו, אופיינו ישתנה תכלית שינוי. רוח המשיח ואהבתו מרככים את הלב, מכניעים את הנשמה, ומרוממים את המחשבות והתשוקות אל אלוהים והשמיים. הה 59.3 כשהמשיח עלה השמיימה, תלמידיו חשו עדיין את נוכחותו. זו הייתה נוכחות אישית, מלאת אהבה ואור. ישוע, המושיע שהלך איתם, שוחח איתם והתפלל איתם, שדיבר דברי תקווה ונחמה אל ליבותיהם, נלקח מהם השמיימה בשעה שמסר השלום נח עדיין על שפתיו. כשהתקבל בברכה בידי צבא המלאכים, צלילי קולו שבו והדהדו באוזניהם: “הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם.” (מתי כ״ח 20). הוא עלה השמיימה בדמות בשר ודם. התלמידים ידעו שהוא ניצב לימין כס האלוהים, ושהוא עדיין ידידם ומושיעם; שאהדתו ואהבתו אליהם לא השתנו; שהוא עדיין מזדהה עם סבלות האנושות. הוא הציג בפני ה' את הזכויות שרכש בדמו היקר; הוא הראה לו את ידיו ורגליו הפצועות, זכר למחיר הכבד שניאות לשלם בעבור הנושעים. התלמידים ידעו שהוא עלה השמיימה כדי להכין להם בית בשמיים, ושהוא ישוב וייקח אותם אליו. הה 60.1 בשעה שתלמידי ישוע נפגשו יחדיו לאחר עלייתו השמיימה, הם היו להוטים לשטוח את בקשותיהם לפני אביהם שבשמיים בשמו של ישוע. ביראת כבוד הם השתחוו, ותוך כדי תפילה חזרו על ההבטחה: “כל מה שתבקשו מאת האב בשמי יתן לכם. עד כה לא ביקשתם דבר בשמי; בקשו ותקבלו למען תמלא שמחתכם.״(יוחנן ט״ז 23, 24). הם רוממו את כנפי האמונה לגובה רב יותר בעזרת הטענה הנשגבת על: “המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחיה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו.״ (אל הרומים ח' 34). חג השבועות הביא אליהם את המנחם - רוח הקודש, שעליה אמר המשיח: ״היא שוכנת עמכם ותהיה בכם.״ הוא הוסיף ואמר להם: ״מוטב לכם שאלך. אם לא אלך, המנחם לא יבוא אליכם; ואם אלך, אשלח אותו אליכם.״ (יוחנן י״ד 17; ט״ז 7). מעתה ואילך, המשיח ישכון תמיד בלבבות ילדיו באמצעות רוח הקודש. תלמידי ישוע שרו עכשיו בקרבה רבה יותר עם המושיע, מאשר בשעה שחי בקרבם. האור, האהבה והגבורה של המשיח ששכן בקרבם זרחו מהם, ולכן כשבני האדם ראו אותם, הם “תמהו. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע.״ (מעשי השליחים ד' 13). הה 60.2 כל מה שהמשיח היה בעבור תלמידיו, הוא חפץ להיות בעבור ילדיו היום. שכן בתפילתו האחרונה, כשקומץ תלמידים נאסף סביבו, הוא אמר: ״לא רק בעדם אני מבקש, אלא גם בעד המאמינים בי על יסוד דברם.״ (יוחנן י״ז 20). הה 61.1 ישוע התפלל בעבורנו וביקש שנהיה אחד עימו, כשם שהוא אחד עם אביו שבשמיים. איזו התחברות כבירה! המושיע העיד על עצמו: ״הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו.״ ״האב השוכן בי, הוא עושה את מעשיו.״ (יוחנן ה' 19; י״ד 10). אם המשיח שוכן בלבכם, הוא יעורר אתכם, ״גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו.״ (אל הפיליפים ב' 13). או אז נבצע את מלאכתנו כשם שהמושיע ביצע את מלאכתו, ונפגין את אותה רוח ששרתה בו. וכך, כשאנו אוהבים אותו ושוכנים בו, ״נגדל בכל דבר אלי המשיח, אשר הוא הראש.״ (אל האפסים ד' 15). הה 61.2



