image

איך לעזאזל תסתדרי?! : עדן לויטה ב-TEDxKibbutzimCollegeofEducation

איך לעזאזל תסתדרי?! : עדן לויטה ב-TEDxKibbutzimCollegeofEducation

שלום.0:10קוראים לי עדן לויטה.0:11אני בת 17, מאלון הגליל.0:14כבר שנה שאני שגרירת ארגון "ליד" (LEAD),0:17"המסלול לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל".0:20והאמת (היא), שהסיפור שלי גם מתחיל לפני שנה.0:24לפני שנה, כשהייתי בכיתה י"א,0:26למדתי בבית הספר האזורי.0:29אבל לא הרגשתי בו טוב,0:31לא הרגשתי שייכות, הערכה,0:34ובטח שלא מימוש עצמי.0:37הרגשתי שאני צריכה לעבור לבית-ספר אחר,0:41אבל לעומתי,0:42כל מי שהיה סביבי0:43הסביר לי שזה בדיוק מה שאני לא צריכה לעשות.0:47הם הסבירו לי שיש לי מגמות שאני חייבת לסיים;0:51שזה יפגע לי בציוני הבגרות;0:53שיש לי רק עוד 3 חודשים עד סוף השנה,0:56וי"ב?

זה גם ככה יבוא לי בהליכה.1:00כשהחלטתי לעשות את זה בכל זאת,1:02ולעבור לבי"ס אלטרנטיבי במרחק שעה מהבית שלי,1:05החיים שלי השתנו ב-180 מעלות.1:08אנשים חדשים, מקומות חדשים, חוויות חדשות;1:11התחלתי לחיות את החיים שאותם באמת רציתי לחיות.1:14נהייתי שמחה.1:17ואז, ב-8 לינואר,1:19שני ההורים שלי טסו לחודשיים לניו-זילנד.1:22אני והאחים שלי נשארנו בבית.1:25אחותי הגדולה היתה בצבא,1:28ככה שרוב הזמן,1:29אני זו שטיפלה בשני האחים הקטנים שלי.1:32בהתחלה הייתי בלחץ היסטרי;1:34לא היה לי שמץ של מושג איך אני הולכת לעשות את זה.1:37אבל אז היה רגע אחד,1:39שבו הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים,1:42שאני חייבת לדאוג להם.1:45אז בישלתי וניקיתי וסידרתי,1:48ועזרתי להם בכל פעם שהם היו צריכים אותי.1:51באותו רגע קיבלתי עוד החלטה.1:54החלטתי שהתקופה הזאת לא הולכת להיות סיוט;1:57היא הולכת להיות אתגר שכולנו נלמד ממנו,2:00וכשההורים שלי יחזרו,2:02נזכור את זה בתור חוויה.2:05ההורים שלי כבר בבית, ואני חייבת להגיד לכם,2:08שהתקופה הזאת היא המתנה הכי טובה2:11שההורים שלי יכלו לתת לי אי-פעם.2:14אז אם אתם במקרה מחפשים מתנה לתת לילדים שלכם,2:16תעשו מצווה: תטוסו לחודשיים לחו"ל2:19ותשאירו להם תחום-אחריות.2:21זה עושה רק טוב.2:24בתקופה הזאתי יצאתי לשטח ולמדתי הלכה למעשה.2:28לא ישבתי בחדר סגור עם ספר תיאוריה,2:31וקראתי איך לנהל משק בית;2:33עשיתי את