איך לעזאזל תסתדרי?! : עדן לויטה ב-TEDxKibbutzimCollegeofEducation
שלום. קוראים לי עדן לויטה. אני בת 17, מאלון הגליל. כבר שנה שאני שגרירת ארגון "ליד" (LEAD)"המסלול לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל".והאמת (היא), שהסיפור שלי גם מתחיל לפני שנה. לפני שנה, כשהייתי בכיתה י"א,למדתי בבית הספר האזורי.אבל לא הרגשתי בו טוב,לא הרגשתי שייכות, הערכה,ובטח שלא מימוש עצמי.הרגשתי שאני צריכה לעבור לבית-ספר אחר, אבל לעומתי, כל מי שהיה סביבי הסביר לי שזה בדיוק מה שאני לא צריכה לעשות. הם הסבירו לי שיש לי מגמות שאני חייבת לסיים; שזה יפגע לי בציוני הבגרות; שיש לי רק עוד 3 חודשים עד סוף השנה, וי"ב?
זה גם ככה יבוא לי בהליכה.1:00כשהחלטתי לעשות את זה בכל זאת,1:02ולעבור לבי"ס אלטרנטיבי במרחק שעה מהבית שלי,1:05החיים שלי השתנו ב-180 מעלות.1:08אנשים חדשים, מקומות חדשים, חוויות חדשות;1:11התחלתי לחיות את החיים שאותם באמת רציתי לחיות.1:14נהייתי שמחה.1:17ואז, ב-8 לינואר,1:19שני ההורים שלי טסו לחודשיים לניו-זילנד.1:22אני והאחים שלי נשארנו בבית.1:25אחותי הגדולה היתה בצבא,1:28ככה שרוב הזמן,1:29אני זו שטיפלה בשני האחים הקטנים שלי.1:32בהתחלה הייתי בלחץ היסטרי;1:34לא היה לי שמץ של מושג איך אני הולכת לעשות את זה.1:37אבל אז היה רגע אחד,1:39שבו הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים,1:42שאני חייבת לדאוג להם.1:45אז בישלתי וניקיתי וסידרתי,1:48ועזרתי להם בכל פעם שהם היו צריכים אותי.1:51באותו רגע קיבלתי עוד החלטה.1:54החלטתי שהתקופה הזאת לא הולכת להיות סיוט;1:57היא הולכת להיות אתגר שכולנו נלמד ממנו,2:00וכשההורים שלי יחזרו,2:02נזכור את זה בתור חוויה.2:05ההורים שלי כבר בבית, ואני חייבת להגיד לכם,2:08שהתקופה הזאת היא המתנה הכי טובה2:11שההורים שלי יכלו לתת לי אי-פעם.2:14אז אם אתם במקרה מחפשים מתנה לתת לילדים שלכם,2:16תעשו מצווה: תטוסו לחודשיים לחו"ל2:19ותשאירו להם תחום-אחריות.2:21זה עושה רק טוב.2:24בתקופה הזאתי יצאתי לשטח ולמדתי הלכה למעשה.2:28לא ישבתי בחדר סגור עם ספר תיאוריה,2:31וקראתי איך לנהל משק בית;2:33עשיתי את זה. למדתי את זה מנסיון.2:38אחרי שחוויתי מזה קצת,2:39הבנתי שאני חייבת לצאת וללמוד2:41בכל שאר תחומי החיים שלי.2:44כשההורים שלי לא היו בארץ, הם קיבלו טלפון.2:46אני הייתי על הקו:2:47"הלו? אבא? אמא?2:51"אני עוזבת את בית הספר ומפסיקה לעשות בגרויות. "2:56תדמיינו את זה לרגע:2:58אתם בניו-זילנד, הקצה השני של העולם,3:01השארתם בבית 4 ילדים,3:03פתאום אתם מקבלים טלפון מאחת מהם,3:05שמודיעה שהיא עוזבת את בית הספר3:07ומפסיקה לעשות בגרויות.3:09מלחיץ, הא?3:11בהתחלה ההורים שלי הסבירו לי3:13בעיקר למה אני לא צריכה לעשות את זה.3:15הם הסבירו לי שהגעתי עד לכאן,3:18ואני כל-כך קרובה לסיים את הבית-ספר;3:21שכדאי לעשות את המאמץ האחרון ולקבל בגרות,3:24ו...