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language learning online @ LingQ

פרק ח’ - לצמוח לדמות המשיח

שינוי הלב שבאמצעותו אנו הופכים לילדי האלוהים מתואר בכתבי הקודש כלידה. כאמור, הוא אף מושווה לזריעה של זרע טוב בידי האיכר. בדומה, אנשים שזה עתה קיבלו את האמונה במשיח, הם ״כעוללים אשר זה מקרוב נולדו,״ ועליהם לגדול ולצמוח לשיעור קומתם המלא של גברים ונשים במשיח. (איגרת פטרוס הראשונה ב' 2; אל האפסים ד' 15). בדומה לזרע טוב שנטמן באדמת השדה, עליהם לצמוח ולהניב פרי. על פי ישעיהו, הם יכונו ״אילי הצדק, מטע יהוה להתפאר.״ (ישעיהו ס״א 3). דימויים אלה ואחרים הלקוחים מעולם הטבע, נועדו לסייע לנו להבין טוב יותר את האמיתות העלומות של החיים הרוחניים. הה 55.1 כל חוכמתו ומיומנותו של האדם, לא יועילו לו כדי להפיח חיים ולו בחפץ הזעיר ביותר בטבע. רק באמצעות החיים שאלוהים נתן, יכולים הצמחים ובעלי החיים לחיות. לפיכך, רק באמצעות חיים הנובעים מאלוהים, נולדים חיים רוחניים בלבבות בני האדם. ״ואם לא יולד אדם מלמעלה״, לא יוכל לנחול את החיים שהמשיח בא לתת. (יוחנן ג' 3). הה 55.2 כשם שאלוהים מעניק חיים, כך גם בנוגע לצמיחה. אלוהים הוא זה שגורם לניצן להנץ ולפרוח; לפרח ללבלב ולהניב פרי. באמצעות גבורת ה', הזרע מצמיח, ״בראשונה את הקנה, אחריו את השיבולת ואחר כך את החיטה מלוא השיבולת.״ (מרקוס ד' 28). הנביא הושע אומר על עם ישראל: ״יפרח כשושנה,״ ״יחיו דגן ויפרחו כגפן.״ (הושע י״ד 6, 8). ישוע מאיץ בנו: ״התבוננו אל השושנים איך הם גדלים.״ (לוקס י״ב 27). הצמחים צומחים והפרחים פורחים, לא מתוך דאגתם ומאמציהם, אלא על ידי קבלת הדברים שאלוהים סיפק להזנתם ומחייתם. ילד אינו יכול לצמוח לגובה באמצעות כוחו או דאגתו. בדומה, גם אתם אינכם יכולים לצמוח רוחנית באמצעות דאגתכם או מאמציכם. הצמח או הילד גדלים בזכות מה שהם מקבלים מסביבתם - האוויר, קרני השמש והמזון מזינים ומחיים אותם. את מה שמתנות הטבע הללו מעניקות ליצורים החיים ולצמחים, כך הוא המשיח לבוטחים בו. הוא ״יהיה לך לאור עולם.״ הוא ״שמש, ומגן.״ (ישעיהו ס' 20; תהילים פ״ד 12). הוא יהיה כמו ״נטל לישראל.״ ״ירד, כמטר על גז; כרביבים, זרזיף ארץ.״ (הושע י״ד 5; ,תהילים ע״ב 6). הוא מיי החיים, הוא ״לחם האלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם.״ (יוחנן ו' 33). הה 55.3 כאשר אלוהים העניק לנו את מתת בנו, שאין דומה לה, הוא הקיף את העולם כולו באווירה של חסד, ממשית כמו האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ. כל אדם הבוחר לנשום אוויר מחייה זה, יחיה ויצמח עד שיגיע לשיעור קומתו של המשיח. הה 56.1 כשם שהפרח פונה אל השמש כדי שקרניה הזורחות יסייעו לו בפריחתו, ביופיו ובשלמותו, כך גם עלינו לפנות אל שמש הצדקה, כדי שאור השמיים יזרח עלינו, ואופיינו יעוצב ויתפתח בדמותו של המשיח. הה 56.2 ישוע מלמד את אותה אמיתה כשהוא אומר: ״עמדו בי ואני בכם. כמו שהשריג אינו יכול לעשות פרי מאליו אם לא יעמוד בגפן, כך גם אתם אם לא תעמדו בי.... שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר.״ (יוחנן ט״ו 4, 5). כשם שהענף תלוי בגזע לשם צמיחתו והנבת פריו, כך אתם תלויים בישוע כדי להניב חיי קדושה. אין לכם חיים מחוץ לישוע. אין לכם כוח לגבור על יצר הרע או לצמוח בחסד ובקדושה. אם תעמדו במשיח, אתם תלבלבו ותפרחו. אם תשאבו חיים מהמשיח, לא תקמלו ולא תהיו חסרי פרי. אתם תהיו כמו עץ נטוע על פלגי מים. הה 56.3 אנשים רבים סבורים שעליהם לעשות חלק מהמלאכה לבד. הם בוטחים במשיח לשם מחילת חטאים, אך עתה הם מבקשים לחיות חיי צדקה באמצעות מאמציהם. אולם כל מאמץ שכזה דינו להיכשל. ישוע אומר מפורשות: ״בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר.״ הצמיחה שלנו בחן ובחסד, השמחה שלנו, התועלת שאנו מביאים - כל אלה תלויים באיחודנו עם המשיח. באמצעות התחברות עם ישוע המשיח מדי יום ומדי שעה, ועמידתנו בו, אנו צומחים בחסד. המשיח הוא לא רק מכונן האמונה שלנו, הוא גם משלים אותה בקרבנו (אל העברים י׳׳ב 2). המשיח הוא הראשון והאחרון, לנצח נצחים. הוא איתנו לא רק בראשית ובאחרית דרכנו, אלא בכל צעד וצעד שאנו עושים. דוד המלך מכריז: ״שויתי יהוה לנגדי תמיד: כי מימיני, בל אמוט.״ (תהילים ט״ז 8). הה 56.4 אם אתם תוהים, ״כיצד עלי לעמוד במשיח?״ התשובה היא: באותה דרך שבה קיבלתם אותו בהתחלה. ככתוב: ״לכן, כשם שקבלתם את המשיח ישוע, האדון, גנן התהלכו בו.״ ״צדיק באמונתו יחיה.״ (אל הקולוסים ב' 6; אל העברים י' 38). מסרתם את עצמכם לאלוהים כדי להיות שלו, לשרת אותו ולציית לו. האמנתם במשיח כמושיעכם. גיליתם שאינכם יכולים לכפר על חטאיכם בכוחות עצמכם או לשנות את לבכם; אך לאחר שהתמסרתם לאלוהים, אתם מאמינים שהוא עשה למענכם את כל הדברים הללו בזכות המשיח. באמונה הפכתם שייכים למשיח; באמונה עליכם לגדול במשיח באמצעות נתינה וקבלה. עליכם לתת לו הכול - את לבכם, את רצונכם, את השרות שלכם. עליכם להתמסר לאלוהים ולתת לו את כל כולכם כדי שתוכלו לציית לכל מצוותיו; עליכם לקחת הכול - את המשיח, את מלוא ברכותיו, וזאת כדי שישכון בלבכם, יהווה את גבורתכם וצדקתכם וישמש עוזרכם הנצחי, וכך יעניק לכם את הכוח לציית. הה 57.1 הקדישו את עצמכם לאלוהים בבוקר; תהא זו הפעולה הראשונה שלכם. התפללו: ״קח אותי אלוהי ואדוני, אני כולי שלך. אני מניח את כל תוכניותיי לרגליך. השתמש בי היום בשירותך. שכון עימי, וסייע לי לעשות את כל מעשי בהנחייתך ועזרתך.