זה. למדתי את זה מנסיון.2:38אחרי שחוויתי מזה קצת,2:39הבנתי שאני חייבת לצאת וללמוד2:41בכל שאר תחומי החיים שלי.2:44כשההורים שלי לא היו בארץ, הם קיבלו טלפון.2:46אני הייתי על הקו:2:47"הלו? אבא? אמא?2:51"אני עוזבת את בית הספר ומפסיקה לעשות בגרויות. "2:56תדמיינו את זה לרגע:2:58אתם בניו-זילנד, הקצה השני של העולם,3:01השארתם בבית 4 ילדים,3:03פתאום אתם מקבלים טלפון מאחת מהם,3:05שמודיעה שהיא עוזבת את בית הספר3:07ומפסיקה לעשות בגרויות.3:09מלחיץ, הא?3:11בהתחלה ההורים שלי הסבירו לי3:13בעיקר למה אני לא צריכה לעשות את זה.3:15הם הסבירו לי שהגעתי עד לכאן,3:18ואני כל-כך קרובה לסיים את הבית-ספר;3:21שכדאי לעשות את המאמץ האחרון ולקבל בגרות,3:24ו...היי! איך בדיוק אני אסתדר בחיים בלי בגרות? ?3:29אחרי כמה ימים דיברנו שוב.3:31הסברתי להם, שבעצם,3:33בכך שהם נסעו והשאירו לי אחריות,3:35הם הניחו את היסודות -בלי ממש להתכוון לזה -3:38הם הניחו את היסודות לכך שאעזוב את הבית-ספר.3:41הם הכריחו אותי לצאת לשטח וללמוד.3:44כבר אמרתי שיש לי הורים אמיצים, נכון?3:46אם לא, אז הגיע הזמן להגיד את זה.3:49ההורים האמיצים שלי הקשיבו לי3:52והבינו אותי.3:54הם החליטו לאפשר לי ולתמוך בי3:58בהחלטה לעזוב את בית הספר.4:01[נשימת רווחה] ברגע שקיבלתי את ברכת-ההצלחה הזו מהם,4:04עזבתי את בית הספר.4:06חברים, החודשים האחרונים מאז שעזבתי את ביה"ס, מדהימים!4:11אני חייבת להגיד לכם את הדבר הראשון,4:13שבעיני הוא גם הכי חשוב,4:15והוא, שאני מאושרת.4:16מה גדול יותר מזה?4:18הדבר השני הוא, שכל יום הוא חוויה.4:21אני לומדת ומתפתחת כל הזמן,4:23חווה חוויות - אני שחקנית,4:25אז אני לומדת משחק, ותוך כדי - מופיעה.4:29ואני מתעסקת בחינוך, שזה בעיני4:32הדבר הכי חשוב והדבר הכי מעניין.4:35אני עובדת ביחד עם קבוצה של יזמים ואנשי-חינוך,4:40מומחים בתחומם.4:41ביחד אנחנו עובדים על הקמת אלטרנטיבות חינוכיות4:45שישנו את עולם החינוך בשנים הקרובות.4:47אני נהנית מזה; אני מתפתחת. אני לומדת.4:51ו...