Confronting fear to create social change - Daniel Weil at TEDxKibbutzimCollegeof

מאז שאני זוכר את עצמי, פחדתי ממחשבים. פחדתי עד כדי כך שאפילו הבחירה שלי, ללכת ללמוד קולנוע, נבעה מהפחד הזה. חשבתי שאם אני אלמד קולנוע, אני לא אצטרך להתעסק עם מחשבים. טעיתי. כבר בשיעור הראשון מצאתי את עצמי מול תוכנת עריכה, והבנתי שאני חייב להחליט אם להמשיך לברוח, או להתמודד. אחרי ימים של מאמץ קשה, הגשתי את העבודה המודפסת הראשונה שלי. שנתיים לאחר מכן, אני עדיין סטודנט, בשדרות, התחלתי לעבוד במועדון של בני-נוער. בני הנוער האלה בחרו להגיע אלינו לעסוק במחשבים, במקום ללכת לבית הספר. בשלב הזה, כל מה שהם עשו היה לשחק 'פיפ"א' ולהתכתב באיי-סי-קיו. יום אחד נכנסה מישהי מבוגרת למועדון, וביקשה ממני לעזור לה להקליד את קורות החיים שלה. במקום להיענות לאינסטינקט הראשוני שלי, פניתי למשה, אחד מהכוכבים של ה’פיפ"א', וביקשתי ממנו: "אתה יכול בבקשה לעזור לה? Ever since I can remember, I have been afraid of computers. I was so scared that even my choice, to go study cinema, was due to this fear. I thought if I studied film, I wouldn't have to mess with computers. I was wrong. Already in the first lesson I found myself in front of an editing software, and I realized that I had to decide whether to continue running away, or to face it. After days of hard work, I submitted my first printed work. Two years later, I'm still a student, in Sderot, I started working in a youth club. These young people chose to come to us to work with computers, instead of going to school. At that point, all they did was play FIFA and correspond on ICQ. One day an older woman came into the club and asked me to help her type her resume. Instead of responding to my initial instinct, I turned to Moshe, one of the stars of The 'FIFA', and I asked him: "Can you please help her?

"1:38זה מה שקרה:1:40הם ישבו שם במשך שעתיים,1:43והמשיכו ללמוד.1:47עשר שנים לאחר מכן,1:49זה כבר לא רק 'אני';1:50זה 'אנחנו' - "מחשבה טובה":1:53עשרה צוותים שפועלים בפריסה ארצית,1:55במטרה לשנות חיים דרך טכנולוגיה.2:00אנחנו עובדים עם נוער.2:03נוער שמפחד:2:05מפחד להאמין בעצמו, מםחד לקחת אחריות2:08ורגיל להיכשל.2:11אבל יש להם נקודת-חוזקה אחת:2:13טכנולוגיה. ואנחנו עובדים איתה.2:16אז פיתחנו להם קורס של טכנאות מחשבים.2:22במפגש הראשון,2:24הם יצאו כל 10 דקות להפסקת סיגריה,2:29הם שברו שם את הציוד2:32והלכו מכות.2:34למחרת קיבלתי טלפון2:36ממנהל המרכז הקהילתי בו התנהל הפרוייקט,2:40והוא אומר לי: "תשמע, אתה חייב לבטל את הפרוייקט. "2:43אמרתי לו: "אני מבין אותך, אתה צודק,2:46"אני מבקש, תן לי עוד קצת זמן. "2:49זה מה שקרה:2:50סרטון: יצאנו לכמה משפחות,2:53בעצם משפחות של משתתפים בקורס בקריית מנחם,2:56והגענו אליהם הביתה,2:59החבר’ה, החניכים, נכנסו והתקינו להם את המחשב,3:02הראו להם קצת איך זה עובד,3:05היתה הרבה התרגשות. דניאל: "עשינו משהו טוב. תרמנו. "3:11...הם מקבלים את כל רשימת הגופים והאנשים3:14שביקשו מאיתנו תרומות של מחשבים.3:16והם בעצם יושבים ומקיימים דיון מאד מאד בוגר,3:20שבו הם מחליטים, לפי כמות המחשבים שיש להם,3:23איך הם מתעדפים את כל הבקשות האלה3:25ולמי הם הולכים לתרום את המחשבים בסופו של דבר.3:30אני רוצה לספר שהתהליך הזה3:34של העבודה עם הנוער,3:36היה אחד הרגעים הכי מרגשים3:38שהיו לי בעבודה החינוכית שלי.3:40אותם בני-נוער בדיוק,3:42שחודשיים קודם לכן3:43פרקו מטפים, הלכו מכות3:45ויצאו כל 10 דקות להפסקת סיגריה,3:48קיימו דיון רציני, מעמיק ובוגר3:51שלא היה מבייש אף דירקטוריון מקצועי3:54בשאלה, האם ארגון שעוזר להרבה אנשים3:58זקוק למחשב יותר מאשר אמא חד-הורית.4:01והאם אם חד-הורית שתקבל מחשב,4:04תוכל לעמוד בתשלומי חשבון האינטרנט.4:10איך אנחנו עושים את זה?4:13בשלב הראשון אנחנו מספקים מקום בטוח4:18שמבוסס על החוזקות שלהם4:21ומספק תשומת-לב ובטחון.4:26לאט-לאט נוצרת מערכת-יחסים של אמון,4:33שהשילוב בינה, לבין הבטחון ולבין האחריות4:40הוא זה שמייצר שינוי.4:43השינוי הזה4:45לא נשאר אך ורק אצל בני הנוער.4:47הוא מהדהד מהם הלאה, אל הקהילה.4:53התהליך הזה כולו,4:54שהתחיל במסע האישי שלי,4:56של התמודדות עם הפחד,4:59עבר ממני אל בני הנוער,5:05וממשיך בעצם בארגון שלם שאני מפעיל היום.5:09אני חושב שאם כל אחד מאיתנו5:12יוכל להסתכל על הפחדים שלו,5:14שעוצרים אותו, לרגע אחד,5:16ולקבל החלטה להתמודד איתם,5:18ביחד נוכל לעשות עולם טוב יותר.5:21תודה.5:23[מחיאות כפיים]