״ מדובר בתרגול יומיומי. הקדישו את עצמכם לה' מדי בוקר. הכניעו לפניו את כל תוכניותיכם, והוא יורה לכם אם לבצע אותן או לוותר עליהן. הפקידו מדי יום את חייכם בידי אלוהים, והם יידמו יותר ויותר לחייו של המשיח. הה 57.2 חיים במשיח הם חיי מנוחה. ייתכן שהם לא יהיו גדושי התלהבות יתרה, אך הם אמורים לזרום על מי מנוחות מתוך ביטחון במשיח. תקוותכם אינה טמונה בעצמכם, אלא במשיח. חולשתכם תתמזג עם כוחו, בורותכם עם חוכמתו, שבירותכם עם חוסנו וגבורתו הנצחית. לכן, אל תסתמכו על עצמכם, אל תתמקדו בעצמכם, אלא במשיח. הביטו במשיח. הניחו לעיני רוחכם להתמקד באהבתו, באופיו כליל השלמות והיופי. הביטו בו כשהוא מתכחש לעצמו, הביטו בו בשעת השפלתו הגדולה. הביטו בו בטוהרתו, בקדושתו, באהבתו שאין ערוך לה - בכך אמורה הנשמה להגות. כשאנו אוהבים אותו, מחקים אותו ומסתמכים עליו לחלוטין, אנו משתנים ונדמים לדמותו. הה 58.1 ישוע אומר: ״עימדו בי.״ מילים אלה מציינות מנוחה, יציבות וביטחון. גואלנו שב ומזמין אותנו: ״בואו אלי.״ ואני אמציא לכם מנוחה.״ (מתי י״א 28). דבריו של מחבר מזמורי התהילים מביעים את אותו רעיון: ״דום, ליהוה, והתחולל לו .״ גם ישעיהו אומר: ״בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם.״ (תהילים ל״ז 7; ישעיהו ל' 15). מנוחה זו לא תימצא בחוסר עשייה; שכן ההבטחה למנוחה כרוכה בקריאה לעשייה: ״קחו עליכם את עוולי... תמצאו מרגוע לנפשותיכם.״ (מתי י״א 29). לב שנשען לחלוטין על המשיח יהיה הנלהב ביותר והפעיל ביותר בשירות המשיח. הה 58.2 כשהלב הוגה ב״אני״, הוא פונה עורף למשיח - מקור הגבורה והחיים. לפיכך, השטן מתאמץ ללא הרף להסיט את תשומת לבנו מן המושיע, ובכך למנוע חיבור ותקשורת בין הנשמה למשיח. תענוגות העולם, דאגות, תסבוכות וצרות החיים, משגי הזולת או הטעויות והפגמים שלנו - לכל הדברים הללו הוא ינסה להסב את תשומת הלב שלכם. אל תלכו שולל אחר תחבולותיו. לפעמים הוא גורם לאנשים מצפוניים, החפצים לחיות למען אלוהים, להתמקד בטעויות ובחולשות שלהם, וכך, באמצעות ניתוקם מן המשיח, הוא מקווה לנחול ניצחון. אל לנו להפוך את ה״אני״ למוקד תשומת לבנו; אל לנו להידרדר לחרדה ולפחד לגבי השאלה האם ניוושע. כל הדברים הללו מסיטים את הנשמה הרחק ממקור הגבורה שלנו. הפקידו את נשמתכם בידי אלוהים, וביטחו בו שישמור ויגן עליה. הגו בישוע ושוחחו עליו. הניחו ל״אני״ שלכם להיטמע במושיע. הסירו כל ספק מלבכם; סלקו את פחדיכם. אמרו יחדיו עם שאול השליח: ״לא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי.״ (אל הגלטים ב' 20). נוחו באלוהים. בכוחו לשמור על כל מה שהפקדתם בידיו. אם תפקידו את עצמכם בידיו, הוא יעשה אתכם יותר ממנצחים באמצעות המושיע שאוהב אתכם. הה 58.3 כשהמשיח לבש בשר ודם הוא קשר אליו את האנושות בעבותות של אהבה, שלא יוכלו להינתק לעולם באמצעות כוח כלשהו, אלא אך ורק באמצעות בחירתו של האדם. השטן ינסה ללא הרף להציג לפנינו פיתויים כדי להדיח אותנו לנתק את קשר אהבה הזה, כלומר, לגרום לנו לבחור להתנתק מן המשיח. כאן המקום שבו עלינו לעמוד על המשמר, להילחם ולהתפלל, וזאת כדי שלא נתפתה לבחור בדבר אחר על פני אדוננו; שכן החופש לעשות זאת נתון תמיד בידינו. הבה נמקד את מבטנו במשיח, והוא ישמור עלינו. כשאנו מביטים בישוע, אנו מוגנים ובטוחים. דבר לא יגזול אותנו מידיו. כשאנו מביטים בו תמיד, אנו “נהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד האדון - הרוח.״ (השנייה אל הקורינתים ג' 18). הה 59.1 בדרך זו הפכו ראשוני התלמידים דומים למושיעם היקר. כששמעו לראשונה את דברי ישוע, הם חשו שהם זקוקים לו. הם חיפשו את גואלם, הם מצאו אותו, והם הלכו בעקבותיו. הם בילו בחברתו בבית, בחדר, בשדה. הם חיו במחיצתו כתלמידים עם רבם, ולמדו מדי יום משפתיו את האמת הקדושה. אבל הם היו בני אנוש. כל אחד ואחד מהם היה ״אדם אנושי כמונו.״ (יעקב ה' 17). היה עליהם להיאבק ביצר הרע בדיוק כמו כולנו. הם נזקקו לאותו חסד כדי לחיות חיי קדושה. הה 59.2 אפילו יוחנן, התלמיד האהוב ששיקף בצורה רבה יותר את דמות המושיע, לא ניחן מטבעו בחן ובנועם שאפיינו את ישוע. הוא לא רק היה אדם דעתן ורודף כבוד, אלא אף פזיז, וכעסן בשעה שעלבו בו. אבל כשאופיו של משיח ה' השתקף בו, הוא הבחין במומו שלו, והושפל על ידי מודעות זו. כשחזה מדי יום בגבורה, באורך הרוח, בעוצמה וברוך, ברוממות ובענווה שאפיינו את בן האלוהים, נשמתו נמלאה אהבה והערצה. מדי יום נמשך ליבו למשיח, עד ששכח לגמרי את עצמו באהבתו לאדונו. מזגו הרע, מהיר החמה והשאפתן, נכנע לכוחו המעצב של המשיח. רוח הקודש חוללה בו מהפך וחידשה את ליבו. כוח האהבה של המשיח חולל שינוי באופיו. זו הייתה תוצאה ודאית של התחברותו עם ישוע. כשהמשיח שוכן בלבנו, אופיינו ישתנה תכלית שינוי. רוח המשיח ואהבתו מרככים את הלב, מכניעים את הנשמה, ומרוממים את המחשבות והתשוקות אל אלוהים והשמיים. הה 59.3 כשהמשיח עלה השמיימה, תלמידיו חשו עדיין את נוכחותו. זו הייתה נוכחות אישית, מלאת אהבה ואור. ישוע, המושיע שהלך איתם, שוחח איתם והתפלל איתם, שדיבר דברי תקווה ונחמה אל ליבותיהם, נלקח מהם