היי! אני כאן, על הבמה הזאת, על במת TED.4:56מעולם לא חשבתי שתהיה לי4:57הזכות העצומה לעמוד על הבמה הזאת,5:00בטח לא כשאני רק בת 17.5:04בעיני זה מדהים.5:08[מחיאות כפיים] תודה.5:14אני לומדת לצאת מאזורי הנוחות שלי,5:16שזה דבר לא פשוט בפני עצמו.5:19ויש מישהו, שאני מאד מעריכה, שאמר לי פעם,5:22שאם זה קל לך,5:23כנראה שאתה רמה אחת מתחת לרמה5:25שבה אתה אמור להיות. ואני מסכימה עם זה.5:28אם אתה לומד, והדברים הולכים לך בקלות,5:31כנראה שאתה לא לומד משהו חדש;5:33אתה עושה עוד ממה שאתה כבר מכיר.5:36ובעיני, כשאתה הולך ללמוד,5:39צריך לאזור אומץ כל פעם מחדש,5:41כי כשאני הולכת ללמוד5:43אני מוותרת על מי שאני היום,5:45או לפחות על חלק ממי שאני.5:47אני יוצאת להכיר עולמות חדשים,5:49מה שאומר בהכרח5:50שאני יוצאת להכיר את עצמי מחדש.5:56אני חייבת לצאת מחוויית הלימודים שונה, אחרת,6:00וכדי שמשהו ישפיע עלי, אני חייבת לייצר איתו דיאלוג.6:04אני חייבת להפריד את הטפל והעיקר;6:07את מה שחשוב לי ואת מה שלא חשוב לי;6:09את מה שאני מסכימה איתו,6:11ואת מה שאיתו אני לא מסכימה.6:14אני חייבת כל הזמן לשאול את עצמי שאלות:6:17האם אני נהנית? האם זה מאתגר אותי?6:19האם אני חווה חוויות חדשות?6:21האם אני עושה משהו שלא עשיתי קודם?6:24כרגע, התשובה שיש לי לענות על כל השאלות האלה6:26היא, "כן".6:34אני רואה את עצמי בעתיד כאשת חינוך.6:36אני חושבת שהדרך בה בחרתי6:38בהחלט משרתת את המטרה הזאת.6:41אני רוכשת נסיון6:44ויוצרת קשרים עם אנשים שיעזרו לי להגיע לשם.6:48הרבה אנשים ששומעים אותי אומרת את זה, מרימים גבה:6:52"איך את רוצה להיות אשת חינוך6:54"כשאין לך תעודת-בגרות? "6:56אז אני חייבת להגיד לכם,6:57שחינוך ולמידה הם הרבה מעבר לבגרות.7:00כשאתה מסתכל על ציון, אתה יכול להיכשל.7:03כשאתה מסתכל על בן-אדם,7:05תמיד יש סיבה להמשיך ולנסות.7:07וברשותכם, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת7:10כדי להגיד משהו לשאר בני הנוער.7:12חברים, הלמידה שלנו חשובה מדי,7:16(מכדי) להפקיד אותה בידיהם של אחרים.7:19אנחנו חייבים לקחת אחריות על הלמידה שלנו.7:24כולנו יודעים מה אנחנו רוצים ללמוד,7:27איך אנחנו רוצים ללמוד ומה אנחנו צריכים7:29בשביל שהלמידה המשמעותית בחיינו תתקיים.7:32אנחנו חייבים לדבר, לשקף, לעזור, לעודד7:36ומעל לכל, לייצר פלטפורמות7:38שיאפשרו לנו ללמוד כמו שאנחנו רוצים.7:42בואו ניקח אחריות על הלמידה בחיינו.7:46לנו, בתור נוער, יש הכוח המשמעותי ביותר7:49כדי לשנות, בעיקר הלמידה.7:52הגיע הזמן להתערב בשיח החינוכי.7:55תודה רבה לכם.7:57[מחיאות כפיים]