היי! איך בדיוק אני אסתדר בחיים בלי בגרות? ?3:29אחרי כמה ימים דיברנו שוב.3:31הסברתי להם, שבעצם,3:33בכך שהם נסעו והשאירו לי אחריות,3:35הם הניחו את היסודות -בלי ממש להתכוון לזה -3:38הם הניחו את היסודות לכך שאעזוב את הבית-ספר.3:41הם הכריחו אותי לצאת לשטח וללמוד.3:44כבר אמרתי שיש לי הורים אמיצים, נכון?3:46אם לא, אז הגיע הזמן להגיד את זה.3:49ההורים האמיצים שלי הקשיבו לי3:52והבינו אותי.3:54הם החליטו לאפשר לי ולתמוך בי3:58בהחלטה לעזוב את בית הספר.4:01[נשימת רווחה] ברגע שקיבלתי את ברכת-ההצלחה הזו מהם,4:04עזבתי את בית הספר.4:06חברים, החודשים האחרונים מאז שעזבתי את ביה"ס, מדהימים!4:11אני חייבת להגיד לכם את הדבר הראשון,4:13שבעיני הוא גם הכי חשוב,4:15והוא, שאני מאושרת.4:16מה גדול יותר מזה?4:18הדבר השני הוא, שכל יום הוא חוויה.4:21אני לומדת ומתפתחת כל הזמן,4:23חווה חוויות - אני שחקנית,4:25אז אני לומדת משחק, ותוך כדי - מופיעה.4:29ואני מתעסקת בחינוך, שזה בעיני4:32הדבר הכי חשוב והדבר הכי מעניין.4:35אני עובדת ביחד עם קבוצה של יזמים ואנשי-חינוך,4:40מומחים בתחומם.4:41ביחד אנחנו עובדים על הקמת אלטרנטיבות חינוכיות4:45שישנו את עולם החינוך בשנים הקרובות.4:47אני נהנית מזה; אני מתפתחת. אני לומדת.4:51ו...היי! אני כאן, על הבמה הזאת, על במת TED.4:56מעולם לא חשבתי שתהיה לי4:57הזכות העצומה לעמוד על הבמה הזאת,5:00בטח לא כשאני רק בת 17.5:04בעיני זה מדהים.5:08[מחיאות כפיים] תודה.5:14אני לומדת לצאת מאזורי הנוחות שלי,5:16שזה דבר לא פשוט בפני עצמו.5:19ויש מישהו, שאני מאד מעריכה, שאמר לי פעם,5:22שאם זה קל לך,5:23כנראה שאתה רמה אחת מתחת לרמה5:25שבה אתה אמור להיות. ואני מסכימה עם זה.5:28אם אתה לומד, והדברים הולכים לך בקלות,5:31כנראה שאתה לא לומד משהו חדש;5:33אתה עושה עוד ממה שאתה כבר מכיר.5:36ובעיני, כשאתה הולך ללמוד,5:39צריך לאזור אומץ כל פעם מחדש,5:41כי כשאני הולכת ללמוד5:43אני מוותרת על מי שאני היום,5:45או לפחות על חלק ממי שאני.5:47אני יוצאת להכיר עולמות חדשים,5:49מה שאומר בהכרח5:50שאני יוצאת להכיר את עצמי מחדש.5:56אני חייבת לצאת מחוויית הלימודים שונה, אחרת,6:00וכדי שמשהו ישפיע עלי, אני חייבת לייצר איתו דיאלוג.6:04אני חייבת להפריד את הטפל והעיקר;6:07את מה שחשוב לי ואת מה שלא חשוב לי;6:09את מה שאני מסכימה איתו,6:11ואת מה שאיתו אני לא מסכימה.6:14אני חייבת כל הזמן לשאול את עצמי שאלות:6:17האם אני נהנית? האם זה מאתגר אותי?6:19האם אני חווה חוויות חדשות?6:21האם אני עושה משהו שלא עשיתי קודם?6:24כרגע, התשובה שיש לי לענות על כל השאלות האלה6:26היא, "כן".6:34אני רואה את עצמי בעתיד כאשת חינוך.6:36אני חושבת שהדרך בה בחרתי6:38בהחלט משרתת את המטרה הזאת.6:41אני רוכשת נסיון6:44ויוצרת קשרים עם אנשים שיעזרו לי להגיע לשם.6:48הרבה אנשים ששומעים אותי אומרת את זה, מרימים גבה:6:52"איך את רוצה להיות אשת חינוך6:54"כשאין לך תעודת-בגרות? "6:56אז אני חייבת להגיד לכם,6:57שחינוך ולמידה הם הרבה מעבר לבגרות.7:00כשאתה מסתכל על ציון, אתה יכול להיכשל.7:03כשאתה מסתכל על בן-אדם,7:05תמיד יש סיבה להמשיך ולנסות.7:07וברשותכם, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת7:10כדי להגיד משהו לשאר בני הנוער.7:12חברים, הלמידה שלנו חשובה מדי,7:16(מכדי) להפקיד אותה בידיהם של אחרים.7:19אנחנו חייבים לקחת אחריות על הלמידה שלנו.7:24כולנו יודעים מה אנחנו רוצים ללמוד,7:27איך אנחנו רוצים ללמוד ומה אנחנו צריכים7:29בשביל שהלמידה המשמעותית בחיינו תתקיים.7:32אנחנו חייבים לדבר, לשקף, לעזור, לעודד7:36ומעל לכל, לייצר פלטפורמות7:38שיאפשרו לנו ללמוד כמו שאנחנו רוצים.7:42בואו ניקח אחריות על הלמידה בחיינו.7:46לנו, בתור נוער, יש הכוח המשמעותי ביותר7:49כדי לשנות, בעיקר הלמידה.7:52הגיע הזמן להתערב בשיח החינוכי.7:55תודה רבה לכם.7:57[מחיאות כפיים]