השמיימה בשעה שמסר השלום נח עדיין על שפתיו. כשהתקבל בברכה בידי צבא המלאכים, צלילי קולו שבו והדהדו באוזניהם: “הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם.” (מתי כ״ח 20). הוא עלה השמיימה בדמות בשר ודם. התלמידים ידעו שהוא ניצב לימין כס האלוהים, ושהוא עדיין ידידם ומושיעם; שאהדתו ואהבתו אליהם לא השתנו; שהוא עדיין מזדהה עם סבלות האנושות. הוא הציג בפני ה' את הזכויות שרכש בדמו היקר; הוא הראה לו את ידיו ורגליו הפצועות, זכר למחיר הכבד שניאות לשלם בעבור הנושעים. התלמידים ידעו שהוא עלה השמיימה כדי להכין להם בית בשמיים, ושהוא ישוב וייקח אותם אליו. הה 60.1 בשעה שתלמידי ישוע נפגשו יחדיו לאחר עלייתו השמיימה, הם היו להוטים לשטוח את בקשותיהם לפני אביהם שבשמיים בשמו של ישוע. ביראת כבוד הם השתחוו, ותוך כדי תפילה חזרו על ההבטחה: “כל מה שתבקשו מאת האב בשמי יתן לכם. עד כה לא ביקשתם דבר בשמי; בקשו ותקבלו למען תמלא שמחתכם.״(יוחנן ט״ז 23, 24). הם רוממו את כנפי האמונה לגובה רב יותר בעזרת הטענה הנשגבת על: “המשיח ישוע אשר מת, ולא זו בלבד כי אם קם לתחיה, והוא נמצא לימין אלוהים ומפגיע בעדנו.״ (אל הרומים ח' 34). חג השבועות הביא אליהם את המנחם - רוח הקודש, שעליה אמר המשיח: ״היא שוכנת עמכם ותהיה בכם.״ הוא הוסיף ואמר להם: ״מוטב לכם שאלך. אם לא אלך, המנחם לא יבוא אליכם; ואם אלך, אשלח אותו אליכם.״ (יוחנן י״ד 17; ט״ז 7). מעתה ואילך, המשיח ישכון תמיד בלבבות ילדיו באמצעות רוח הקודש. תלמידי ישוע שרו עכשיו בקרבה רבה יותר עם המושיע, מאשר בשעה שחי בקרבם. האור, האהבה והגבורה של המשיח ששכן בקרבם זרחו מהם, ולכן כשבני האדם ראו אותם, הם “תמהו. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע.״ (מעשי השליחים ד' 13). הה 60.2 כל מה שהמשיח היה בעבור תלמידיו, הוא חפץ להיות בעבור ילדיו היום. שכן בתפילתו האחרונה, כשקומץ תלמידים נאסף סביבו, הוא אמר: ״לא רק בעדם אני מבקש, אלא גם בעד המאמינים בי על יסוד דברם.״ (יוחנן י״ז 20). הה 61.1 ישוע התפלל בעבורנו וביקש שנהיה אחד עימו, כשם שהוא אחד עם אביו שבשמיים. איזו התחברות כבירה! המושיע העיד על עצמו: ״הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו.״ ״האב השוכן בי, הוא עושה את מעשיו.״ (יוחנן ה' 19; י״ד 10). אם המשיח שוכן בלבכם, הוא יעורר אתכם, ״גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו.״ (אל הפיליפים ב' 13). או אז נבצע את מלאכתנו כשם שהמושיע ביצע את מלאכתו, ונפגין את אותה רוח ששרתה בו. וכך, כשאנו אוהבים אותו ושוכנים בו, ״נגדל בכל דבר אלי המשיח, אשר הוא הראש.״ (אל האפסים ד' 15). הה 61.2

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.