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language learning online @ LingQ

איך לעזאזל תסתדרי?! : עדן לויטה ב-TEDxKibbutzimCollegeofEducation

שלום.0:10קוראים לי עדן לויטה.0:11אני בת 17, מאלון הגליל.0:14כבר שנה שאני שגרירת ארגון "ליד" (LEAD),0:17"המסלול לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל".0:20והאמת (היא), שהסיפור שלי גם מתחיל לפני שנה.0:24לפני שנה, כשהייתי בכיתה י"א,0:26למדתי בבית הספר האזורי.0:29אבל לא הרגשתי בו טוב,0:31לא הרגשתי שייכות, הערכה,0:34ובטח שלא מימוש עצמי.0:37הרגשתי שאני צריכה לעבור לבית-ספר אחר,0:41אבל לעומתי,0:42כל מי שהיה סביבי0:43הסביר לי שזה בדיוק מה שאני לא צריכה לעשות.0:47הם הסבירו לי שיש לי מגמות שאני חייבת לסיים;0:51שזה יפגע לי בציוני הבגרות;0:53שיש לי רק עוד 3 חודשים עד סוף השנה,0:56וי"ב?

זה גם ככה יבוא לי בהליכה.1:00כשהחלטתי לעשות את זה בכל זאת,1:02ולעבור לבי"ס אלטרנטיבי במרחק שעה מהבית שלי,1:05החיים שלי השתנו ב-180 מעלות.1:08אנשים חדשים, מקומות חדשים, חוויות חדשות;1:11התחלתי לחיות את החיים שאותם באמת רציתי לחיות.1:14נהייתי שמחה.1:17ואז, ב-8 לינואר,1:19שני ההורים שלי טסו לחודשיים לניו-זילנד.1:22אני והאחים שלי נשארנו בבית.1:25אחותי הגדולה היתה בצבא,1:28ככה שרוב הזמן,1:29אני זו שטיפלה בשני האחים הקטנים שלי.1:32בהתחלה הייתי בלחץ היסטרי;1:34לא היה לי שמץ של מושג איך אני הולכת לעשות את זה.1:37אבל אז היה רגע אחד,1:39שבו הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים,1:42שאני חייבת לדאוג להם.1:45אז בישלתי וניקיתי וסידרתי,1:48ועזרתי להם בכל פעם שהם היו צריכים אותי.1:51באותו רגע קיבלתי עוד החלטה.1:54החלטתי שהתקופה הזאת לא הולכת להיות סיוט;1:57היא הולכת להיות אתגר שכולנו נלמד ממנו,2:00וכשההורים שלי יחזרו,2:02נזכור את זה בתור חוויה.2:05ההורים שלי כבר בבית, ואני חייבת להגיד לכם,2:08שהתקופה הזאת היא המתנה הכי טובה2:11שההורים שלי יכלו לתת לי אי-פעם.2:14אז אם אתם במקרה מחפשים מתנה לתת לילדים שלכם,2:16תעשו מצווה: תטוסו לחודשיים לחו"ל2:19ותשאירו להם תחום-אחריות.2:21זה עושה רק טוב.2:24בתקופה הזאתי יצאתי לשטח ולמדתי הלכה למעשה.2:28לא ישבתי בחדר סגור עם ספר תיאוריה,2:31וקראתי איך לנהל משק בית;2:33עשיתי את זה. למדתי את זה מנסיון.2:38אחרי שחוויתי מזה קצת,2:39הבנתי שאני חייבת לצאת וללמוד2:41בכל שאר תחומי החיים שלי.2:44כשההורים שלי לא היו בארץ, הם קיבלו טלפון.2:46אני הייתי על הקו:2:47"הלו? אבא? אמא?2:51"אני עוזבת את בית הספר ומפסיקה לעשות בגרויות. "2:56תדמיינו את זה לרגע:2:58אתם בניו-זילנד, הקצה השני של העולם,3:01השארתם בבית 4 ילדים,3:03פתאום אתם מקבלים טלפון מאחת מהם,3:05שמודיעה שהיא עוזבת את בית הספר3:07ומפסיקה לעשות בגרויות.3:09מלחיץ, הא?3:11בהתחלה ההורים שלי הסבירו לי3:13בעיקר למה אני לא צריכה לעשות את זה.3:15הם הסבירו לי שהגעתי עד לכאן,3:18ואני כל-כך קרובה לסיים את הבית-ספר;3:21שכדאי לעשות את המאמץ האחרון ולקבל בגרות,3:24ו...היי! איך בדיוק אני אסתדר בחיים בלי בגרות? ?3:29אחרי כמה ימים דיברנו שוב.3:31הסברתי להם, שבעצם,3:33בכך שהם נסעו והשאירו לי אחריות,3:35הם הניחו את היסודות -בלי ממש להתכוון לזה -3:38הם הניחו את היסודות לכך שאעזוב את הבית-ספר.3:41הם הכריחו אותי לצאת לשטח וללמוד.3:44כבר אמרתי שיש לי הורים אמיצים, נכון?3:46אם לא, אז הגיע הזמן להגיד את זה.3:49ההורים האמיצים שלי הקשיבו לי3:52והבינו אותי.3:54הם החליטו לאפשר לי ולתמוך בי3:58בהחלטה לעזוב את בית הספר.4:01[נשימת רווחה] ברגע שקיבלתי את ברכת-ההצלחה הזו מהם,4:04עזבתי את בית הספר.4:06חברים, החודשים האחרונים מאז שעזבתי את ביה"ס, מדהימים!4:11אני חייבת להגיד לכם את הדבר הראשון,4:13שבעיני הוא גם הכי חשוב,4:15והוא, שאני מאושרת.4:16מה גדול יותר מזה?4:18הדבר השני הוא, שכל יום הוא חוויה.4:21אני לומדת ומתפתחת כל הזמן,4:23חווה חוויות - אני שחקנית,4:25אז אני לומדת משחק, ותוך כדי - מופיעה.4:29ואני מתעסקת בחינוך, שזה בעיני4:32הדבר הכי חשוב והדבר הכי מעניין.4:35אני עובדת ביחד עם קבוצה של יזמים ואנשי-חינוך,4:40מומחים בתחומם.4:41ביחד אנחנו עובדים על הקמת אלטרנטיבות חינוכיות4:45שישנו את עולם החינוך בשנים הקרובות.4:47אני נהנית מזה; אני מתפתחת. אני לומדת.4:51ו...היי! אני כאן, על הבמה הזאת, על במת TED.4:56מעולם לא חשבתי שתהיה לי4:57הזכות העצומה לעמוד על הבמה הזאת,5:00בטח לא כשאני רק בת 17.5:04בעיני זה מדהים.5:08[מחיאות כפיים] תודה.5:14אני לומדת לצאת מאזורי הנוחות שלי,5:16שזה דבר לא פשוט בפני עצמו.5:19ויש מישהו, שאני מאד מעריכה, שאמר לי פעם,5:22שאם זה קל לך,5:23כנראה שאתה רמה אחת מתחת לרמה5:25שבה אתה אמור להיות. ואני מסכימה עם זה.5:28אם אתה לומד, והדברים הולכים לך בקלות,5:31כנראה שאתה לא לומד משהו חדש;5:33אתה עושה עוד ממה שאתה כבר מכיר.5:36ובעיני, כשאתה הולך ללמוד,5:39צריך לאזור אומץ כל פעם מחדש,5:41כי כשאני הולכת ללמוד5:43אני מוותרת על מי שאני היום,5:45או לפחות על חלק ממי שאני.5:47אני יוצאת להכיר עולמות חדשים,5:49מה שאומר בהכרח5:50שאני יוצאת להכיר את עצמי מחדש.5:56אני חייבת לצאת מחוויית הלימודים שונה, אחרת,6:00וכדי שמשהו ישפיע עלי, אני חייבת לייצר איתו דיאלוג.6:04אני חייבת להפריד את הטפל והעיקר;6:07את מה שחשוב לי ואת מה שלא חשוב לי;6:09את מה שאני מסכימה איתו,6:11ואת מה שאיתו אני לא מסכימה.6:14אני חייבת כל הזמן לשאול את עצמי שאלות:6:17האם אני נהנית? האם זה מאתגר אותי?6:19האם אני חווה חוויות חדשות?6:21האם אני עושה משהו שלא עשיתי קודם?6:24כרגע, התשובה שיש לי לענות על כל השאלות האלה6:26היא, "כן".6:34אני רואה את עצמי בעתיד כאשת חינוך.6:36אני חושבת שהדרך בה בחרתי6:38בהחלט משרתת את המטרה הזאת.6:41אני רוכשת נסיון6:44ויוצרת קשרים עם אנשים שיעזרו לי להגיע לשם.6:48הרבה אנשים ששומעים אותי אומרת את זה, מרימים גבה:6:52"איך את רוצה להיות אשת חינוך6:54"כשאין לך תעודת-בגרות? "6:56אז אני חייבת להגיד לכם,6:57שחינוך ולמידה הם הרבה מעבר לבגרות.7:00כשאתה מסתכל על ציון, אתה יכול להיכשל.7:03כשאתה מסתכל על בן-אדם,7:05תמיד יש סיבה להמשיך ולנסות.7:07וברשותכם, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת7:10כדי להגיד משהו לשאר בני הנוער.7:12חברים, הלמידה שלנו חשובה מדי,7:16(מכדי) להפקיד אותה בידיהם של אחרים.7:19אנחנו חייבים לקחת אחריות על הלמידה שלנו.7:24כולנו יודעים מה אנחנו רוצים ללמוד,7:27איך אנחנו רוצים ללמוד ומה אנחנו צריכים7:29בשביל שהלמידה המשמעותית בחיינו תתקיים.7:32אנחנו חייבים לדבר, לשקף, לעזור, לעודד7:36ומעל לכל, לייצר פלטפורמות7:38שיאפשרו לנו ללמוד כמו שאנחנו רוצים.7:42בואו ניקח אחריות על הלמידה בחיינו.7:46לנו, בתור נוער, יש הכוח המשמעותי ביותר7:49כדי לשנות, בעיקר הלמידה.7:52הגיע הזמן להתערב בשיח החינוכי.7:55תודה רבה לכם.7:57[מחיאות כפיים]

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.